דף סד עמוד א
* רבינא מנסה להוכיח שמדברי רב פפא משמע שלא כדעת רב דימי מנהרדעא (שבעמוד הקודם), ודוחה הגמרא את דבריו.
* במשנה מובא שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות (ואע"פ שכתב לו עומקא ורומא), ובגמרא מבואר ההבדל בין בור ודות ("אחד הבור ואחד הדות בקרקע, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין").

דף סד עמוד ב
* לדעת רבי עקיבא "מוכר - בעין יפה מוכר", ולדעת חכמים "מוכר - בעין רעה מוכר".
* הגמרא מנסה לברר את המקור לשיטת רבי עקיבא וחכמים הנ"ל, ורק הניסיון הרביעי להוכחה לא נדחה.

דף סה עמוד א
* לדעת רב: הלכה כחכמים (מוכר - בעין רעה מוכר), ולדעת שמואל (וכך פוסק רב הונא למסקנת הסוגיה): הלכה כרבי עקיבא (מוכר - בעין יפה מוכר).
* האחים שחלקו - לדעת שמואל: אין להן לא דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים זה על זה, ורב חולק.
* שני בתים המצויים זה לפנים מזה, ומכר את החיצון לאחד, ונתן את הפנימי במתנה לשני - רשאי הפנימי לעבור דרך החיצון (אך במקרה שמכר את שני הבתים לשני אנשים או נתן במתנה לשני אנשים או נתן את החיצוני במתנה ומכר את הפנימי - לא רשאי הפנימי לעבור דרך החיצון).

דף סה עמוד ב
* המשנה (שבעמוד א), הסוברת שמכתשת המיטלטלת אינה כלולה במכירת בית, איננה כדעת רבי מאיר.
* המשנה (שבעמוד א), הסוברת שהמוכר את הבית מכר את המכתשת הקבועה, היא כדעת רבי אליעזר הסובר שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.
* בברייתא מובא ש"צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה", והגמרא קובעת שברייתא זו, הסוברת שחיבור הצינור שחקקו לקרקע אינו מחשיבו כקרקע ומבטל ממנו שם כלי, היא לא כדעת רבי אליעזר ולא כדעת חכמים. (והגמרא מבררת היכן נאמרו דברי רבי אליעזר וחכמים אלו).

דף סו עמוד א
* הגמרא ממשיכה להביא כמה מקומות שנחלקו בהם רבי אליעזר וחכמים, ומבררת אם אכן מהם מוכח שרבי אליעזר וחכמים אינם סוברים כתוספתא שבעמוד הקודם הסוברת שחיבור לקרקע של הצינור שחקקו אינו מחשיבו כקרקע ואינו מבטל ממנו שם כלי.
* לדעת רבי אליעזר: דבש - הרודה ממנו בשבת חייב חטאת.
* מקוה שכולו שאוב - לדעת רשב"ם פסול מהתורה, ולדעת ר"י פסול רק מדרבנן.
* פשוטי כל עץ אין להם טומאה כלל.

דף סו עמוד ב
* אוכל הבא במים מוכשר לקבל טומאה אם תחילת ירידת המים היתה לרצון אע"פ שבשעה שירדו על האוכל עצמו לא היה לרצון, ובתנאי שירדו המים לצורך אכילת דבר התלוש.
* מי גשמים שבשעת ירידתם חשב עליהם להדיח בהם את האיצטרובלין ואח"כ נפלו על זרעים ללא רצון הבעלים - לדעת חכמים יש ספק אם הזרעים הוכשרו לקבל טומאה (הספק לדעת חכמים הוא אם האיצטרובלין נחשב מחובר לקרקע או לא, אך לדעת רבי אליעזר כן נחשב מחובר לקרקע).

דף סז עמוד א
* הגאונים תיקנו לגבות כתובה ומזונות גם ממטלטלים (אך "עישור נכסים" גובים רק מקרקעות).
* שכירות הבתים נחשבת כקרקעות וגובים ממנה "עישור נכסים".
* המוכר את החצר - חנויות שפתוחות לתוכה ופתוחות לחוץ נמכרות עמה רק אם רוב תשמישם לתוך החצר.
* המוכר את החצר - במשנה מובא שלדעת חכמים נכללים במכירה זו גם הבתים והבורות שבחצר, אך רבי אליעזר חולק, ובגמרא מובאות שתי לישנות שנחלקו האם מחלוקת זו היא כאשר אמר שמוכר "דרתא" או כאשר אמר שמוכר "חצר".
* מכר ללוקח חולסית ומצולה ועשה מעשה קנין רק באחד מהם - מובאות בגמרא שתי לישנות שנחלקו האם רבא סובר שמעשה קנין באחד מהם מועיל לקנות גם את השני עמו.

