דף נג עמוד א * הגמרא מביאה את המקור לדברי המשנה שאם גוי ירק בפניה (בפני העבודה זרה) או השתין בפניה וכו' - אינה בטילה בכך מלהיות עבודה זרה. * במשנה נאמר שאם מכר את העבודה זרה נחלקו רבי וחכמים אם ביטל אותה בכך, ונחלקו האמוראים אם מדובר דוקא כשמכר לצורף עובד כוכבים או (אף) לצורף ישראל. דף נג עמוד ב * אם הניחו הבעלים את העבודה זרה והלכו למדינת הים - אם היו סבורים בשעת יציאתם שהם עתידים לחזור, לא בטלה. * ישראל שזקף לבינה שלו כדי להשתחוות לה ולא השתחווה לה, ובא עובד כוכבים והשתחווה לה - אסר אותה בכך, אף שאינה שלו. * "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - מלמד שאוו (=רצו) לעבוד לאלוהות הרבה ולא רק לעגל. * המגדל שבנו אנשי דור הפלגה לעבודה זרה - הרי הוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר. * 'בימוס' שנפגם - לדעת רב ושמואל: אסור בהנאה, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש: מותר בהנאה. (ומזבח שמקריבים עליו לעבודת כוכבים שנפגם - אסור עד שינתץ רובו).
דף נד עמוד א * בברייתא מובא שאם עבד בעל חיים של חברו, הבעל חיים מותר אף לגבוה, והגמרא מקשה על כך מברייתא שממנה משתמע שאסור, והגמרא מביאה שני תירוצים (של רמי בר חמא ושל חזקיה). * לדעת רבא: עבודה זרה בפרהסיא - אסורה אפילו באונס. * אף על פי שאמרו שהמשתחווה לבהמת חברו - לא אסרה, אבל אם עשה בה מעשה (כדי לעובדה) - אסרה. דף נד עמוד ב * אף על פי שאמרו המשתחווה לקרקע עולם - לא אסרה, אבל אם חפר בה בורות שיחין ומערות (לעבודה זרה) - אסרה. * אף על פי שאמרו המשתחווה לבעלי חיים - לא אסרן, אבל אם עשאן חליפין לעבודת כוכבים - אסרן (ונחלקו האמוראים אם גם חליפי חליפין אסורים, והגמרא מבררת את טעמיהם). * ערלה וכלאי הכרם - אם מכרם וקידש אשה בדמיהם, מקודשת. * במשנה ובברייתא מבואר מדוע אין הקב"ה מאבד את העבודה הזרה מן העולם. * אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי.
דף נה עמוד א * יסורים - בשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם "שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני". * "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים" - מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם. * "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" - בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו. דף נה עמוד ב * ישראל שעושה פירותיו בטומאה - לא דורכים ולא בוצרים עמו. * לפי משנה ראשונה (וכך המשנה אצלנו): היין שבגת אינו נקרא יין לענין יין נסך עד שירד לבור ואף שהתחיל להמשך, ולכן מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת, ולפי משנה אחרונה (וכך אמר רב הונא): היין נקרא יין לענין יין נסך משהתחיל להמשך בגת ואף קודם שירד לבור, ולכן אסור לדרוך עם העובד כוכבים בגת. * לפי משנה ראשונה: אין בוצרים עם העובד כוכבים בגת, מפני שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ולפי משנה אחרונה: מותר.
דף נו עמוד א * גמר המלאכה של יין לענין חיוב במעשר - לפי הברייתא של רבי אושעיא ששנה רב זביד: חכמים סוברים ששם יין עליו משירד לבור ויקפה (משיצופו על היין חרצני הענבים שמהם נסחט היין), ורבי עקיבא סובר ששם יין עליו משישלה היין מן הבור להינתן בחביות. * לפי דעה זו של רב זביד: ביין נסך החמירו חכמים, וכבר משעה שירד לבור הוא נקרא יין. דף נו עמוד ב * לדעת רבא: ביין נסך לא החמירו חכמים, אלא שיש תנא שלישי (המשנה שבדף הקודם) הסובר שלענין חיוב במעשר (ולענין יין נסך) שם יין עליו משירד מן הגת לבור. * מה ששנינו במשנה, שאם היין ירד לבור מה שבבור אסור והיין הנשאר בגת מותר אף אם נגע בו נוכרי, זה רק אם לא החזיר לגת את הסל הקשור לצינור המוליך את היין מהגת לבור. * ניסוך ברגל אינו נחשב לניסוך.
