דף קב עמוד א * אין זר ואין קרוב רואים את הנגעים. * הגמרא מביאה שזו מחלוקת תנאים אם משה היה כוהן או לא. * כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם. * "וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר" - דעה אחת: מלך הוא והסביר לו פנים, דעה שניה: רשע הוא והעיז פניך בו. * לעולם תהא אימת מלכות עליך. * ביקש משה מלכות לו ולזרעו, ולא נתנו לו עבור זרעו. * בשעה שפוסקים גדולה לאדם - פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, ואם הגיס דעתו - הקב"ה משפילו. * הגמרא מביאה את המקורות לכך שכוהנים בעלי מומים (בין מום קבוע ובין מום עובר) חולקים בקודשים (וגם אם הם בעלי מומים מעיקרם). דף קב עמוד ב * לדעת אבא שאול (החולק על המשנה שבתחילת הפרק): לעולם הכוהן אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים. * הגמרא מביאה את המקורות לכך שטבול יום אינו חולק במנחה חטאת ושלמים לאכול לערב. * בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא (ואם הוא אנוס אז מותר).
דף קג עמוד א * הגמרא מביאה שלוש דעות לבאר את כוונת רבי יהודה שאמר שאין הכוהנים זוכים בעור של עולת הקדש (עולה הבאה מן המותרות / מתפיס עולה לבדק הבית / מקדיש נכסיו וכשיטת רבי יהושע). * לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אין הכוהנים זוכים בעורה של עולת גר שמת ואין לו יורשים. * עולה שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה - אין הכוהנים זכאים בעורה. דף קג עמוד ב * אף אם העולה נשחטה שלא לשמה - הכוהנים זכאים בעורה. * המקור לכך שגם עורות קודשי קודשים (ולא רק עולה) הם לכוהנים - לדעת ת"ק: מריבוי הפסוק ("אֲשֶׁר הִקְרִיב"), לדעת רבי ישמעאל: מקל וחומר, לדעת רבי: אין צורך בלימוד לשם כך. * לדעת אביי: המשנה היא כדעתו של רבי, לדעת רבא: המשנה היא כדעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון (מחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון היא האם הדם מרצה על העור בפני עצמו).
דף קד עמוד א * רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם, רבי אליעזר אומר: דם אף על פי שאין בשר. (הגמרא דוחה את ההכרח שרבי ורבי אלעזר ברבי שמעון, שנחלקו אם הדם מרצה על העור בפני עצמו, נחלקו במחלוקת זו). * לדעת רבי חנינא: נמצאת טריפה בבני מעיים, הדם מרצה על העור (כיון שהפסול הוכר רק לאחר הפשט וזריקה). דף קד עמוד ב * האמוראים חולקים מה היא "בירה" שהוזכרה במשנה - לדעת רבי יוחנן: מקום בהר הבית, לדעת ריש לקיש: כל הבית כולו קרוי בירה. * פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו בעזרה אחר זריקה - לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה: שריפתם בהר הבית, ולדעת הברייתא של לוי: שריפתם בעזרה. * רבי ירמיה מסתפק אם לינה פוסלת בבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (הגמרא מביאה שלושה ניסיונות לפשוט את הספק ודוחה ניסיונות אלו). * רבי אלעזר מסתפק אם יציאה מחוץ לעזרה פוסלת בבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים).
דף קה עמוד א * רבי אלעזר מסתפק מה הדין במקרה ש"נקיטי לה בבקולסי". * השורף פרה אדומה והשורף פרים הנשרפים והמשלח את השעיר המשתלח - לדעת רבי מאיר: מטמאים אוכלים ומשקים שנגעו בהם, ולדעת חכמים: המשלח את השעיר המשתלח אינו מטמא. * פרים ושעירים הנשרפים - אינם מטמאים אוכלים ומשקים כל עוד לא יצאו מחוץ לעזרה. דף קה עמוד ב * לדעת רבי חייא בר אבא [בדעת רבי מאיר]: כזית מנבלת עוף טהור שבידו של אדם מטמא אוכלים ומשקים. * לדעת רבי זירא [בדעת רבי מאיר]: נבלת עוף טהור - רק האוכל הנוגע בה טמא, אך אינו מטמא אחרים. * הגמרא מביאה את המקור לכך שמרגע שיצאו הפרים והשעירים הנשרפים מהעזרה הרי הם מטמאים את בגדי המתעסקים בהם (לדעת חכמים). * הגמרא מביאה את המקור לכך ששריפת הפרים והשעירים נעשית מחוץ לשלוש מחנות.
