דף יב עמוד א * הגמרא מביאה שלוש דעות של אמוראים בביאור התקלה העלולה לבוא בשפיתת הקדירות עליה אמר רבי חנינא שלא חשו לה חכמים, ועל הנלמד מכך לענין 'עטלוזא של עזה'. * הגמרא מביאה כמה דינים שהטעם לאיסור הוא מפני החשד (לדוגמא: ישב לו קוץ ברגלו כשעבר בפני עבודת כוכבים - לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה כמשתחוה, כי פונה לכיוון אחר, מותר). * כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור. דף יב עמוד ב * לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפיו ולא בידו אחת, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת עלוקה. * הבולע עלוקה החיה במים - מותר להחם לו בשבת מים חמים לשתות, כי זו סכנת נפשות. * הבולע צירעה - לא יחיה. * לא ישתה אדם מים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת 'שברירי' (רש"י: שד הממונה על מכת סנוירים).
דף יג עמוד א * רשב"ל סובר שמותר להנות את העבודה זרה (וכך לדעתו סוברים חכמים החולקים על רבי נתן), ורבי יוחנן חולק (וכך לדעתו סוברים חכמים ורבי נתן). * לדעת רבי יוסי (החולק על רבי יהודה) מותר לכהן ליטמא ולצאת לחו"ל כדי ללמוד תורה אפילו בזמן שמוצא בארץ ממי ללמוד, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו. דף יג עמוד ב * אם הקדיש בהמה בזמן הזה לא מנשר את פרסותיה מן הארכובה ולמטה - לדעת אביי: משום בזיון קדשים, לדעת רבא: מפני שנראה כמטיל מום בקדשים. * העובדי כוכבים והרועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין (ולכן אם קנה עבד גוי בשוק של עבודת כוכבים אסור לעוקרו שהרי בכך גורם למותו). * בברייתא בעמוד הקודם נאמר "הולכין ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות", ומסקנת הגמרא היא שמדובר גם בעבד גוי. * למסקנת הגמרא, לדעת רבי יוחנן מותר לקנות אצל בעל הבית שלא גר כאן בקביעות, כי אין המוכסים גובים ממנו מכס (בניגוד לתגר ובניגוד לבעל הבית קבוע).
דף יד עמוד א * הגמרא מבררת את פירוש הנאמר במשנה (שבסוף העמוד הקודם): "אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה". * אנחנו מצווים על "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", אך לא מצווים על "לפני דלפני" (=שלא לגרום לאדם שיכשיל אדם אחר בעבירה), ולכן מותר למכור לגוי כמות מרובה מהדברים המוזכרים במשנה שאסור למכור לגוי, על אף שהוא ימכור זאת לאחרים לצורך עבודה זרה. * גוי האומר "תרנגול למי" - מותר למכור לו תרנגול לבן, אך אם אומר "תרנגול לבן למי" - אסור למכור לו תרנגול לבן (כיון שניכר בכך שרצונו לקנות לצורך עבודה זרה), ולדעת רבי יהודה אם אמר לו "זה וזה" (תרנגול לבן ותרנגול שאינו לבן) - מותר למכור לו את שניהם יחד. דף יד עמוד ב * במקרה שהגוי אומר "תרנגול לבן קטוע למי" - רב אשי מסתפק האם מותר למכור לו תרנגול לבן שלם, וכן מסתפק במקרה שהגוי אומר "תרנגול לבן למי" ונתנו לו שחור ולקח ונתנו לו אדום ולקח, האם מותר כעת למכור לו לבן. * רב חסדא אומר שיש לנו מסורת שמסכת עבודת כוכבים של אברהם אבינו היתה 400 פרקים, ואילו המסכת שיש לנו היא רק 5 פרקים ובכל זאת אנחנו לא יודעים אותה. * הגמרא מבררת את פירוש הנאמר במשנה (שבדף הקודם): "דקל טב וחצב ונקלס". * מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים - מוכרין, מקום שנהגו שלא למכור - אין מוכרין, ובכל מקום - אין מוכרין להם בהמה גסה.