דף נז עמוד א * אם מדד העובד כוכבים את מידת היין של ישראל ביד או ברגל - אסור בשתיה ומותר בהנאה, ורבי נתן סובר שאם מדד ביד אסור אפילו בהנאה. * רבי שמעון מתיר מגע של עובד כוכבים שלא נתכוון לנסך. * לדעת רב: תינוק בן יומו של עובד כוכבים הנוגע ביין - אוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה. * לדעת שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אע"פ שמלו וטבלו, עושים יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם (=12 חודש). דף נז עמוד ב * הגמרא מקשה (מאמצע העמוד הקודם) על דינו של רב ועל דינו של שמואל מברייתא - ולפי הגורסים ברישא של הברייתא "טהור", הגמרא מתרצת שלפי כל אחד מהם הברייתא ממעטת את דינו של השני. * יין שנגע העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך - לדעת רבא: נאסר רק בשתיה ולא בהנאה, ולדעת רב הונא בר חיננא ורב הונא בר רב נחמן: נאסר אף בהנאה.
דף נח עמוד א * רבא חזר בו וסובר שיין שנגע בו העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך נאסר אף בהנאה. * אביי הקשה על רבא (לפני שחזר בו) מדברי אמוראים ומברייתא שמהם מוכח שיין שנגע בו עובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך אסור אף בהנאה. דף נח עמוד ב * נגיעה ביין על ידי "כוחו" של העובד כוכבים וללא כוונת ניסוך - לא גזרו בכך חכמים ומותר אפילו בשתיה. * לדעת רבי יוחנן ורבי ירמיה: יין שמזגו עובד כוכבים אסור בשתיה, משום הרחקת עבירה. * הגמרא מספרת על שני פסקים שפסק ריש לקיש לאיסור, ועל כך שרבי יוחנן אמר לו לחזור בו מפסקיו.
דף נט עמוד א * מים של רבים - אינם נאסרים אם עבדו להם. * לדעת רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, ואם לא טבל הרי הוא עדיין עובד כוכבים, ואם בא על בת ישראל הולד ממזר. * רבי יוחנן סובר שכל מאכל שאינו עולה לשולחן של מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום איסור בישולי עובדי כוכבים. * לדעת רב כהנא: יש לאסור לכתחילה אף סיוע של גוי בהולכת ענבים של ישראל לגת. דף נט עמוד ב * אין מנסכים אלא על ידי שכשוך. * לדעת רב אשי (והביא ראיה לכך מברייתא): עובד כוכבים שניסך את יינו של ישראל בכוונה - מותר לישראל ליטול ממנו את דמי היין הללו.
דף ס עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה כמה דינים שפסק רב פפא: בנוגע למגע גוי ביין, בנוגע לדין כוחו של גוי ביין, ובנוגע לדינו של גוי הנושא יין. * גוי הכובש ענבים באמצעות קורה - נחלקו האמוראים אם היין מותר, ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא ב"כוחו" או ב"כוח כוחו". דף ס עמוד ב * גוי העומד בצד בור של יין של ישראל - אם הישראל שיעבד לו את היין הזה לגבות ממנו את חובו, היין אסור. * גוי שנפל לבור מלא יין - אם עלה מן הבור מת, היין מותר בהנאה (לדעת ת"ק), אך אם עלה חי היין אסור בהנאה. * הגמרא מכריעה להלכה, שאין הלכה כרבי שמעון שמתיר את כל המקרים שבמשנה אפילו בשתיה. * אם זרק הגוי חפץ לתוך היין - אין היין נאסר בכך.
