דף סח עמוד א
* אם אמר "בית המרחץ וכל תשמישיו ואלין מצרנהא אני מוכר לך" - הרי כולן מכורין.
* המשנה מבארת מה כלול במכירת עיר כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.
* לא ניתן להוכיח מהמשנה אם דין עבד (לפי לשון בני אדם) הוא כדין מטלטלים או כדין קרקעות.
* במשנה מובא שלדעת רשב"ג "המוכר את העיר מכר את הסנטר", ונחלקו האמוראים מה ביאור המילה "סנטר" - עבדו של שר העיר הממונה על תחומי השדות, או שדות שמסביב לעיר (ושדות שמסביב לעיר לדעת כולם כלולים במכירת העיר).
* הגמרא מנסה להוכיח מהמשנה מה פירוש "סנטר", ודוחה את הניסיון.

דף סח עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא ומנסה להוכיח ממנה ש"סנטר" זהו עבד הממונה על תחומי השדות, ודוחה את הראיה.
* ביברים ויערות שהפתח שלהם פונה כלפי העיר כלולים במכירת העיר.
* המשנה מבארת מה כלול במכירת שדה כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.

דף סט עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה", ונחלקו בסוגייתנו האמוראים על אלו אבנים מדובר - אבנים שמניחים על העומרים כדי שלא יתפזרו ברוח, או אבנים הסדורות בשדה לצורך בניית גדר לשדה.
* לדעת חכמים רק דברים המיוחדים וקבועים בשדה כלולים במכירת השדה, ולדעת רבי מאיר אף דברים שאינם קבועים כל כך - ובהתאם למחלוקת זו הגמרא מבארת עבור התשמישים המובאים במשנה באיזה אופן מכור אף לפי חכמים ובאיזה אופן רק לפי רבי מאיר.
* גם ערוגה קטנה שאין בה "בית רובע" אך יש לה שם בפני עצמה אינה כלולה במכירת השדה.
* הגמרא דנה אודות מלבנות פתחים מלבנות חלונות ומלבנות כרעי המטה מתי הם נכללים במכירה.

דף סט עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחרוב המורכב וסדן השקמה לא כלולים במכירת שדה.
* הקונה את השדה קנה גם את המצרים שסביב השדה ואת האילנות הנטועים בתוך המצרים - מדין תורה.
* על אף שהמוכר שדה סתם, הדקלים והאילנות כלולים במכירה (למעט חרוב המורכב וסדן השקמה), רב יהודה אמר שיש לציין זאת במפורש בשטר המכירה, מחשש שבית דין יטעו.
* הגמרא מביאה חמישה אופני אמירה במכירת שדה, ומבארת כיצד יש לפרשם.

דף ע עמוד א
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא הראשונה: מכר שדה לחברו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את שאר החרובים שבשדה.
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא השניה: מכר שדה לחברו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחצי חרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את החצי השני של החרוב (וכמובן שלא קנה את שאר החרובים שבשדה).

דף ע עמוד ב
* המפקיד אצל חברו מעות בשטר וכשבא לתובעם אמר לו הנפקד "החזרתים לך" - לדעת רב חסדא: נאמן הנפקד ובשבועה.
* שטר כיס היוצא על היתומים והיתומים אינם יודעים אם אביהם החזיר את המעות - לדעת דייני גולה: נשבע התובע וגובה כולו, ולדעת דייני א"י (וכך פסקו רבא ומר זוטרא): נשבע התובע וגובה מחצה. [וכולם מסכימים עם רב חסדא שלעיל].
* לדעת נהרדעי: 'עיסקא' - פלגא מלוה ופלגא פקדון.

דף עא עמוד א
* רבי עקיבא וחכמים נחלקו אם "המוכר - בעין יפה מוכר" או לא.
* הנותן שדה במתנה - אף הבור והגת בכלל נתינתו (בניגוד למוכר שדה), כי מי שנותן מתנה, בעין יפה נותן (והיה לו לפרש אם לא נתכוון לכך).
* לדעת רב הונא: מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו - יש לו למוכר גם את הקרקע שתחתיהם (וכשימותו יוכל ליטע אילנות אחרים במקומם).