דף קו עמוד א * לדעת חכמים: פר ושעיר של יום הכיפורים נשרפים לצפונה של ירושלים חוץ לשלוש מחנות (ולדעת רבי אליעזר: למזרחה של ירושלים). * "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" - במקרה בו ניתך הבשר של פרים ושעירים הנשרפים אך עוד לא נעשו אפר: ת"ק סובר שמטמאים בגדים, ורבי שמעון חולק. * פרק שלושה עשר, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני השוחט ומעלה קורבן מחוץ לעזרה. * הגמרא מביאה את המקור לעונש ולאזהרה למעלה קורבן מחוץ לעזרה, ואת המקור לעונש לשוחט קורבן מחוץ לעזרה. * כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא לא תעשה. דף קו עמוד ב * הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא) את המקור לאזהרה שלא לשחוט קורבן (שהוקדש בשעת איסור הבמות) מחוץ לעזרה. * לדעת אביי המקור לכך הוא מ"קל וחומר" (מקודשים שהקדישם בשעת היתר הבמות). * לאחר סדרת קושיות (ותירוצים) הגמרא דוחה את הלימוד של אביי על ידי כך שמקשה שאפילו למי שאומר ש"עונשין מן הדין" הרי שמודה הוא ש"אין מזהירין מן הדין". * למסקנת הגמרא המקור לכך הוא מגזירה שוה. (ובתחילת העמוד הבא מובאת דעה נוספת שהמקור לכך הוא מהיקש).
דף קז עמוד א * קודשים שנשחטו בחוץ חייב אם העלם בחוץ - הגמרא מבררת את המקור לדין זה. * רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו מהו המקור לחיוב של זורק דם קורבן מחוץ לעזרה. * רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו לגבי מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ אם חייב או לא. * הגמרא מבררת את המקור לכך שהקומץ מנחה והמקבל דם קורבן מחוץ לעזרה פטור. דף קז עמוד ב * שחט קורבן מחוץ לעזרה וזרק את דמו מחוץ לעזרה (בשוגג בהעלם אחד) - לדעת רבי ישמעאל חייב אחת, ובדעת רבי עקיבא נחלקו האמוראים אם חייב שתים או אחת. * זרק דם קורבן בחוץ והעלה אותו בחוץ (בשוגג בהעלם אחד) - לדעת רבי ישמעאל חייב שתים, ובדעת רבי עקיבא נחלקו האמוראים אם חייב אחת או שתים. * שחט קורבן מחוץ לעזרה וזרק את דמו מחוץ לעזרה והעלה אותו בחוץ (בשוגג בהעלם אחד) - לדעת כולם חייב שתים. * השוחט עולה בדרום העזרה - אינו חייב משום שוחט בחוץ. * השוחט קורבן על גג ההיכל - לדעת עולא חייב משום שוחט בחוץ, ורבא חולק. * המעלה קורבן בחוץ בזמן הזה - לדעת רבי יוחנן חייב, ולדעת ריש לקיש פטור. * המעלה מבשר קורבן בחוץ ואין בו שיעור כזית ועצם משלימו לכזית - לדעת רבי יוחנן חייב, ולדעת ריש לקיש פטור.
דף קח עמוד א * המעלה חוץ לעזרה ראש של בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית - רבא מסתפק אם חייב משום מעלה בחוץ. * לדעת זעירי: המעלה בחוץ קורבן שנשחט בלילה בפנים - לדעת רבי פטור, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון חייב. * לדעת רבה: הזורק בחוץ דם קורבן שהתקבל בכלי חול - לדעת רבי פטור, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון חייב. * הגמרא מבארת שמחלוקת חכמים ורבי יוסי הגלילי (לגבי טמא שאכל קודש טמא אם חייב כרת) היא במקרה שנטמא הבשר ואחר כך נטמא הגוף של האדם. * הגמרא מבררת את המקור לכך שהשוחט קורבן בחוץ להדיוט חייב והמעלה קורבן בחוץ להדיוט פטור. דף קח עמוד ב * שנים שאחזו באבר אחד של קורבן והעלו אותו בחוץ - לדעת רבי שמעון (והמשנה בעמוד הקודם): חייבים, ולדעת רבי יוסי: פטורים. * במשנה (בעמוד א) מובא שאם העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עלייה לדעת רבי שמעון ולדעת רבי יוסי חייב רק אחת - והגמרא מביאה כמה דעות שונות בביאור מחלוקתם. * רבי יוסי ורבי שמעון נחלקו במשנה (בעמוד א) אם חייב על העלאה בחוץ דוקא על גבי המזבח או אפילו על גבי הסלע - והגמרא מבארת את המקור לדעתם. * קרן וכבש וריבוע ויסוד - מעכבים בבמה גדולה ואין מעכבים בבמה קטנה.
דף קט עמוד א * הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה ש"אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקודש והקריבן בחוץ חייב". * עולה ואימוריה מצטרפים יחד להשלים לכזית והמעלה אותם בחוץ חייב, אך שלמים ואימוריהם לא מצטרפים לכזית והמעלה חצי כזית מבשר השלמים וחצי כזית מאימוריהם הרי הוא פטור. דף קט עמוד ב * במשנה נאמר: קומץ, לבונה, קטורת, מנחת כוהנים, מנחת כוהן משיח, מנחת נסכים - אם הקריב מאחד מהם כזית בחוץ: לדעת חכמים חייב ולדעת רבי אליעזר פטור עד שיקריב את כולם בשלמותם. * בברייתא נאמר (על פי ביאור רב): אם הקטיר בפנים פחות מפרס קטורת (אך בשיעור כזית) יצאו הציבור ידי חובתם, ולדעת רב אף רבי אליעזר מודה בכך. (ובגמרא מובאות כמה אפשרויות לבאר את היחס בין דברי המשנה והברייתא).
