דף פה עמוד א
* לדעת רב ששת בן יכול להיות שליח בית דין להלקות או לנדות את אביו, והגמרא מקשה ודנה בדבריו.
* לדעת רב ששת, המבייש את חבירו כשהוא ישן ומת בתוך שנתו - חייב המבייש לשלם לבניו.

דף פה עמוד ב
* למסקנת הגמרא, הבן לא יכול להיות שליח בית דין להלקות או לנדות את אביו (בניגוד לרב ששת), חוץ ממקרה בו אביו מסית לעבוד עבודה זרה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם קילל את אביו/אמו לאחר מיתתם חייב.
* גם בת או טומטום או אנדרוגינוס שקיללו את אביהם/אמם חייבים מיתה.
* ישנה מחלוקת תנאים (כפולה) אם מקישים הכאה לקללה.
* הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו (אפילו שימוש כל שהוא), רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שימוש חשוב שווה פרוטה.
* אשה (ולא רק איש) שגנבה איש או אשה - חייבת מיתה על הגניבה.
* אחד הגונב את האיש, ואחר הגונב את האשה, ואחד הגונב את הגר או עבד משוחרר או קטן - חייב מיתה על גניבתם, והגונב את העבדים - פטור.

דף פו עמוד א
* הגונב נפש ומכרו לקרובי הנגנב - פטור לדעת רבי שמעון.
* סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש, וכולהו אליבא דר"ע.
* לדעת חכמים: הגונב את מי שמצוי אצלו תמיד (כמו מלמדי תינוקות שגנבו אחד מתלמידיהם ומכרוהו) - פטורים ממיתה.
* הגמרא מבררת את המקורות למחלוקת רבי יהודה וחכמים שנחלקו אם הגונב את מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב או פטור.
* "לא תגנוב" שבעשרת הדברות הכוונה לגונב נפשות, ו"לא תגנובו" שבפרשת קדושים הכוונה לגונב ממון (והדבר נדרש באמצעות המידה "דבר הלמד מעניינו").

דף פו עמוד ב
* לדעת רב פפא: אם באו עידי מכירה לאחר עידי הגניבה, ונגמר דינו של הנידון ליהרג, ואח"כ הוזמו 2 הכתות - עידי המכירה נהרגין, ונחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם עידי הגניבה נהרגין.
* כת עדים שהעידה על גניבה ראשונה של בן סורר ומורה וכת עדים שהעידה על גניבה שניה, והוזמו - עדים הראשונים לא נהרגים, והעדים השניים כן נהרגים.
* המשנה בסוף העמוד עוסקת בדיני זקן ממרא.

דף פז עמוד א
* הברייתא דורשת את הפסוק האמור בזקן ממרא, ומפרטת הלכות רבות אשר החולק עליהם נעשה זקן ממרא.
* בית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
* זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ, רבי יהודה אומר: על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ר"ש אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים.
* החל מסוף עמוד זה ולמשך דף - הגמרא מבארת כיצד הברייתא שבתחילת העמוד מסתדרת גם לשיטת רבי מאיר.

דף פז עמוד ב
* התנאים נחלקו אם דם ירוק נחשב לדם נדה.
* האמוראים נחלקו אם הדם שרואה אשה ב"ימי טוהר" נובע מאותו מקור של הדם הטמא ("מעיין אחד הוא"), או ממקור אחר ("שני מעיינות הם").
* לדעת שמואל, שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראין בית דין חצוף, ולדעת רבי אבהו לדברי הכל אין דיניהן דין.
* התנאים נחלקו אם דיני מכות ב-3 דיינים או ב-23 דיינים.

דף פח עמוד א
* הגמרא ממשיכה לבאר כיצד הברייתא שבתחילת הדף הקודם מסתדרת גם לשיטת רבי מאיר (הסובר שזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת).
* לדעת רב כהנא: זקן ממרא אינו נהרג אלא רק במקרה בו הוא אומר "כך הוא בעיני" והם אומרים מפי השמועה (=חולק מדעתו על קבלת הסנהדרין), ור' אלעזר חולק וסובר שאפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים "כך הוא בעינינו" - נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל.

דף פח עמוד ב
* לדעת זעירא: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו מוחלין לו, אך החברים (מהדרום) של רבי יאשיה חלקו על הדין האחרון.
* מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.
* איזהו בן העולם הבא? ענוותן, ושפל ברך, מתכופף ונכנס מתכופף ויוצא, ולומד תורה תמיד, ואינו מחזיק טובה לעצמו על כך.
* לדעת ר' אושעיא: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע.

דף פט עמוד א
* 4 צריכין הכרזה: המסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין.
* המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים. [והגמרא מביאה את המקורות לכך].
* סיגנון (=דבר מליצות של רוח הקודש) אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד.

דף פט עמוד ב
* הכובש את נבואתו - לוקה.
* "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" - רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, לוי: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק.
* כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו.
* נביא שהדיח - לדעת חכמים בסקילה ולדעת רבי שמעון בחנק, ורב חסדא ורב המנונא נחלקו (בעמוד הבא) לגבי אלו מקרים הם נחלקו.

דף צ עמוד א
* בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים.
* פרק 'חלק', המתחיל בעמוד זה, מפרט חוטאים שאין להם חלק לעולם הבא ועניינים נוספים השייכים לחיי העולם הבא וביאת המשיח.
* כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".
* האומר אין תחיית המתים מן התורה - אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב''ה מדה כנגד מדה.

דף צ עמוד ב
* קללת חכם אפי' על חנם היא באה.
* לאורך העמוד מובאים מקורות שונים לתחיית המתים מן התורה.
* אין נותנין תרומה לכהן עם הארץ, והנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי / אף גורם לו מיתה / אף משיאו עון אשמה.
* כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
* לדעת רבי ישמעאל: דברה תורה כלשון בני אדם (ולכן אין לדרוש דבר מהכפילות "הכרת תכרת").
* רבי מאיר ענה לקליאופטרא המלכה שהמתים יקומו לתחייה בלבושיהם.