דף סז עמוד ב
* המשנה הראשונה בעמוד מבארת מה כלול במכירת בית הבד כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה, ובגמרא מובאת ברייתא שמוסיפה דברים שלא נזכרו במשנה.
* ת"ק ורבי אליעזר נחלקו אם המוכר את בית הבד מכר את הקורה.
* המשנה השניה בעמוד מבארת מה כלול במכירת בית המרחץ כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמו במכירתו, ובגמרא מובאת ברייתא שמוסיפה דברים שלא נזכרו במשנה.

דף סח עמוד א
* אם אמר "בית המרחץ וכל תשמישיו ואלין מצרנהא אני מוכר לך" - הרי כולן מכורין.
* המשנה מבארת מה כלול במכירת עיר כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.
* לא ניתן להוכיח מהמשנה אם דין עבד (לפי לשון בני אדם) הוא כדין מטלטלים או כדין קרקעות.
* במשנה מובא שלדעת רשב"ג "המוכר את העיר מכר את הסנטר", ונחלקו האמוראים מה ביאור המילה "סנטר" - עבדו של שר העיר הממונה על תחומי השדות, או שדות שמסביב לעיר (ושדות שמסביב לעיר לדעת כולם כלולים במכירת העיר).
* הגמרא מנסה להוכיח מהמשנה מה פירוש "סנטר", ודוחה את הניסיון.

דף סח עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא ומנסה להוכיח ממנה ש"סנטר" זהו עבד הממונה על תחומי השדות, ודוחה את הראיה.
* ביברים ויערות שהפתח שלהם פונה כלפי העיר כלולים במכירת העיר.
* המשנה מבארת מה כלול במכירת שדה כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.

דף סט עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה", ונחלקו בסוגייתנו האמוראים על אלו אבנים מדובר - אבנים שמניחים על העומרים כדי שלא יתפזרו ברוח, או אבנים הסדורות בשדה לצורך בניית גדר לשדה.
* לדעת חכמים רק דברים המיוחדים וקבועים בשדה כלולים במכירת השדה, ולדעת רבי מאיר אף דברים שאינם קבועים כל כך - ובהתאם למחלוקת זו הגמרא מבארת עבור התשמישים המובאים במשנה באיזה אופן מכור אף לפי חכמים ובאיזה אופן רק לפי רבי מאיר.
* גם ערוגה קטנה שאין בה "בית רובע" אך יש לה שם בפני עצמה אינה כלולה במכירת השדה.
* הגמרא דנה אודות מלבנות פתחים מלבנות חלונות ומלבנות כרעי המטה מתי הם נכללים במכירה.

דף סט עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחרוב המורכב וסדן השקמה לא כלולים במכירת שדה.
* הקונה את השדה קנה גם את המצרים שסביב השדה ואת האילנות הנטועים בתוך המצרים - מדין תורה.
* על אף שהמוכר שדה סתם, הדקלים והאילנות כלולים במכירה (למעט חרוב המורכב וסדן השקמה), רב יהודה אמר שיש לציין זאת במפורש בשטר המכירה, מחשש שבית דין יטעו.
* הגמרא מביאה חמישה אופני אמירה במכירת שדה, ומבארת כיצד יש לפרשם.

דף ע עמוד א
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא הראשונה: מכר שדה לחברו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את שאר החרובים שבשדה.
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא השניה: מכר שדה לחברו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחצי חרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את החצי השני של החרוב (וכמובן שלא קנה את שאר החרובים שבשדה).

דף ע עמוד ב
* המפקיד אצל חברו מעות בשטר וכשבא לתובעם אמר לו הנפקד "החזרתים לך" - לדעת רב חסדא: נאמן הנפקד ובשבועה.
* שטר כיס היוצא על היתומים והיתומים אינם יודעים אם אביהם החזיר את המעות - לדעת דייני גולה: נשבע התובע וגובה כולו, ולדעת דייני א"י (וכך פסקו רבא ומר זוטרא): נשבע התובע וגובה מחצה. [וכולם מסכימים עם רב חסדא שלעיל].
* לדעת נהרדעי: 'עיסקא' - פלגא מלוה ופלגא פקדון.