דף עא עמוד ב
* הגמרא טענה בסוף העמוד הקודם שרב הונא אמר את דבריו גם לשיטת רבי עקיבא, ועל כך מקשה הגמרא בעמוד ב מדעת רבי שמעון שבמשנה בעמוד א (ומברייתא), ובעקבות כך טוענת הגמרא בשלב זה שרב הונא אמר את דבריו רק לשיטת חכמים (הסוברים שהמוכר בעין רעה מוכר).
* הטעם לדעת רבי שמעון במשנה, שאמר שהמקדיש את השדה לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה, הוא מכיוון שהם יונקים משדה הקדש.

דף עב עמוד א
* הגמרא מקשה על הטענה בעמוד הקודם שרבי שמעון סובר כרבי עקיבא, וממילא אין לתרץ כפי שתירצה הגמרא בעמוד הקודם את הקושיא על רב הונא.
* הגמרא מוכיחה מברייתא שרבי שמעון סובר שאף המקדיש בעין רעה מקדיש (בנוסף לכך שסובר שהמוכר בעין רעה מוכר).

דף עב עמוד ב
* למסקנת הגמרא ניתן לבאר שדברי רב הונא (מהדף הקודם) נאמרו אף לשיטת רבי עקיבא.
* למסקנת הגמרא, רבי שמעון לא סובר שהולכים בפדיון הקדש אחר שעת הפדיון, אא"כ יש לימוד מיוחד.
* לדעת רב הונא: חרוב המורכב וסדן השקמה - תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, עומר שיש בו סאתים - תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו.
* רבי מנחם ברבי יוסי סובר כדעת רבי שמעון (שהמקדיש בעין רעה מקדיש).

דף עג עמוד א
* פרק "המוכר את הספינה" (פרק חמישי) המתחיל בעמוד זה עוסק בדרכי מכירת מטלטלין ומפרט מה נכלל במכירתם.
* במשנה ובברייתא מבואר מה נכלל במכירת ספינה.
* הרשב"ם מבאר שמטרת הגמרא בהבאת המעשים בדפים אלו הם משום "מה רבו מעשיך ה'", ויש מהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, או לפרש מקראות האמורים בספר איוב.

דף עג עמוד ב
* אגדות רבה בר בר חנה המתחילות בעמוד זה, הן מן האגדות התמוהות ביותר בש"ס, ורבו הפירושים לבאר את עומק כוונתן.
* רבה בר בר חנה מספר ארבע פעמים על דברים תמוהים שראה כאשר היה בספינה.
* רבה בר בר חנה מספר פעמיים על דברים תמוהים שראה כאשר הלך במדבר.

דף עד עמוד א
* רבה בר בר חנה מספר על סוחר ישמעאלי שהראה לו: מתי מדבר, הר סיני, בלועי קרח, ומקום בו נושקים ומתחברים הארץ עם הרקיע זה בזה.
* בלועי קורח אומרים אחת לשלושים יום: משה ותורתו אמת והן בדאין.
* רבי יוחנן ורב ספרא מספרים על דברים תמוהים שראו כאשר הלכו בספינה.

דף עד עמוד ב
* רב יהודה הינדוא ורבי יהושע מספרים מה ראו כאשר הלכו בספינה, והונא בר נתן סיפר מה ראה כאשר הלך במדבר.
* "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" - האמוראים נחלקו מה פירוש התנינים הגדולים.
* כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקבה בראם.
* שרו של ים - רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו.
* ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן.
* שבעה ימים (ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול) וארבעה נהרות (ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה) מקיפין את ארץ ישראל.

דף עה עמוד א
* עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן.
* עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים.
* עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק.
* כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה - מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.
* כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו.
* עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן.

דף עה עמוד ב
* ירושלים של עולם הזה - כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא - אין עולין אלא המזומנין לה.
* עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה.
* שלושה נקראו על שמו של הקב''ה: צדיקים ומשיח וירושלים.
* עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.
* עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלוש פרסאות למעלה. (והגמרא מביאה דרשות נוספות על גודלה של ירושלים).
* ספינה קנויה ללוקח - לדעת רב: מהרגע שמשך כל שהוא, ולדעת שמואל: רק ממתי שימשוך את כולה.

דף עו עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות שמחלוקת רב ושמואל מהעמוד הקודם (אם ספינה נקנית במשיכת מקצתה או כולה) היא מחלוקת תנאים.
* המוכר/הנותן שטר חוב לחברו - נחלקו רבי ורבי נתן אם הקנין מתבצע באמצעות מסירה לבד או במסירה ושטר שכותב לו עליו.