דף צא עמוד א
* בגמרא מובאת תשובת רבן גמליאל לקיסר ותשובת ר' אמי לאותו המין, שטענו, שהמתים, שהם עפר, לא יכולים לחזור ולחיות.
* הברייתא מספרת על בני אפריקיא ועל בני מצרים ועל בני ישמעאל ובני קטורה שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון (ארץ כנען שלנו היא / על כסף וזהב שנטלו ישראל ממצרים / ארץ כנען שלנו ושלכם), וגביהא בן פסיסא ניצח אותם.

דף צא עמוד ב
* לעתיד לבוא הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.
* הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) 4 שאלות ששאל אנטונינוס את רבי.
* בתחיית המתים - האנשים עומדים במומם (כפי שהיו בחייהם) ואח"כ מתרפאים.
* לדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
* בגמרא מובאות ראיות נוספות לתחיית המתים מן התורה.
* כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו / אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו.

דף צב עמוד א
* כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא.
* בגמרא מובאות ראיות נוספות לתחיית המתים מן התורה.
* הגמרא מביאה 13 מימרות של רבי אלעזר.
* כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו.
* כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל שאינו משייר פת על שלחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל המחליף בדבורו (משנה בדבורו שלא יהא ניכר) - כאילו עובד ע"ז.

דף צב עמוד ב
* מתים שהחיה יחזקאל - נחלקו הדעות: עמדו על רגליהם ואמרו שירה / משל היה / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* מי היו המתים שהחיה יחזקאל? - נחלקו הדעות: בני אפרים שמנו לקץ וטעו / בני אדם שכפרו בתחיית המתים / בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה / בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים / מתים שבבקעת דורא.
* הברייתא מפרטת 6 ניסים שנעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.
* אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו (ממלבושיו והנהגתו).

דף צג עמוד א
* גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
* בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לישראל על פניהם אמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם.
* חנניה מישאל ועזריה להיכן הלכו לאחר שניצלו מכבשן האש? - נחלקו הדעות: בעין הרע מתו / ברוק טבעו / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* האמוראים נחלקו היכן היה דניאל בזמן שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ובברייתא מבואר, שהקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, כל אחד מסיבה אחרת, רצה שדניאל לא יהיה נוכח שם.
* יהושע הכהן הגדול נענש ששלטה האש בבגדיו, בגלל שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן.

דף צג עמוד ב
* 6 השעורים שנתן בועז לרות - רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש ברכות כל אחד מהם, ואלו הן: דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה.
* "והריחו ביראת ה'" - מלמד שהטעינו הקב"ה למשיח מצות ויסורין כריחיים / מלמד שהמשיח יוכל לדון לפי הריח מי חייב ומי פטור.
* נחלקו האמוראים אם חנניה מישאל ועזריה היו משבט יהודה.
* הסיבה שספר עזרא לא נקרא על שמו של נחמיה - מפני שהחזיק טובה לעצמו / מפני שסיפר בגנותן של ראשונים.

דף צד עמוד א
* ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אך מדת הדין מנעה זאת בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על כל הנסים שנעשו לו.
* גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם".
* "ויחד יתרו" - רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל עצמו), ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו (שהיה מיצר מאוד על מפלת מצרים).
* סנחריב זכה לכינוי "אסנפר הגדול והנכבד" מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל.

דף צד עמוד ב
* פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף ע"י שליח נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח.
* בדורו של חזקיהו עסקו כל העם בתורה (חזקיהו נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה), ולכן לא נמסרו בידי סנחריב.
* עשר מסעות נסע אותו רשע (סנחריב) באותו היום (שבא להילחם בירושלים).

דף צה עמוד א
* הגמרא מבארת את משמעות הפסוק "עוד היום בנוב לעמוד" (שהיה זה היום האחרון שנשתייר מזמן העונש על ישראל מעונה של נוב עיר הכהנים וסנחריב פספס יום זה).
* הגמרא מספרת שדוד בחר להימסר ביד אויב (ולא בחר שיכלה זרעו) כעונש על כך שבגללו נהרגה נוב עיר הכהנים ונטרד דואג האדומי ונהרגו שאול ושלושת בניו (ולבסוף ביקש להיפך).
* אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין.
* שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה.

דף צה עמוד ב
* אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
* הגמרא מספרת על סנחריב שבא עם צבא גדול מאוד להילחם בחזקיה המלך.
* נחלקו הדעות כיצד הרג מלאך ה' את צבא סנחריב, ונחלקו הדעות כמה נשתיירו בחיים מצבא סנחריב.

דף צו עמוד א
* "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם" - רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, ר' יצחק נפחא: שעשה עמו מעשה לילה (שנלחמו בשבילו כוכבי לילה).
* "וירדף עד דן" - כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן.
* ר' יהודה בן בתירא מנציבין שלח: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כר' יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה.
* אותו היום שמת בו אחז - 2 שעות היה (כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו), והקב"ה החזיר 10 שעות הללו ביום בו התרפא חזקיהו (ובגלל מופת זה שלח לו מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה).

דף צו עמוד ב
* הגמרא מתארת כיצד כבש נבוזראדן את ירושלים והחריב את בית המקדש.
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים (שמעיה ואבטליון), מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.
* עמון ומואב שכנים רעים של ירושלים היו, וכששמעו שהנביאים מתנבאים על חורבן ירושלים שכנעו את נבוכדנצר לבוא ולהחריב את ירושלים.