דף טו עמוד א * לדעת רבי אלעזר (וכך דעת רב לאחר שחזר בו): עובד כוכבים חס על בהמתו מלרבעה כדי שלא תעקר. * למסקנת הגמרא: הטעם שאסור למכור בהמה גסה לגוי הוא גזירה משום שכירות/שאלה (=שמא יבוא להשכיר/להשאיל את בהמתו לגוי ויעבוד בה הגוי בשבת) וגזירה משום נסיוני (=ושמא ינסה הגוי לעבוד בה בשבת ותשמע הבהמה את קולו של ישראל ותלך מחמתו ונמצא מחמר אחר בהמתו טעונה בשבת). * לדעת רב אדא: מותר למכור בהמה לגוי באמצעות מתווך. * לדעת רב הונא: מותר למכור פרה לגוי, כי יתכן שקונה אותה לשחיטה ולא לעבוד בה, ולכן אין את החששות הנ"ל. דף טו עמוד ב * אין אדם מצווה על שביתת בהמתו (וכליו) בשביעית, אך כן מצווה על שביתת בהמתו בשבת. * רבה מכר חמור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים, ואביי הקשה על דבריו, וקיבל רבה את קושייתו. * אסור למכור כלי נשק לגוים, ולכותים, ולישראל ליסטים.
דף טז עמוד א * תוס' לומד מדברי הגמרא שמותר לנו למכור נשק לגויים כאשר זה מיועד לכך שיגנו עלינו. * הגמרא מבארת את טעמו של רבי יהודה הסובר שמותר למכור לגוי בהמה גסה שבורה. * רבי יוחנן פוסק כבן בתירא שמותר למכור סוס לגוי (ולא כדעת רבי שאוסר). (ובברייתא ובגמרא מבואר טעמי המחלוקת). * הגמרא מסתפקת האם מותר למכור לגוי שור שפיטמו אותו והוא שמן מאד ואינו ראוי למלאכה. * האמוראים נחלקו אם דין חיה גסה הוא כדין בהמה גסה או כדין בהמה דקה לענין מכירה לגוי.
דף טז עמוד ב * הגמרא מביאה בריייתא שממנה מוכח שדין חיה גסה כדין בהמה גסה (ולכן: כשם שאין מוכרים לגוי בהמה גסה כך אין מוכרים לגוי חיה גסה). * דין חיה גסה כדין בהמה דקה ל"פירכוס" (כך דעת רב וכך דעת שמואל). * האמוראים נחלקו אם מותר לבנות עם הגוים בנין העשוי למלכים (שדנים שם נפשות). * הגמרא מביאה מעשה אודות רבי אליעזר שנתפס למינות והעלו אותו לגרדום לידון וניצל מכך.
דף יז עמוד א * הגמרא עוסקת ב"מינות" ו"רשות" - על הצורך להתרחק מהם ועל עונשם. * כשעולא היה חוזר מבית המדרש הוא היה מנשק לאחיותיו על זרועותיהן (ויש אומרים: על החזה שלהן). * לדעת עולא: כל קירבה אסורה בעריות. * הגמרא מספרת על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה, ומספרת על תהליך חזרתו בתשובה, ועל כך שלאחר מותו יצאה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן הוא לחיי העולם הבא". * בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת", והוסיף ואמר: "לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי". דף יז עמוד ב * "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" - מדבר זימה תשמור עליך תורה. * הגמרא מספרת באריכות על רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון שנתפסו למלכות. * כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה. * רבי חנינא בן תרדיון עשה צדקה, אך לא עשה כפי שהיה ראוי לו לעשות.
דף יח עמוד א * הגמרא מפרטת את העבירות שעשו רבי חנינא בן תרדיון, אשתו, ובתו. * אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה, אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו. * כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו. * עוונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה - מסובין לו ליום הדין. * הגמרא מספרת בהרחבה על האופן בו הרגו גדולי רומי את רבי חנינא בן תרדיון (כעונש על כך שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו). * ברוריא (אשתו של רבי מאיר) היתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון. * רבי מאיר אמר לשומר (ששמר על אחות אשתו בקובה של זונות) שיאמר "אלהא דמאיר ענני" כשיצטרך להינצל. דף יח עמוד ב * רבי מאיר ברח לבבל, והגמרא מביאה שתי דעות מה היתה הסיבה לכך. * אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים, ורבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה. * כל המתלוצץ - יסורין באין עליו / מזונותיו מתמעטין / נופל בגיהנם / גורם כלייה לעולם. * כל המתייהר - נופל בגיהנם. * לאורך העמוד הגמרא מביאה ארבע דרשות על הפסוק "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים".
דף יט עמוד א * הגמרא דורשת בעמוד זה ובתחילת העמוד הבא, בין היתר, את הפסוקים הראשונים שבספר תהילים. * "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'" - (1) אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. (2) אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. * "בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד" - במצותיו ולא בשכר מצותיו. * "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" - (1) אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. (2) כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו. * לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה. * "לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר". * כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם ("והני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף"). דף יט עמוד ב * לעולם ישלש אדם את הימים במהלך שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. * "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (אא"כ אין בעירו גדול ממנו), "וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" - זה תלמיד שהגיע להוראה (רש"י: ארבעים שנה לאחר שנולד) ואינו מורה. * "וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל" - אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד. * דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה נכסיו/דרכיו מצליחין לו. * הגמרא דנה בביאור דברי רבי יוחנן שאמר "אם בנה שכרו מותר".
