דף ב עמוד א * המסכת עוסקת בנושאים הבאים: תביעות שבין אדם לחברו הבאות מחמת קרקעות, דיני מכירה וקנייניה, ביטול המקח מחמת מום הנמצא בו, דיני ירושה, נחלה, צוואה, ושטרות. * המשנה עוסקת בדין "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר" - ולפי הפירוש הראשון המובא בגמרא הכוונה היא שהם רצו לבנות "כותל" בחצר. דף ב עמוד ב * לפי הפירוש הראשון הנ"ל, עולה שהמשנה סוברת שהיזק ראיה (של חברו, שרואה את עסקיו בתוך רשותו) אינו נחשב כהיזק, ולכן אין אדם יכול לכוף את שכנו לבנות כותל ביניהם אלא אם שניהם רוצים בכך. * לאורך כל העמוד הגמרא מביאה קושיות על הפירוש הנ"ל ומנסה להוכיח שהיזק ראיה נחשב היזק, ומתרצת את הקושיות. * אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה (שלא יזיקנו בעין רעה).
דף ג עמוד א * הגמרא מביאה את הפירוש השני למשנה, ולפיו כוונת המשנה "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר" היינו שרצו לחלק ביניהם את החצר, ולפי פירוש זה עולה שהמשנה (שמחייבת אותם לבנות כותל במקרה זה) סוברת שהיזק ראיה כן נחשב כהיזק. (והגמרא דנה בפירוש זה). * אביי דייק מהמשנה שבכל אופן שנותנים טיט בין שני חצאי הלבינים שבכותל עובי הטיט צריך להיות טפח. * במקדש שני לא היתה "אמה טרקסין". * בית המקדש השני היה גדול מהראשון בבניין ובשנים. דף ג עמוד ב * הגמרא מבררת האם השיעורים האמורים במשנה כוללים את הסיד או לא. * אסור לאדם לסתור בית כנסת, עד שיבנה תחילה בית כנסת אחר, והטעם: או בגלל חשש שמא יארע לו אונס ולבסוף לא יבנה בית כנסת אחר, או בגלל שלא יהיה לבינתיים היכן להתפלל. * אם רואה בבית כנסת סדק שיכול לגרום לו ליפול - מותר לסתור את בית הכנסת מיד. * הגמרא מספרת על הורדוס שהרג את כל בית חשמונאי ואת כל החכמים.
דף ד עמוד א * הורדוס שאל את בבא בן בוטא מה תקנתו על כך שהרג את כל החכמים, והשיב לו בבא בן בוטא שתקנתו היא שיעסוק בבנין בית המקדש. * מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו. * מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר. * "ותקרא אסתר להתך" - אמר רב: התך זה דניאל (יש אומרים שנקרא כך על שם שחתכוהו מגדולתו, ויש אומרים שנקרא כך בגלל שכל דברי מלכות נחתכין על פיו). * אביי ורבא חולקים כיצד לבאר את דברי המשנה בנוגע לגינה ובקעה. * רב הונא ורבי יוחנן חולקים מה זה "חזית". דף ד עמוד ב * לדעת אביי: למחיצה העשויה הוצא (לולבי דקלים) אין תקנה להינצל מרמאים (שיטענו שהם בנו את המחיצה) אלא בשטר (שאם עשה אותו אחד השותפים יביא עדים ויכתבו לו שטר שהוא לבדו עשאו). (ומהסיפא של המשנה משמע שלא כדבריו). * שמואל פסק כרבי יוסי (שאמר במשנה ש"אם עמד וגדר [ניקף או מקיף] את הרביעית מגלגלין עליו את הכל"), ונחלקו האמוראים אם הכוונה היא שמשלם לפי סוג הגדר שבנה או לפי שווי הגדר הזולה ביותר שהיה יכול לבנות.
דף ה עמוד א * מוכח מהגמרא שהלכה כרב הונא אליבא דרבי יוסי שמחייב את הניקף כפי שווי הגדר שבנה המקיף (במקרה בו "עמד וגדר את הרביעית"). * "ארבעה לצלא ארבעה לצללא". * לדעת ריש לקיש: מלווה הקובע זמן פירעון ללווה, ואמר לו הלווה 'פרעתיך קודם שהגיע זמן הפירעון' - אינו נאמן, אך אביי ורבא חולקים וסוברים שכן נאמן. דף ה עמוד ב * הגמרא מקשה קושיה אחת על ריש לקיש וקושיה אחת על אביי ורבא, ומתרצת. * הגמרא מכריעה להלכה כדעת ריש לקיש, ואפילו במקרה בו מת הלווה ותובע המלווה את יתומיו - גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חוששים שמא פרע אביהם את החוב.
