דף קה עמוד א
* שלושה אמוראים נחלקו מה היתה ה'תשובה ניצחת' (המוזכרת בפסוק בירמיהו) שהשיבה כנסת ישראל לנביא (אחרי שהנביא אמר להם: "חזרו בתשובה").
* רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אם לשאר הגויים (חוץ מבלעם) יש חלק לעולם הבא (כדעת המשנה בתחילת הפרק) או גם לא.
* הגמרא דורשת פסוקים שונים בפרשיית בלעם.
* בלעם חיגר ברגלו אחת היה (ושמשון בשתי רגליו), סומא באחת מעיניו היה, קוסם באמתו היה / בא על אתונו.

דף קה עמוד ב
* נאמר על בלעם שהיה "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן", והכוונה היא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותם הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותם הימים לא נשתייר מישראל שריד ופליט.
* בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהם על ראשיהם ומשתחווים לחמה מיד הקב"ה כועס.
* אהבה מבטלת שורה (=הנהגה) של גדולה (נלמד מאברהם), שנאה מבטלת שורה של גדולה (נלמד מבלעם).
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושתים קורבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. (רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה).
* בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.
* מברכתו של אותו רשע (בלעם) אתה למד מה היה בליבו.
* טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע.

דף קו עמוד א
* שלושה היו באותה עצה (שגזר פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"): בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורים, ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.
* "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" - אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו.
* הגמרא מפרטת את העצה שנתן בלעם לבלק כדי להכשיל את ישראל.
* "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים" - רבי אליעזר: שטים שמה, רבי יהושע: שנתעסקו בדברי שטות.
* "רְפִידִים" - רבי אליעזר: רפידים שמה, רבי יהושע: שריפו עצמן מדברי תורה.
* כל מקום שנאמר בתורה "וַיֵּשֶׁב" אינו אלא לשון צער.
* בלעם - לאחר שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם.

דף קו עמוד ב
* לדעת המין שפנה לרבי חנינא: בלעם נהרג כשהיה בן שלושים ושלוש.
* מר בריה דרבינא אמר לבנו שכל אותם המנויים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא שלא ירבה לדרוש בגנותם חוץ מבלעם הרשע.
* הגמרא מביאה מספר דרשות בנוגע לדואג האדומי.
* אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.
* "הקב"ה ליבא בעי" (רוצה את הלב של האדם ולא רק את לימוד התורה שלו).
* דואג ואחיתופל - לא זכו לקבוע הלכה כמותם.
* לא מת דואג עד ששכח את תלמודו. (לדעת רב: דואג נצטרע).
* כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלושים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלושים ושלוש. (והם לא חיו באותה תקופה).
* בתחילה קרא דוד לאחיתופל 'רבו' ולבסוף קראו 'חברו' ולבסוף קראו 'תלמידו'.

דף קז עמוד א
* לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל.
* הגמרא בעמוד זה מביאה כמה דרשות בנוגע לחטא דוד ובת שבע.
* אבר קטן יש באדם, משביעו רעב ומרעיבו שבע.
* ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב / אלא שאכלה פגה.
* כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה.
* הבא על אשת רעהו - לא ינקה כל הנוגע בה.
* ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין.

דף קז עמוד ב
* בימי שלמה הודיע הקב"ה שמחל לדוד על אותו עוון.
* "וילך אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק" - הלך להחזיר את גחזי בתשובה ולא חזר (אלא אמר לו: כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והגמרא מביאה שלוש דעות מה היה חטאו).
* לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים.
* בדפוסי הגמרא שלפנינו צונזר קטע העוסק ביהושע בן פרחיה וישו.
* יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
* עד אברהם לא היתה זקנה, עד יעקב לא היו מחלות, עד אלישע לא היה חולה שנרפא ממחלתו.
* המשנה מפרטת את דינם של: דור המבול, דור הפלגה, אנשי סדום, מרגלים, דור המדבר, עדת קורח.

דף קח עמוד א
* בברייתא מובאות דעות שונות לגבי דינם של דור המבול.
* דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה.
* לדעת רבי יוסי: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין.
* שלושה נשתיירו מאותם מעיינות של דור המבול שהיו חמים: בלועה דגדר, חמי טבריא, עיניא רבתי דבירם.
* בא וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל.
* "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" - רבי יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים, ריש לקיש: בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים.
* "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" - ולא דגים שבים.

דף קח עמוד ב
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה (בנוסף לעמוד הקודם) לדרוש דרשות על נח ודור המבול.
* דור המבול - ברותחים קלקלו (בעבירה), וברותחים נידונו.
* "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" - הגמרא מביאה ארבע דעות מה טיבם של שבעת הימים הללו.
* הספדם של צדיקים מעכבים את הפורענות לבוא (ולכן המבול החל רק לאחר שבעת ימי האבלות על מתושלח).
* שלושה שימשו בתיבה וכולם לקו: כלב ועורב וחם.
* דירתם של עופות טהורים עם הצדיקים.

דף קט עמוד א
* הגמרא מספרת על נחום איש גם זו שנשלח להביא דורון לקיסר, והחליפו לו במלון את הדורון בעפר, ונעשה נס שהעפר נהפך לחרבות וחיצים ובאמצעותם כבש הקיסר עיר שלא הצליח לכבוש עד כה.
* חטא דור הפלגה (שבגללו אין להם חלק לעולם הבא לדעת רבי ירמיה בר אלעזר): נחלקו לשלוש כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה.
* מגדל בבל - שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים.