דף כ עמוד א * שלושה דינים נלמדים מהפסוק "לֹא תְחָנֵּם": לא תתן להם חנייה בקרקע, לא תתן להם חן, לא תתן להם מתנת חנם. * רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו אם מותר לתת לגוי מתנת חנם. * אסור לאדם שיאמר: כמה נאה עובדת כוכבים זו. * רבי עקיבא ראה את אשת טורנוסרופוס הרשע ואמר שהיא עתידה להתגייר ולהינשא לו. * הרואה בריות טובות אומר: ברוך שככה ברא בעולמו. * "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת. דף כ עמוד ב * אסור להסתכל בבגדים צבעוניים (לא חדשים) של אשה שמכיר, ואפילו שטוחין על גבי כותל. * הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו. * "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות וכו' וחסידות גדולה מכולן (ולדעת ריב"ל: ענוה גדולה מכולן). * כשם שנחלקו במשנה (בדף הקודם) לגבי המחובר לקרקע, כך נחלקו בברייתא אם מותר למכור לגוי בהמה על מנת לשחוט או שאין מוכרים לו אלא שחוטה.
דף כא עמוד א * מכירת שדה לגוי חמורה ממכירת בתים לגוי, כי בנוסף לאיסור חנייה בקרקע ("לא תחנם") שיש גם בבתים, הרי שבשדה הוא גם מפקיע אותה ממעשר. * הגמרא מבארת את טעמי ת"ק ורבי יוסי שנחלקו במשנה לגבי דין מכירת והשכרת בתים ושדות לגוי בארץ בסוריא ובחו"ל. * שמואל פסק כרבי יוסי (שאמר: "בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו"), ורב יוסף הוסיף שההיתר הוא רק בתנאי "שלא יעשנה שכונה" (=שלושה בני אדם). דף כא עמוד ב * רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכיר אדם מרחצו לעובד כוכבים מפני שנקרא על שמו ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים (אבל לכותי מותר להשכיר), אך מותר להשכיר את שדהו לעובד כוכבים (כי "אריסא אריסותיה קעביד"). * רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחולו של מועד. (והגמרא מבררת את דעתו).
דף כב עמוד א * ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות - לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול, ואם התנו מתחלה מותר, ואם לא התנו בתחילה ובאו לחשבון לאחר זמן אסור. * ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות, אם העובד כוכבים עבד בשבת והישראל בחול אך לא התנו על כך - הגמרא נשארת בספק אם מותר לישראל לקחת פירות בשוה. * פרק שני, המתחיל בסוף עמוד זה, ממשיך לבאר אלו דברים אסור לעשות עם עובד כוכבים, וכן מבאר דיני איסורי אכילה והנאה מעובד כוכבים. דף כב עמוד ב * במשנה (בעמוד א) נאמר שהגויים חשודים על רביעת בהמה, והגמרא מקשה על כך מברייתא שמשתמע ממנה שהם לא חשודים, ומביאה הגמרא בעמוד זה תירוץ משמו של רב ודנה בו. * אסור לאלמנה לגדל כלב ולארח תלמיד חכם. * העובדי כוכבים מצויים אצל נשי חבריהם ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה שאצלה ורובעה. * חביבה על עובדי כוכבים בהמתם של ישראל יותר מנשותיהם, וזה בגלל מה שאמר רבי יוחנן שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם ועובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. * עובדי כוכבים חשודים גם על רביעה של עוף.
דף כג עמוד א * הגמרא מביאה בעמוד זה שני תירוצים נוספים על קושיית הגמרא בתחילת העמוד הקודם (הקושיה היתה מברייתא, שמשתמע ממנה שהגוים לא חשודים על רביעת בהמה, על הנאמר במשנה, שהגויים כן חשודים). * לדעת רבי פדת: רבי אליעזר חושש לרביעה (ולכן אין לקחת בהמה לקרבן מעובד כוכבים) [וכך דעת המשנה], וחכמים לא חוששים [וכך דעת הברייתא]. דף כג עמוד ב * הגמרא מנסה ללמוד ממחלוקת רבי אליעזר וחכמים שדין פרה אדומה הוא כקדשי מזבח, אך הגמרא דוחה ניסיון זה וטוענת שיתכן שדין פרה הוא כקדשי בדק הבית. * כל מקום שנאמר בתורה "השחתה" אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה. * לפי הטעם ששנה שילא בביאור דעת רבי אליעזר יוצא שאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העובדי כוכבים.