דף קי עמוד א * הקומץ והלבונה ושאר המנויים במשנה בעמוד הקודם - הגמרא מסתפקת מה יהיה הדין אם יצאו חוץ לעזרה ונחסרו בחוץ, האם נחשבים הם חסרים והמעלה את הנותר מהם בחוץ פטור או לא (לדעת חכמים). * במשנה בעמוד הקודם נאמר שהמעלה קודשים ואימוריהם בחוץ חייב משום אימורין - והגמרא מביאה שלושה ביאורים של אמוראים מדוע אין כאן חציצה. * במשנה נאמר שמנחה שקמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב - ובגמרא מבואר שיש לימוד לכך שהשיריים לא מבטלים את הקומץ. * הגמרא מסתפקת (בדעת חכמים שבמשנה) האם הקטרת הקומץ לבדו מתירה חלק מהמנחה באכילה. דף קי עמוד ב * הזורק מקצת דם בחוץ חייב ואף לדעת רבי אלעזר (ואפילו בחטאות הפנימיות). * רבי אלעזר מחייב על ניסוך המים בחג סוכות בחוץ - ומשמע מכך שלדעתו ניסוך המים הוא מהתורה (ונחלקו הדעות אם למד זאת מפסוק או מהלכה למשה מסיני). * לדעת ת"ק שבברייתא: המנסך שלושה לוגים מים בחג סוכות בחוץ חייב, ולדעת רבי אלעזר: דוקא אם מילאם לשם חג - ובגמרא מובאים שלושה ביאורים של אמוראים למחלוקת זו.
דף קיא עמוד א * לדעת ת"ק שבברייתא: המנסך שלושה לוגים יין בחוץ חייב, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: דוקא אם קדשם בכלי - ובגמרא מובאים שני ביאורים של אמוראים למחלוקת זו. * נחלקו התנאים אם במת יחיד צריכה נסכים עם הקורבנות או לא. * רבי יוחנן מבאר, שרבי נחמיה, שאמר במשנה ששיירי הדם שהקריבם בחוץ חייב, סובר ששיריים מעכבים, והגמרא מקשה עליו מברייתא. * לדעת רב אדא בר אהבה: רבי נחמיה, שאמר במשנה ששיירי הדם שהקריבם בחוץ חייב, התכוון לשיריים הפנימיים (אבל בשיריים החיצונים דברי הכל לא מעכבים). דף קיא עמוד ב * בגמרא מובאות שלוש אפשרויות לבאר את דברי רבי שמעון שבמשנה ואת מחלוקתו עם ת"ק. * לפי הברייתא ששנה אבוה דשמואל בר רב יצחק: רבי שמעון מחייב במקרה שמלק בחוץ והעלה בחוץ. * המשנה בסוף העמוד מבארת באיזה אופן חייבים על זריקת דם בחוץ.
דף קיב עמוד א * הגמרא מבארת שדברי המשנה בעמוד הקודם (חטאת שקיבל דמה בכוס אחד, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, חייב) הם כדעת רבי נחמיה הסובר ששיירי הדם שהקריבן בחוץ חייב. * הגמרא מבארת, שהמשנה (בעמוד הקודם) היא כדעת רבי וחידשה שאם הפריש שתי חטאות (של שעיר נשיא) לאחריות ושחט אחת מהן בפנים וחזר ושחט את השנייה בחוץ, חייב. * תחילת פרק ארבעה עשר, המתחיל בעמוד זה, מפרט קודשים שהמקריבם בחוץ פטור. דף קיב עמוד ב * כל המשניות של פרק ארבעה עשר מובאות החל מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא. * חלק ניכר מהמשניות בעמוד זה עוסקות בעניין הבמות (עד שלא הוקם המשכן, משהוקם המשכן, משבאו לגלגל, משבאו לשילה, משבאו לנוב ולגבעון, ומשבאו לירושלים).
דף קיג עמוד א * במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה... פטור", ונחלקו האמוראים מהו "חוץ מגתה" - לדעת ריש לקיש: חוץ ממקום הבדוק לה, לדעת רבי יוחנן: כגון ששחטה לפנים מן חומת ירושלים. * שחטה/שרפה את הפרה האדומה שלא כנגד הפתח - לדעת רבי יוחנן: פסולה, ולדעת רבי אושעיא: כשירה. * רבי יוחנן וריש לקיש חולקים אם ירד מבול לארץ ישראל. (והגמרא ממשיכה לעסוק במחלוקת זאת באריכות). דף קיג עמוד ב * אנשי דור המבול - ברותחין קלקלו וברותחין נידונו. * בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים. * ריש לקיש: למה נקרא שמה (של בבל) מצולה? שכל מתי מבול נצתללו שם, רבי יוחנן: למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו, רבי אבהו: למה נקרא שמה שנער? שמנערת עשיריה. * "כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל בשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים". * שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ, פטור - קודם וידוי נלמד מהפסוק "קָרְבָּן לַה'", לאחר וידוי נלמד מהפסוק "וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ".