דף קט עמוד ב
* החל מסוף העמוד הקודם ועד אמצע עמוד זה הגמרא מספרת על חטאי אנשי סדום (על החוקים המעוותים שהנהיגו בסדום).
* התנאים נחלקו אם לעדת קרח יש חלק לעולם הבא.
* הגמרא דורשת את כל חלקי הפסוק "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי", ומבארת שלא מוזכר כאן הייחוס ליעקב, כי יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יוזכר בפרשת קרח.
* און בן פלת - אשתו הצילה אותו (הציעה לו בחוכמתה לפרוש מעדת קרח).

דף קי עמוד א
* "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" - זו אשתו של און בן פלת, "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" - זו אשתו של קרח.
* "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם" - אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת (וכפי שאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, ורב אשי אמר שראוי ליצטרע).
* כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש.
* כל החולק על רבו כחולק על השכינה.
* כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה.
* כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה.
* כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה.
* ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים: אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.
* ישנה מחלוקת אם קורח היה מן השרופים ומן הבלועים או לא.
* "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" - מקום נתבצר להם בגיהנום וישבו עליו ואמרו שירה.

דף קי עמוד ב
* בברייתא מובאת בהרחבה מחלוקת התנאים אם לדור המדבר יש חלק לעולם הבא.
* נחלקו התנאים (בברייתא) אם לעשרת השבטים יש חלק לעולם הבא.
* בניהם של הרשעים שמתו כשהם קטנים - נחלקו התנאים אם באים הם לעולם הבא (ובניהם של רשעים עובדי כוכבים לדעת כולם לא באים לעולם הבא).
* נחלקו הדעות מאימתי קטן בא לעולם הבא: משעה שנולד / משעה שסיפר / משעה שנזרע / משעה שנימול / משעה שיאמר אמן.

דף קיא עמוד א
* אמן = אל מלך נאמן (בנוטריקון, שמאמין עליו את הקב"ה).
* הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם רבי יוחנן דחה את פירוש ריש לקיש לפסוקים ואמר לו שלא נוח לו לקב"ה שכך הוא מפרש את הפסוקים.
* לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה (שמעדן את גופו בשעה שהוא לומד תורה).
* הקב"ה אמר למשה: "כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא-ל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך... ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך", ולכן העניש אותו שלא יראה במלחמת שלושים ואחד מלכים.
* "וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" - מה ראה משה? לדעת רבי חנינא בן גמלא: ארך אפים ראה, לדעת חכמים: אמת ראה.

דף קיא עמוד ב
* עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, ובתנאי שאינו מתגאה.
* המשנה מפרטת את דיני עיר הנידחת (שאין להם חלק לעולם הבא), ומסיימת את המסכת במילים "כל זמן שהרשעים בעולם - חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם".
* רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם כשחלקו ישראל את הארץ היו רשאים ליתן ולחלוק עיר אחת לשני שבטים.

דף קיב עמוד א
* הגמרא מסתפקת האם חל דין עיר הנידחת כאשר אנשי העיר הודחו מאליהם (בלא מדיחים).
* אין עיר נעשית לעיר הנידחת עד שתודח רובה - ונחלקו האמוראים מה עושים עם הראשונים שדנים אותם עוד קודם שידוע שרוב העיר הודחו.
* אדם נחשב לאחד מבני העיר לאחר שנמצא בעיר שנים עשר חודש, ונחשב לאחד מיושבי העיר (ונידון בדין עיר הנידחת) לאחר שנמצא בעיר שלושים יום.
* מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבעיר הנידחת יאבדו? - מי גרם להם שידורו בתוכה? ממונם, לפיכך ממונם אבד.
* נכסי רשעים הקרובים לעיר הנידחת, שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסים שלל העיר לרחוב לשורפם, אובדים עמה.
* פיקדונות של עיר אחרת המופקדים בעיר הנידחת, ואפילו אם בני עיר הנידחת קיבלו עליהם אחריות - מותרים.
* התנאים נחלקו לגבי עיר שאין לה רחוב אם נעשית עיר הנידחת (ועושים לה רחוב) או לא.

דף קיב עמוד ב
* הסיבה לדין המובא בברייתא, שקדשי מזבח שהיו בעיר הנידחת ימותו ולא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה - לדעת רבי יוחנן: "זֶבַח רְשָׁעִים תועבה", לדעת ריש לקיש: מדובר בברייתא בקודשים קלים ובשיטת רבי יוסי הגלילי שסובר שהם ממון בעלים.
* תרומה הנמצאת בעיר הנידחת - אם היא בידי כהן: תירקב, אם היא בידי ישראל: תינתן לכהן שבעיר אחרת.
* עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן: אינה נעשית עיר הנידחת.
* מעשר שני שנטמא - פודים אותו אפילו בירושלים.

דף קיג עמוד א
* ר"א חולק על המשנה (שבדף קיא ע"ב) וסובר שכל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנידחת.
* לדעת רבי אבין בשם רבי אילעא: כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנים אותו בכלל ופרט.
* היו בעיר הנידחת אילנות תלושים - אסורים, אילנות מחוברים - מותרים.
* אסור לבנות את העיר יריחו גם אם יקרא לה בשם אחר, וכן אסור לבנות עיר אחרת שנקראת בשם יריחו.
* שלושה מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים.

דף קיג עמוד ב
* רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם.

הדרך עלך מסכת סנהדרין