דף ה עמוד א * מוכח מהגמרא שהלכה כרב הונא אליבא דרבי יוסי שמחייב את הניקף כפי שווי הגדר שבנה המקיף (במקרה בו "עמד וגדר את הרביעית"). * "ארבעה לצלא ארבעה לצללא". * לדעת ריש לקיש: מלווה הקובע זמן פירעון ללווה, ואמר לו הלווה 'פרעתיך קודם שהגיע זמן הפירעון' - אינו נאמן, אך אביי ורבא חולקים וסוברים שכן נאמן. דף ה עמוד ב * הגמרא מקשה קושיה אחת על ריש לקיש וקושיה אחת על אביי ורבא, ומתרצת. * הגמרא מכריעה להלכה כדעת ריש לקיש, ואפילו במקרה בו מת הלווה ותובע המלווה את יתומיו - גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חוששים שמא פרע אביהם את החוב.
דף ו עמוד א * תבעו המלווה ללווה לאחר זמן הפירעון ואמר לו הלווה "פרעתיך בתוך זמני" - הגמרא מסתפקת מה הדין ומביאה שלושה ניסיונות לענות על כך ודוחה את הניסיונות הללו. * לדעת רב הונא: "סמך לפלגא סמך לכולה", ולדעת רב נחמן: "למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך". * אדם שמשתמש בנכסי חברו וחברו שותק - זכה בהשתמשות זו ואין חברו יכול לסלקו ממנה. ונחלקו האמוראים אם דין זה אמור גם עבור זכות לשימוש בדבר כבד יותר מהשימוש בו השתמש תחילה. דף ו עמוד ב * עד שלושים יום דרך בני אדם למחול על שימוש ארעי ברכושם, ולכן אם לא מחה על כך אין הדבר נחשב לחזקה. * שני בתים של שני בני אדם בשני צידי רשות הרבים (וקל וחומר משני צידי רשות היחיד) - כל אחד מחויב לעשות בגגו חצי מחיצה (זה שלא כנגד זה) ומעט יותר, כדי למנוע היזק ראיה. (והדין הוא כך אפילו אם הקדים אחד ועשה מחיצה לחצי גגו). * גג הסמוך לחצר חברו - לדעת שמואל: עושה לו מעקה גבוה ד' אמות, לדעת רב נחמן: עושה לו מחיצת עשרה טפחים. * שתי חצרות זו למעלה מזו ויש צורך במחיצה ביניהם כדי למנוע היזק ראיה - לדעת רב הונא: התחתון בונה לבד עד קרקעית העליון ומשם שניהם בונים יחד, ולדעת רב חסדא: שניהם בונים הכל יחד.
דף ז עמוד א * הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם רב חמא פסק שהדין עם הנתבע והוא הצודק (ובעמוד הבא מובא שבכל המקרים הללו הלכה כמותו). * המקרה השני עוסק בשכן שבנה קיר מול חלון חברו וחסם לו את האור, וחברו מתנגד לכך, והדין עמו ויכול להתנגד. (ואפילו אם משתמש באותו בית לתבן ועצים בלבד). דף ז עמוד ב * לדעת שמואל: האחים שחלקו את ירושת אביהם - כל אחד מקבל את חלקו בלבד ואין לו רשות להשתמש בחלק אחיו (אף לא כאשר יש בכך צורך עבור החלק שלו), ורבא חולק. * שטר חוב של יתומים שחייבים להם כסף, שיצא עליו שובר שהוא פרוע - לדעת רב חמא: לא גובים בשטר זה אך גם לא קורעים את השטר. (ונחלקו האמוראים אם הלכה כמותו). * המשנה והגמרא עוסקים בחיובים משותפים המוטלים על בני החצר והעיר. * הגמרא מבררת מתי עשיית בית שער זה דבר טוב. * תלמידי חכמים לא צריכים שמירה ("רבנן לא צריכי נטירותא" כי מעשיהם מגינים עליהם), ולכן לא צריכים להשתתף בבניית החומה.
דף ח עמוד א * רב נחמן בר יצחק סובר שמי שמטיל מס על תלמידי חכמים עובר על מה שנאמר בתורה בנביאים ובכתובים שאין לגבות מס מתלמידי חכמים. * אמר רבי: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. * מי שנשתהה בעיר - לאחר שלושים יום נחשב ליושבי העיר, לאחר שנים עשר חודש נחשב לאנשי העיר. * כל הוצאה שמוציאים בני העיר ויש ליתומים הנאה מהוצאה זו - גובים אפילו מיתומים. * אין פוסקים צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים. דף ח עמוד ב * רבה בר מרי מביא את המקור לכך שמצות פדיון שבויים היא מצוה גדולה. * חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מרעב. * קופה של צדקה - נגבית בשנים (שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים) ומתחלקת בשלשה (כדיני ממונות), תמחוי - נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה (שגבויה וחלוקה שוים). * ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת. * בברייתות מובאים מספר דינים שעל גבאי צדקה ותמחוי להקפיד, כדי שחלילה לא יחשדו בהם שהם מועלים בכספי הצדקה.