דף כב עמוד א
* במשנה בדף כא עמוד ב מובא שיש מקרה בו "יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין" - והגמרא בסוגייתנו מקשה מדוע המשנה לא מנתה לאוין נוספים שיכולים להתווסף בחרישה זו (כגון: הזורע בנחל איתן, המוחק את השם בהליכתו, הקוצץ את בהרתו, ועוד).
* לדעת רבי הושעיא: המרביע שור פסולי המוקדשים לוקה שנים, לדעת רבי יצחק: המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה.

דף כב עמוד ב
* רבא אמר: כמה טיפשים הם האנשים שעומדים מפני ספר תורה ולא עומדים מפני אדם גדול בתורה, שהרי בתורה כתוב שהחייב מלקות לוקה 40 ("ארבעים יכנו"), ובאו חכמים ודרשו שהכוונה היא שלוקה 39.
* עבר עבירה שיש בה 2 לאוין - אם אמדו אותו אומד אחד לשני הלאוין, והאומד היה 42 מלקות ומעלה, לוקה ופטור מללקות עוד.
* המשנה בסוף העמוד מתארת את סדר ואופן הלקאת החייב מלקות.

דף כג עמוד א
* המבזה את המועדים - כאילו עובד עכו"ם.
* כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר - ראוי להשליכו לכלבים.
* אין מעמידין חזנין (שמשים המכים את החייבים ללקות) אלא חסירי כח ויתירי מדע, רבי יהודה אומר: אפילו חסירי מדע ויתירי כח.
* אין מזרזין אלא למזורז.
* כפתוהו כדי ללקות אך הצליח להשתחרר ורץ מבית דין - פטור.

דף כג עמוד ב
* רבי יוחנן אמר שחכמים חולקים על רבי חנניה בן גמליאל הסובר שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם.
* רב פסק כרבי חנניה בן גמליאל.
* שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם: מקרא מגילה, ושאילת שלום בשם, והבאת מעשר למקדש כדי שיטלו ממנו אף הכהנים.
* בג' מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה.
* 613 מצות נאמרו לו למשה: 365 לאוין כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור), ו-248 עשה כנגד איבריו של אדם (שכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה).

דף כד עמוד א
* 613 מצות נאמרו לו למשה, בא דוד והעמידן על 11, בא ישעיהו והעמידן על 6, בא מיכה והעמידן על 3, חזר ישעיהו והעמידן על 2, בא חבקוק והעמידן על 1.
* ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום.
* הגמרא מביאה שני מעשים בענין החורבן.

דף כד עמוד ב
* כשהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם (ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע) בוכים ור"ע מצחק, והסביר רבי עקיבא: תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש", בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם", עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

הדרן עלך מסכת מכות