דף ח עמוד א
* "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" - אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.
* אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.
* מגלגלין חובה על ידי חייב וזכות על ידי זכאי.
* "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא", "וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא" - אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור.
* דַּבָּר אחד לדור ואין שני דַּבָּרִין לדור.
* בית דין ששולחים שלוחם לבעל דין שצועקים עליו לבוא ולדון לפניהם - צריך השליח להזמינו בשם שלושתם.
* לדיני קנסות צריך שלושה דיינים מומחים ולא מספיק מומחה אחד.
* במשנה (ב ע"א) נחלקו רבי מאיר וחכמים אם צריך שלושה או עשרים ושלושה דיינים למוציא שם רע - במהלך הדף וחצי הקרוב (עד אמצע ט ע"ב) הגמרא מביאה שמונה אפשרויות לביאור המחלוקת.

דף ח עמוד ב
* הגמרא מקשה מברייתא על ביאורו של עולא למחלוקת רבי מאיר וחכמים ומתרצת.
* חכמים ורבי יהודה נחלקו אם המתרים באדם שהוא חייב מיתה צריכים גם להודיע לו באיזו מיתה הוא חייב, ובכך לדעת אביי נחלקו רבי מאיר וחכמים.
* חכמים ורבי יוסי בר יהודה נחלקו אם חבר צריך התראה, ובכך לדעת רב פפא נחלקו רבי מאיר וחכמים.

דף ט עמוד א
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור חמישי ושישי למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך שלושה או עשרים ושלושה דיינים למוציא שם רע).
* ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה.
* שלשה עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול - לדעת רבי יוסי: עדותם בטלה לדיני נפשות, ולדעת רבי: אף לדיני ממונות.

דף ט עמוד ב
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור שביעי ושמיני למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך שלושה או עשרים ושלושה דיינים למוציא שם רע).
* חכמים ורבי יוסי נחלקו במקרה שהתרו אחרים ולא התרו העדים אם התראה זו מספיקה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* חכמים ובן זכאי נחלקו במקרה שהעדים הכחישו זה את זה בבדיקות ולא בחקירות, אם עדותם כשרה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* לדעת רבא: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע.

דף י עמוד א
* לדעת רבא: אומרים "אדם קרוב אצל עצמו", ואומרים "אדם קרוב אצל אשתו", אך לא אומרים "אדם קרוב אצל ממונו".
* "מכות בשלשה" - המקור לכך: "וּשְׁפָטוּם" - שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.
* עולא לומד מהפסוק "וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" רמז לכך שעדים זוממים לוקים כאשר לא ניתן לקיים בהם "כַּאֲשֶׁר זָמַם".
* אביי ורבא נחלקו מה המקור לדעת רבי ישמעאל הסובר שדיני מכות בעשרים ושלשה.

דף י עמוד ב
* "עיבור החדש בשלשה" - ארבעה אמוראים נחלקו בביאור קטע משנה זה (והדבר תלוי במחלוקת התנאים אם מקדשים דוקא חודש חסר או דוקא חודש מלא או אף אחד מהם).
* בגמרא מובאת ברייתא המבארת את דברי רשב"ג שבמשנה: "עיבור השנה... בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה", ואח"כ מובאות שתי דעות כנגד מי הם ה"שלשה חמשה ושבעה" (כנגד ברכת כהנים או כנגד שומרי הסף, מרואי פני המלך, רואי פני המלך).

דף יא עמוד א
* אין מעברים את השנה אלא במזומנים לה (שהזמינם הנשיא ערב לפני כן).
* שמואל הקטן, רבי חייא, רבי מאיר, שכניה בן יחיאל - כולם תלו את האשם בהם (במקרה מסוים בו התעורר חשד), כדי שלא יתביישו אחרים [וכך גם היה בדברי הקב"ה ליהושע ומשה].
* משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול.
* על הלל הזקן ועל שמואל הקטן אמרה בת קול: יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך.
* אין מעברים את השנה אלא אם כן ירצה נשיא.
* הגמרא מביאה ברייתות המבארות בעקבות אלו גורמים ניתן לעבר את השנה.

דף יא עמוד ב
* על שלושה דברים מעברים את השנה: על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. על שנים מהם מעברים, ועל אחד מהם אין מעברים.
* על שלוש ארצות מעברים את השנה: יהודה ועבר הירדן והגליל. על שתים מהן מעברים, ועל אחת מהן אין מעברים.
* אין מעברים את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל - מעוברת, וחנניה איש אונו העיד שאינה מעוברת.
* אין מעברים את השנה אלא ביום, ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.
* אין מקדשים את החודש אלא ביום, ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש.