דף ו עמוד א * תבעו המלווה ללווה לאחר זמן הפירעון ואמר לו הלווה "פרעתיך בתוך זמני" - הגמרא מסתפקת מה הדין ומביאה שלושה ניסיונות לענות על כך ודוחה את הניסיונות הללו. * לדעת רב הונא: "סמך לפלגא סמך לכולה", ולדעת רב נחמן: "למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך". * אדם שמשתמש בנכסי חברו וחברו שותק - זכה בהשתמשות זו ואין חברו יכול לסלקו ממנה. ונחלקו האמוראים אם דין זה אמור גם עבור זכות לשימוש בדבר כבד יותר מהשימוש בו השתמש תחילה. דף ו עמוד ב * עד שלושים יום דרך בני אדם למחול על שימוש ארעי ברכושם, ולכן אם לא מחה על כך אין הדבר נחשב לחזקה. * שני בתים של שני בני אדם בשני צידי רשות הרבים (וקל וחומר משני צידי רשות היחיד) - כל אחד מחויב לעשות בגגו חצי מחיצה (זה שלא כנגד זה) ומעט יותר, כדי למנוע היזק ראיה. (והדין הוא כך אפילו אם הקדים אחד ועשה מחיצה לחצי גגו). * גג הסמוך לחצר חברו - לדעת שמואל: עושה לו מעקה גבוה ד' אמות, לדעת רב נחמן: עושה לו מחיצת עשרה טפחים. * שתי חצרות זו למעלה מזו ויש צורך במחיצה ביניהם כדי למנוע היזק ראיה - לדעת רב הונא: התחתון בונה לבד עד קרקעית העליון ומשם שניהם בונים יחד, ולדעת רב חסדא: שניהם בונים הכל יחד.
דף ז עמוד א * הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם רב חמא פסק שהדין עם הנתבע והוא הצודק (ובעמוד הבא מובא שבכל המקרים הללו הלכה כמותו). * המקרה השני עוסק בשכן שבנה קיר מול חלון חברו וחסם לו את האור, וחברו מתנגד לכך, והדין עמו ויכול להתנגד. (ואפילו אם משתמש באותו בית לתבן ועצים בלבד). דף ז עמוד ב * לדעת שמואל: האחים שחלקו את ירושת אביהם - כל אחד מקבל את חלקו בלבד ואין לו רשות להשתמש בחלק אחיו (אף לא כאשר יש בכך צורך עבור החלק שלו), ורבא חולק. * שטר חוב של יתומים שחייבים להם כסף, שיצא עליו שובר שהוא פרוע - לדעת רב חמא: לא גובים בשטר זה אך גם לא קורעים את השטר. (ונחלקו האמוראים אם הלכה כמותו). * המשנה והגמרא עוסקים בחיובים משותפים המוטלים על בני החצר והעיר. * הגמרא מבררת מתי עשיית בית שער זה דבר טוב. * תלמידי חכמים לא צריכים שמירה ("רבנן לא צריכי נטירותא" כי מעשיהם מגינים עליהם), ולכן לא צריכים להשתתף בבניית החומה.
דף ח עמוד א * רב נחמן בר יצחק סובר שמי שמטיל מס על תלמידי חכמים עובר על מה שנאמר בתורה בנביאים ובכתובים שאין לגבות מס מתלמידי חכמים. * אמר רבי: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. * מי שנשתהה בעיר - לאחר שלושים יום נחשב ליושבי העיר, לאחר שנים עשר חודש נחשב לאנשי העיר. * כל הוצאה שמוציאים בני העיר ויש ליתומים הנאה מהוצאה זו - גובים אפילו מיתומים. * אין פוסקים צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים. דף ח עמוד ב * רבה בר מרי מביא את המקור לכך שמצות פדיון שבויים היא מצוה גדולה. * חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מרעב. * קופה של צדקה - נגבית בשנים (שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים) ומתחלקת בשלשה (כדיני ממונות), תמחוי - נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה (שגבויה וחלוקה שוים). * ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת. * בברייתות מובאים מספר דינים שעל גבאי צדקה ותמחוי להקפיד, כדי שחלילה לא יחשדו בהם שהם מועלים בכספי הצדקה.