דף עו עמוד ב
* קניין ספינה לדעת רבי: ברשות הרבים - במסירה, בסימטא - במשיכה.
* לדעת אביי ורבא: מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום.
* אם אמר בעל הספינה ללוקח "לך משוך וקני" - לדעת חכמים: הקניין יחול רק לאחר משיכה, ולדעת רבי: הקניין יחול מיד במסירה.
* לדעת רב פפא: הלכה כחכמים ששטר חוב נקנה באמצעות מסירה ושטר, ולכן המוכר לחברו שטר חוב שיש לו על פלוני - צריך לכתוב לו בשטר אחר "קנה את השטר עצמו וכן את החוב הכתוב בו". (ורב אשי חולק וסובר כדעת רבי שנקנה באמצעות מסירה בלבד).

דף עז עמוד א
* לדעת אמימר: הלכה כרבי, שהמוכר/הנותן שטר חוב לחברו - הקנין מתבצע באמצעות מסירה לבד.
* אמימר מציין שהמקור לפסק שלו הוא מקבלה מרבותיו ("גמרא"), ורב אשי מוסיף שזה מבוסס גם על סברא.
* אמר לשנים "הריני מקנה לכם שדה זו בקנין סודר שתזכו בה עבור פלוני, וכן אני ממנה אתכם לכתוב ולתת לו שטר מתנה על השדה" - יכול לחזור בו ולצוות עליהם שלא לכתוב לו שטר, אך לא יכול לחזור בו מהקנאת השדה.

דף עז עמוד ב
* ניתן לקנות שטר או כסף אגב קרקע ("נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות").
* מכר את הקרון לא מכר את הפרדות, אך אם הפרדות אדוקין בקרון כן קנה את הפרדות.
* מכר את הצמד (העול של הבקר) - לא מכר את הבקר, אך לדעת רבי יהודה במקום שיש שקוראים לבקר "צמד", הדמים מודיעין (אם שילם דמים מרובים הרי זה מוכיח שנתכוון לקנות את שני הדברים יחד).

דף עח עמוד א
* במשנה נחלקו ת"ק ונחום המדי אם המוכר את החמור מכר גם את כליו - ומבאר עולא שהמחלוקת היא רק בנוגע ל"שק ודיסקיא וכומני" (ונחלקו אם סתם חמור לרכיבה עומד או למשאוי), אבל "אוכף ומרדעת קילקלי וחבק" לדעת כולם נכללים במכירה.
* הגמרא מסתפקת האם המחלוקת היא כאשר כלי החמור נמצאים על החמור או כאשר הם לא נמצאים על החמור.

דף עח עמוד ב
* אביי מביא רשימה של שישה תנאים, הסוברים שכאשר אדם מוכר דבר מה הרי כוונתו למכור אותו עם כל כלי תשמישיו.
* המוכר "חמור מניקה" - כלל בכך גם את הסיח, המוכר "פרה מניקה" - לא כלל בכך גם את בנה. (והגמרא מבארת את טעם ההבדל).
* הגמרא מביאה דרשה ארוכה הדורשת את הפסוקים "על כן יאמרו המושלים באו חשבון" וכו'.
* כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם.

דף עט עמוד א
* כל הפורש מדברי תורה - אש אוכלתו.
* כל הפורש (יש גורסים: המרפה) עצמו מדברי תורה - נופל בגיהנם.
* הקדיש אילן ואח"כ גדלו עליו פירות, הקדיש שדה ואח"כ נתמלאה עשבים - לדעת רבי יהודה: מועלים בהם ולא בגידוליהם, ולדעת רבי יוסי: מועלים אף בגידוליהם.

דף עט עמוד ב
* הקדיש בור או שובך ריקנים ואח"כ נתמלאו - לדעת ת"ק מועלים בהם ולא במה שנתמלאו, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון מועלים אף במה שנתמלאו (שורש מחלוקתם הוא אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם).
* הקדיש בור או שובך מלאים, והקדיש סתם ולא פירש אם כוונתו להקדיש גם את תכולתם - לדעת ת"ק מועלים אף בתכולתם, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון מועלים רק בהם כדין המוכר אותם לחברו.
* מכר בור - לדעת ת"ק: לא מכר מימיו, לדעת רבי נתן: מכר מימיו.