דף יב עמוד א
* אין מעברים את השנה בשני רעבון. (וכך היה בימי אלישע).
* אין מעברים את השנה לפני ראש השנה (אך רשאים לחשב לפני ראש השנה אך לא לגלות), ואם עיברוה אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברים אותה אחר ראש השנה מיד ואף על פי כן אין מעברים אלא אדר.
* אין מעברים את השנה לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר זו.
* אין מעברים את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, אך של בית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית.

דף יב עמוד ב
* יש שלוש דעות בתנאים מדוע חזקיהו ביקש רחמים על עצמו.
* לדעת ת"ק: אין מעברים את השנה מפני הטומאה לכתחילה ואם עיברוה מעוברת, לדעת רבי יהודה: אינה מעוברת (כי טומאה הותרה בציבור), לדעת רבי שמעון: מעברים לכתחילה מפני הטומאה.
* לדעת שמואל: אין מעברים את השנה ביום שלושים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן.
* אם עיברו את השנה ביום שלושים של אדר - לדעת עולא: אין מקדשים את החודש (לומר מקודש הוא לאדר השני), ואם קידשו - לדעת רבא: בטל העיבור, ולדעת רב נחמן לא בטל העיבור.
* שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום.

דף יג עמוד א
* לפי דברי שמואל: רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו אם צריך שכל חול המועד סוכות יחול בתוך "תקופת תשרי", או שמספיק רק מקצת מימי חול המועד. (ולדעת שניהם "יום תקופה מתחיל").
* הגמרא מקשה על שמואל מברייתות, שמהן מוכח שדעת רבי יהודה אחרת, ונשארת בקושיה.
* בברייתא מובאות חמש דעות תנאים בענין עיבור השנה בגלל התקופה. (והגמרא מבארת את דעות התנאים).

דף יג עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם דעת אחרים שבברייתא נסובה על תקופת ניסן או על תקופת תשרי.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם סמיכת זקנים (על ראש פר העלם דבר של צבור) היא בחמישה דיינים או בשלושה דיינים.
* בברייתא מבואר שסמיכת החכמים, שייקראו מעתה בשם 'רבי' ויהיה להם רשות לדון דיני קנסות, נעשית בשלושה דיינים, והגמרא מתקשה במציאת המקור לכך.
* סמיכת החכמים מתבצעת באמירה בפה ולא בסמיכה בידיים.

דף יד עמוד א
* בהתחלה רבי עקיבא סמך את רבי מאיר אך לא נתקבל הדבר, ואחר כך סמך אותו רבי יהודה בן בבא ונתקבלה סמיכתו.
* אין סומכים בחוץ לארץ.
* אי אפשר לסמוך אם אין הנסמך נמצא על יד הסומך.
* אין צאצאי עלי הכהן זוכים להיסמך.
* "לעולם הוי קבל וקיים" (רש"י: כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה).
* אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלים לו על כל עוונותיו.
* הגמרא מבררת את המקור למחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה אם עגלה ערופה היא בשלושה דיינים או בחמישה דיינים.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב צריכים להשתתף במדידה לצורך עריפת העגלה גם המלך והכהן הגדול.
* רב יוסף סובר שלדעת רבי אליעזר בן יעקב צריך למדידת עגלה את כל שבעים ואחד הזקנים.
* מעשר שני שאין דמיו ידועים - פודים אותו רק לאחר שיתברר מחירו על ידי שלושה סוחרים הבקיאים בשומא.
* לדעת רבי אליעזר הקדש נפדה בעשרה בני אדם (ולשיטת המשנה די בשלושה). (והגמרא מבררת את טעמיהם).

דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים שלושה פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה ש"הערכין המטלטלים בשלשה".
* שומת שיער העומד להיגזז – נחלקו התנאים אם נידון כלא גזוז ולפיכך צריך עשרה בני אדם לשומו כדין שומת הקרקעות, או שנידון כגזוז ודי בשלושה בני אדם לשומו כדין שומת מטלטלין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששור הרובע איש נידון בבית דין של עשרים ושלושה.

דף טו עמוד ב
* אין אדם חייב מיתה אלא אם כן הרג הוא עצמו את הנפש, אך אם שורו הרג אין הוא חייב מיתה אלא ממון.
* שור שעלה להר סיני בזמן מתן תורה ונתחייב מיתה - דנו אותו בעשרים ושלושה.
* ארי, זאב, דוב, נמר, ברדלס - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר בן יעקב אם אדם רשאי להרוג אותם רק אם כבר המיתו או אף אם עדיין לא המיתו.
* כמה עובדי עבודה זרה יהיו בעיר שעל ידיהם נעשית לעיר הנידחת? - לדעת רבי יאשיה: מעשרה ועד מאה, לדעת רבי יונתן: ממאה ועד רובו של שבט.

