דף ח עמוד א * רב נחמן בר יצחק סובר שמי שמטיל מס על תלמידי חכמים עובר על מה שנאמר בתורה בנביאים ובכתובים שאין לגבות מס מתלמידי חכמים. * אמר רבי: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. * מי שנשתהה בעיר - לאחר שלושים יום נחשב ליושבי העיר, לאחר שנים עשר חודש נחשב לאנשי העיר. * כל הוצאה שמוציאים בני העיר ויש ליתומים הנאה מהוצאה זו - גובים אפילו מיתומים. * אין פוסקים צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים. דף ח עמוד ב * רבה בר מרי מביא את המקור לכך שמצות פדיון שבויים היא מצוה גדולה. * חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מרעב. * קופה של צדקה - נגבית בשנים (שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים) ומתחלקת בשלשה (כדיני ממונות), תמחוי - נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה (שגבויה וחלוקה שוים). * ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת. * בברייתות מובאים מספר דינים שעל גבאי צדקה ותמחוי להקפיד, כדי שחלילה לא יחשדו בהם שהם מועלים בכספי הצדקה.
דף ט עמוד א * אם יש אדם חשוב - בני העיר צריכים לקבל את הסכמתו כדי להתנות תנאים ביניהם. * אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה (לשאול היכן נתנו את המעות שגבו), ולא בהקדש עם הגזברין. * אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו - יצור וימנה בעצמו. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב יהודה הסובר שעני המבקש צדקה עבור לבוש בודקים אחריו אם הוא רמאי, אך אם מבקש צדקה עבור אוכל אין בודקים אחריו (ורב הונא סובר הפוך). * לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה. * שקולה צדקה כנגד כל המצוות. * גדול המעשה יותר מן העושה. * בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים אם עושים צדקה מוטב ואם לאו באים עובדי כוכבים ונוטלים בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה. דף ט עמוד ב * צדקה - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. * הגמרא מביאה את המקור לכך שמצורע בימי ספורו מטמא אדם. * גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו. * כל דיין שנוטל שוחד מביא חמה עזה לעולם. * כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות. * לדעת רבי יצחק: כל הרודף אחר צדקה - הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה. * לדעת רב נחמן בר יצחק: כל הרודף אחר צדקה - הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו. * לדעת רבי יהושע בן לוי: כל הרגיל לעשות צדקה זוכה שיהיו לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה.
דף י עמוד א * בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים. * כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, זכה - "הלא פרוס לרעב לחמך", לא זכה - "ועניים מרודים תביא בית". * כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים. * כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה - שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים. * גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. * בברייתא מפורטים עשרה דברים קשים שנבראו בעולם. * אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך". * רבי אלעזר נתן פרוטה לעני ואח"כ התפלל, ואמר שכך למד מהפסוק: "אני בצדק - אחזה פניך". * תלמידי חכמים מנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. דף י עמוד ב * מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ר"א אומר: יפזר מעותיו לעניים, רבי יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה. * לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון. * איזהו בן העולם הבא? - אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם. * אשרי מי שבא לכאן (לעולם הבא) ותלמודו בידו. * הרוגי מלכות (=הרוגי לוד) אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. * ישראל האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור. * כל המתייהר נופל בגיהנום. * כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להם (והתנאים הביאו נימוקים שונים לכך). * לדעת רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.
דף יא עמוד א * כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. * מונבז המלך בזבז לצדקה את אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, והסביר שלצדקה יש מעלה גדולה מאוד לעומת ממון שאדם צובר לעצמו. * נחלקו הדעות מתי אדם נחשב כאנשי העיר וחייב להשתתף עימם בהוצאות העיר: אם קנה קרקע או אם קנה קרקע הראויה לדירה או אם קנה דירה. * אין חולקים את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה חוץ מארבע אמות נוספות שצריך שיהיה לכל אחד בפתח ביתו. * חצר שותפים שבאו לחלקה ביניהם: לדעת רב הונא מתחלקת לפי פתחיה, ולדעת רב חסדא (וברייתא כמותו) נותנים ארבע אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקים בשווה. דף יא עמוד ב * הטעם שאמרו חכמים לכך שבחצר שותפים שבאו לחלקה ביניהם כל פתח נוטל ארבע אמות בחצר הוא כדי שיוכל לפרוק שם משאותיו (כי אינו יכול לפרקם בתוך הבית), ולכן: (1) מי שהיה לו לפני פתח ביתו אכסדרה (רחבה מקורה ללא מחיצות) - אינו נוטל ארבע אמות בחצר לפני האכסדרה. (2) אם היה לו בית הפתוח לחצר, שרק חצי מהבית עם תקרה - אינו נוטל ארבע אמות בחצר כשאר בתים. * חיל המלך שמוטל על בני העיר לפרנסם ולתת להם מקום ללון - חובה זו מוטלת על כל אדם מבני העיר (וזה לא מחושב לפי פתחים). * אחד מבני מבוי שפתח ביתו פונה למבוי - נחלקו התנאים אם רשאי להקיף במחיצה את אותן ארבע אמות שיש לו במבוי מול פתח ביתו. * היה הפתח שלו למבוי סתום וביקש לפתוח אותו - אין בני המבוי מעכבים עליו אלא אם פרץ את פצימיו כאשר סתם את הפתח שלו.