דף עא עמוד א
* רבי עקיבא וחכמים נחלקו אם "המוכר - בעין יפה מוכר" או לא.
* הנותן שדה במתנה - אף הבור והגת בכלל נתינתו (בניגוד למוכר שדה), כי מי שנותן מתנה, בעין יפה נותן (והיה לו לפרש אם לא נתכוון לכך).
* לדעת רב הונא: מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו - יש לו למוכר גם את הקרקע שתחתיהם (וכשימותו יוכל ליטע אילנות אחרים במקומם).

דף עא עמוד ב
* הגמרא טענה בסוף העמוד הקודם שרב הונא אמר את דבריו גם לשיטת רבי עקיבא, ועל כך מקשה הגמרא בעמוד ב מדעת רבי שמעון שבמשנה בעמוד א (ומברייתא), ובעקבות כך טוענת הגמרא בשלב זה שרב הונא אמר את דבריו רק לשיטת חכמים (הסוברים שהמוכר בעין רעה מוכר).
* הטעם לדעת רבי שמעון במשנה, שאמר שהמקדיש את השדה לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה, הוא מכיוון שהם יונקים משדה הקדש.

דף עב עמוד א
* הגמרא מקשה על הטענה בעמוד הקודם שרבי שמעון סובר כרבי עקיבא, וממילא אין לתרץ כפי שתירצה הגמרא בעמוד הקודם את הקושיא על רב הונא.
* הגמרא מוכיחה מברייתא שרבי שמעון סובר שאף המקדיש בעין רעה מקדיש (בנוסף לכך שסובר שהמוכר בעין רעה מוכר).

דף עב עמוד ב
* למסקנת הגמרא ניתן לבאר שדברי רב הונא (מהדף הקודם) נאמרו אף לשיטת רבי עקיבא.
* למסקנת הגמרא, רבי שמעון לא סובר שהולכים בפדיון הקדש אחר שעת הפדיון, אא"כ יש לימוד מיוחד.
* לדעת רב הונא: חרוב המורכב וסדן השקמה - תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, עומר שיש בו סאתים - תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו.
* רבי מנחם ברבי יוסי סובר כדעת רבי שמעון (שהמקדיש בעין רעה מקדיש).

דף עג עמוד א
* פרק "המוכר את הספינה" (פרק חמישי) המתחיל בעמוד זה עוסק בדרכי מכירת מטלטלין ומפרט מה נכלל במכירתם.
* במשנה ובברייתא מבואר מה נכלל במכירת ספינה.
* הרשב"ם מבאר שמטרת הגמרא בהבאת המעשים בדפים אלו הם משום "מה רבו מעשיך ה'", ויש מהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, או לפרש מקראות האמורים בספר איוב.

דף עג עמוד ב
* אגדות רבה בר בר חנה המתחילות בעמוד זה, הן מן האגדות התמוהות ביותר בש"ס, ורבו הפירושים לבאר את עומק כוונתן.
* רבה בר בר חנה מספר ארבע פעמים על דברים תמוהים שראה כאשר היה בספינה.
* רבה בר בר חנה מספר פעמיים על דברים תמוהים שראה כאשר הלך במדבר.

דף עד עמוד א
* רבה בר בר חנה מספר על סוחר ישמעאלי שהראה לו: מתי מדבר, הר סיני, בלועי קרח, ומקום בו נושקים ומתחברים הארץ עם הרקיע זה בזה.
* בלועי קורח אומרים אחת לשלושים יום: משה ותורתו אמת והן בדאין.
* רבי יוחנן ורב ספרא מספרים על דברים תמוהים שראו כאשר הלכו בספינה.

דף עד עמוד ב
* רב יהודה הינדוא ורבי יהושע מספרים מה ראו כאשר הלכו בספינה, והונא בר נתן סיפר מה ראה כאשר הלך במדבר.
* "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" - האמוראים נחלקו מה פירוש התנינים הגדולים.
* כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקבה בראם.
* שרו של ים - רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו.
* ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן.
* שבעה ימים (ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול) וארבעה נהרות (ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה) מקיפין את ארץ ישראל.

דף עה עמוד א
* עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן.
* עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים.
* עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק.
* כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה - מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.
* כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו.
* עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן.

דף עה עמוד ב
* ירושלים של עולם הזה - כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא - אין עולין אלא המזומנין לה.
* עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה.
* שלושה נקראו על שמו של הקב''ה: צדיקים ומשיח וירושלים.
* עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.
* עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלוש פרסאות למעלה. (והגמרא מביאה דרשות נוספות על גודלה של ירושלים).
* ספינה קנויה ללוקח - לדעת רב: מהרגע שמשך כל שהוא, ולדעת שמואל: רק ממתי שימשוך את כולה.