דף סא עמוד א * ישראל שהיה דורך ענבים של גוי לעשות מהם יין בכשרות, כדי למוכרו לישראל, ולבינתיים הניחו ברשותו של הגוי - אם זו עיר שכולה עובדי כוכבים, והעיר נעולה בדלתים ובריח (ולכן אין ישראלים שמופיעים פתאום), היין אסור בהנאה. * אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומילאהו יין וישראל דר באותה חצר - מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו. דף סא עמוד ב * במקרה הנ"ל, אם ישראל דר בחצר אחרת - מותר אם מפתח וחותם בידו של הישראל, אך חכמים חולקים וסוברים שהיין אסור, אא"כ יש שומר ישראל שיושב ומשמר את היין שלא יגע בו הגוי או שיש ממונה שבא לביקורת בזמנים שאינם קבועים. * ת"ק ורבי שמעון בן אלעזר נחלקו במשנה (בעמוד א) אם "חוששים לגומלין" או לא, ונחלקו האמוראים מי המקל ומי המחמיר. * עובד כוכבים שנמצא עומד בין חביות יין של ישראל - אם מדובר במקרה בו הוא חושש להיתפס כגנב אם ימצאוהו נוגע ביין, היין מותר אף בשתיה (ואם לא חושש, היין אסור אף בהנאה).
דף סב עמוד א * פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני יין נסך וסתם יין של גוים, ובאיסורי הנאה אחרים, ובדיני טבילת כלים והכשרת כלים. * לדעת רבי יוחנן: האיסור להשתמש בשכר שהתקבל על מלאכה שנעשתה ביין נסך הוא בגלל קנס שקנסו חכמים. * אסור לאדם לפרוע את חובו מפירות שביעית (אא"כ נותן לו 'בצד היתר'). דף סב עמוד ב * גוי השוכר פועל ישראל לעשות עבורו מלאכה ב'סתם יינם' - השכר אסור בהנאה. * אם לווה פירות שביעית קודם זמן הביעור, ופרע והחזיר פירות בשנה השמינית - אין פירות אלו נחשבים לחליפי פירות שביעית ולא חלה עליהם קדושת שביעית (ובאופן דומה כך הדין גם לגבי 'אתנן').
דף סג עמוד א * אדם יכול להקדיש רק מה שברשותו. * נתן לאשה טלה באתננה ואמר לה שיהיה אצלה עד שעת ביאה ואם תצטרך לו תקנהו מעכשיו, והקדימה והקדישה את הטלה (אך לא הקריבה את הטלה) ואח"כ בא עליה - רב הושעיא מסתפק אם הטלה כשר להקרבה. * בא עליה ולא נתן לה אתנן מיד, ולא ייחד לה טלה בשעת ביאה (אלא רק אמר לה 'התבעלי לי בטלה סתם'), ורק אח"כ נתן לה טלה באתננה - הטלה מותר בהקרבה. דף סג עמוד ב * האומר לחברו "תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסי לך" - קנה. * בברייתא מובא שאם אמר לפועליו "צאו ואכלו ואני פורע" חושש משום שביעית ומשום מעשר ומשום יין נסך, והטעם לכך למסקנת הגמרא הוא כי מדובר שהקדים לו בעל הבית לחנוני דינר או שמדובר שנטל בעל הבית את המאכלים מיד החנוני ונתן אותם ביד הפועלים. * גוי ששכר ישראל כדי לשבור חבית של יין נסך - שכרו מותר בהנאה.
דף סד עמוד א * הגמרא מביאה הוכחה מברייתא לכך שאם גוי שכר ישראל כדי לשבור חבית של יין נסך - שכרו מותר בהנאה. * כסף שקיבל גוי בתמורה למכירת עבודה זרה שלו - הכסף שלו מותר בהנאה לישראל ואין דינו כדין עבודה זרה. * ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה ואמר לו הגוי "המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים שיש לי ואביא לך את הכסף" - הכסף אסור בהנאה (כי הישראל רוצה בקיומו של העבודה זרה עד שהגוי ימכור אותה). דף סד עמוד ב * לדעת רב נחמן: גר תושב (אינו עובד עבודה זרה) - לא יכול לבטל עבודה זרה. * הגמרא מקשה משתי ברייתות על דין זה, ומתרצת. * בברייתא מובאות שלוש דעות של תנאים מי נחשב לגר תושב: שקיבל עליו בפני שלושה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים / שקיבל עליו שבע מצוות בני נח / שקיבל עליו כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות. * ישראל מומר ששומר שבת בפרהסיא - אם שכח לערב עירובי חצירות, יכול הוא לבטל רשות שיש לו בחצר המשותפת, כדי שיוכלו לטלטל בתוכה כדין רשות היחיד.