דף טז עמוד א
* במשנה (ב ע"א) נאמר שאין דנים את השבט אלא על פי בית דין של שבעים ואחד – והגמרא מביאה שלוש דעות של אמוראים באיזה מקרה מדובר.
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין דנים לא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
* אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו.

דף טז עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות ואין עושים סנהדריות לשבטים ואין עושים עיר הנידחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* לדעת ריש לקיש: אין עושים שלוש ערים נידחות במקום אחד אבל בשנים ושלושה מקומות עושים, ורבי יוחנן חולק ואוסר משום קרחה.

דף יז עמוד א
* הגמרא מבררת את טעמיהם של חכמים ורבי יהודה שנחלקו אם סנהדרין היא של שבעים ואחד דיינים או שבעים דיינים.
* "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה" - יש אומרים: בקלפי נשתיירו, רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו.
* מה נבואה נתנבאו אלדד ומידד? - לדעת ת"ק: נתנבאו שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, לדעת אבא חנין משום רבי אליעזר: על עסקי שליו, לדעת רב נחמן: על עסקי גוג ומגוג.
* סנהדרין שראו כולם לחובה - פוטרים אותו.
* אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון.
* אין מושיבים בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה.

דף יז עמוד ב
* לדעת רב: כל עיר שאין בה שנים שיודעים לדבר בשבעים לשון ואחד מבין כששומע - אין מושיבים בה סנהדרין.
* הגמרא מפרשת כוונת כינויים שונים בש"ס לתנאים ואמוראים, לדוגמא: "רבותינו שבבבל" - רב ושמואל, "אמרי במערבא" - רבי ירמיה.
* כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכים ועונשים, קופה של צדקה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה, ובית הכנסת, ובית המרחץ, ובית הכסא, רופא, ואומן, ולבלר, ומלמד תינוקות.

דף יח עמוד א
* הברייתא מחשבת שבתקופת משה היו שבעים ושמונה אלף ושש מאות דיינים בישראל.
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרט דינים הנוהגים בכהן גדול משום כבודו ומשום קדושתו, ומפרט בהרחבה דינים שונים בנוגע למלך.
* קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים.
* במשנה נאמר ש"כהן גדול דן ודנין אותו" - והגמרא מבררת מדוע נאמרו דינים אלו במשנה והרי פשוט שכך הוא הדבר.

דף יח עמוד ב
* כהן גדול - אם עבר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, דנים אותו בבית דין של שבעים ואחד, אך אם עבר על לא תעשה שיש בו מלקות, דנים אותו בבית דין של שלושה.
* "וְהִתְעַלַּמְתָּ" - פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד? כהן והוא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבר, לכך נאמר "וְהִתְעַלַּמְתָּ".
* במשנה נאמר ש"כהן גדול מעיד" - למסקנת הגמרא (ע"פ רש"י) מדובר במקרה בו הוא מעיד לבן מלך, ועדות זו נעשית בפני המלך, שמשום כבודו של הכהן הגדול בא המלך ויושב בסנהדרין בזמן שמקבלים את עדותו של הכהן הגדול.
* אין מושיבים מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. (והגמרא מבארת את הטעמים לכך).

דף יט עמוד א
* כהן גדול אינו מייבם את אלמנת אחיו (גם אם היא אלמנה מן האירוסין), והגמרא מבארת את הטעם.
* בברייתא מבואר כיצד כהן גדול מנחם אחרים וכיצד אחרים מנחמים אותו.
* בראשונה היו אבלים עומדים וכל העם עוברים ומנחמים אותם, והיו שתי משפחות בירושלים מתגרות זו בזו, זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה, התקינו שיהא העם עומדים ואבלים עוברים.
* אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המניין.
* במשנה (יח ע"א) נאמר ש"מלך לא דן ולא דנין אותו" - ורב יוסף מחדש שדין זה אמור רק לגבי מלכי ישראל ("משום מעשה שהיה"), אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן.

דף יט עמוד ב
* לדעת רבי יהודה: מלך יכול לחלוץ או ליבם (אף שאינו יכול למחול על כבודו בעניינים אחרים) בגלל שיש בכך מצוה.
* שאלו תלמידיו את רבי יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה, רבי יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב.
* כל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. (ובגמרא מובאים ארבעה מקורות לכך).
* כל המלמד בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז, תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש.