סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 19
דף עד עמוד א
* החותם שמחתימים החנוונים את החביות שקנו, אע"פ שהחנוני לא משך/הגביה את החביות (="קנין סיטומתא") - נחשב לקנין גמור במקום שכך המנהג לקנות, ובמקומות אחרים נחשב כקנין רק לענין "מי שפרע".
* לדעת רב: אם אין הדבר שפוסק עליו מחוסר אלא עד מקסימום 2 מלאכות עד שיהיה ראוי למכירה - פוסק עליו כשער הזול אע"פ שלא יצא השער. לדעת שמואל: אם אינו מחוסר אלא מלאכות שאפשר לעשותם בידי אדם, אפילו 100 מלאכות - פוסק, ואם מחוסר מלאכה שאינו יכול לעשותה אלא בידי שמים, אפילו מלאכה אחת - לא פוסק.

דף עד עמוד ב
* רבי שמעון, הסובר שהמעות קונות ואין הלוקח יכול לחזור בו, מודה שאם נתן מעות על דעת לקבל את מה שהוא קונה לאחר זמן, ואחר זמן השתנה השער, הרי שגם הלוקח יכול לחזור בו [אך אם לא התנה מתחילה שיקבלנו בשער הזול אינו רשאי והוא מתחייב בקללת "מי שפרע"].
* למרות שאסור להלוות "סאה בסאה", המשנה והברייתא מביאות מקרה בו אין איסור בכך.
מספר צפיות: 56
דף עה עמוד א
* אסור להלוות "סאה בסאה" (=ללוות סאה פירות על מנת להחזיר לאחר זמן סאה פירות), שמא יתייקרו הפירות ונמצא מחזיר לו יותר ממה שהלווהו, אך אם יש ללוה סאה בביתו אלא שאינה זמינה לו - מותר.
* נחלקו האמוראים אם כאשר יש ללווה סאה - האם מותר לו ללוות רק סאה או אפילו יותר מסאה.
* לדעת חכמים (שלא כדעת הלל) לא החמירו לדקדק באיסור הלוואת סאה בסאה ולאסור אפילו בדבר מועט, ולכן מותר לאשה להלוות לחבירתה ככר לחם בתמורה לכך שתחזיר לה אח"כ ככר לחם.
* תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה בריבית (כי הם נותנים זאת במתנה).
* הגמרא פסקה שלא כדעת רב הסובר שמותר לו לאדם להלוות לבניו בריבית כדי להטעימן טעם רבית.

דף עה עמוד ב
* ריבית דברים - אסורה ("כל דבר אשר ישך" - אפילו דיבור אסור).
* המלוה בריבית עובר על 5 לאוין, הלוה עובר על 3 לאוין, הערב והעדים עוברים על לאו אחד.
*מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים (מפני עונש החטא, שנכסיהם מתמוטטים).
* הנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו - אסור לעבור לפניו להזכיר לו את ההלואה.
* כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול (כי הלוה עלול לכפור בהלואה).
* 3 צועקין ואינן נענין: מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו.
מספר צפיות: 110
דף עו עמוד א
* פרק שישי, פרק "השוכר את האומנין", שהתחיל בסוף העמוד הקודם, עוסק בבעלי מלאכה שבאו לחזור בהם מהמלאכה שקיבלו על עצמם, וכן בדיני 4 שומרים.
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת" - הגמרא מבררת מהו "והטעו זה את זה" ומביאה 5 אפשרויות (4 בעמוד זה, ו-1 בעמוד הבא).

דף עו עמוד ב
* בגמרא מובאת ברייתא ארוכה המפרטת דינים שונים לגבי מי ששכר פועלים, בשכירות או בקבלנות, וחזרו בהם הפועלים מלעשות המלאכה או שחזר בו הוא שלא יעשו המלאכה [והעמוד הבא עוסק בביאור הברייתא].
* רבי דוסא סובר (כמו משנתנו) ש"החוזר בו - ידו על התחתונה", אך חכמים חולקים.
מספר צפיות: 65
דף עז עמוד א
* השוכר פועלים להשקות שדהו וירד גשם והתברר שאין צורך בפועלים - ההפסד הוא של הפועלים ואינם מקבלים שכר, אך אם הנהר עלה על גדותיו והשקה את השדה והתברר שאין צורך בפועלים - ההפסד הוא של בעל הבית וחייב לשלם להם שכר.
* רב פסק כרבי דוסא שיד פועל (קבלן) על התחתונה.

דף עז עמוד ב
* המוכר חפץ לחבירו: כל זמן שלא שילם את הכסף והמוכר מחזר אחר המעות - הקנין לא חל ויכולים לחזור בהם (אא"כ כתב לו במפורש שהופך לו את שאר התשלום לחוב), אך אם המוכר לא מחזר אחר המעות - הקנין חל.
* מי שהלוה 100 זוז לחבירו, ופרע לו הלוה את החוב מעט מעט, זוז אחר זוז - הדבר נחשב לפרעון, אך למלוה יש תרעומת עליו (כי אם היה מקבל הכל ביחד היה יכול להנות מהם).
מספר צפיות: 51
דף עח עמוד א
* שכר פועלים למלאכה בדבר האבד וחזרו בהם - יכול להוסיף לפועלים אחרים יותר מהמחיר שרגילים לתת בשוק, עד כדי הסכום שנשאר חייב לתת לפועלים הראשונים, ואח"כ יקצץ זאת משכרם של הראשונים.
* ברישא של המשנה נאמר ש"השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה... ומתה חייב" - 4 אמוראים מבארים מדוע המשנה לא חילקה אם מתה מחמת שהוחלקה או הוחמה כמו בדין שבהמשך המשנה.

דף עח עמוד ב
* הגמרא מבררת מהיכן לומדים שדעת רבי מאיר היא שכל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שהשוכר את החמור ונעשית אנגריא (=נלקחה לצורך עבודת המלך) אומר לו המשכיר "הרי שלך לפניך" -לדעת רב מדובר באנגריא חוזרת (=שתחזור בתוך ימי השכירות) ולדעת שמואל מדובר שעבדי המלך שלקחו את החמור הולכים בכיוון הדרך שהשוכר הולך.
מספר צפיות: 37
דף עט עמוד א
* השוכר את החמור ומת החמור באמצע הדרך - לדעת רב לא רשאי למכור את הנבלה ולשכור בכסף חמור אחר, ולדעת שמואל כן רשאי.
* המוכר שדהו ל-60 שנה - איננה חוזרת ביובל אלא רק בתום 60 שנה.
* השוכר את הספינה (כדי להוליך בה יין) וטבעה לה בחצי הדרך - אם נתן את דמי השכירות לא יטול בחזרה, ואם לא נתן לא יתן (והגמרא מבררת באיזה מקרה חל דין זה).

דף עט עמוד ב
* השוכר את הספינה ובאמצע הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו שם - ישלם על כך (ומדובר שכך התנה מראש), ואין לבעל הספינה על השוכר אלא תרעומת (כי לא צפה זאת מראש וזה מעכב אותו או דורש ממנו לקנות חבלים ארוכים ביוקר).
* השוכר את החמור לרכב עליו - השוכר מניח עליו את מזונותיו של כל אותה הדרך, אך החמר רשאי להניח רק מזונות של אותו היום בלבד.
* השוכר את החמור לרכב עליו איש - לא תרכב עליה אשה (מפני שאשה כבדה מאיש).
מספר צפיות: 51
דף פ עמוד א
* השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה (=מקום קל יותר לחרישה), אם נשבר הקנקן (=יתד המחרישה) - פטור
* המוכר פרה לחבירו ואמר לו "פרה זו נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצנית היא", והיה בה רק מום אחד מהמומים שהזכיר, אך הזכיר מום זה בין כל שאר המומים שמנה לו - הרי זה מקח טעות.
* לדעת אביי נפח המשא קשה לבהמה כמשקל המשא, ורבא חולק.

דף פ עמוד ב
* אם הוסיף חלק אחד משלושים מהמשא שרגיל לשאת - חייב.
* במשנה מובא שהאומן המקבל חפץ לתקן בביתו בקבלנות דינו כשומר שכר, ובברייתא נחלקו התנאים אם דין שוכר הוא כדין שומר חינם או כשומר שכר (והגמרא מבררת אם גם הסובר שדינו של שוכר כשומר חינם מסכים לדין המשנה).
מספר צפיות: 37
דף פא עמוד א
* לדעת רב חסדא מה ששנו במשנה (בדף צח ע"ב) שאם השואל שלח מדעת עצמו את הבהמה בחזרה למשאיל ומתה בדרך חייב, זה רק אם החזיר השואל את הבהמה בתוך ימי שאילתה. [אך אם החזיר לאחר ימי שאילתה פטור מאונס כשואל אך חייב בגניבה ואבידה כשומר שכר].
* כל שומר, שהבעלים של החפץ עשה עבורו מלאכה בשעה שהתחיל בשמירה, נפטר מחיובי השמירה [ונחלקו הדעות אם פטור גם כאשר פשע].

דף פא עמוד ב
* לדעת אביי "מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן" (=במקום שיש עדים המעידים להיפך מדבריו, אין אנו אומרים שיהיה נאמן במיגו).
* האומר לחבירו "שמור לי חפץ זה" ואמר לו "הנח לפני" - דינו כשומר חינם, ואם אמר לו "הנח לפניך" - אינו נעשה שומר חינם, ואם אמר לו "הנח" - הגמרא מסתפקת.
מספר צפיות: 41
דף פב עמוד א
*מסקנת הגמרא שהמשנה בדף פ ע"ב (הסוברת שהמלוה את חבירו על המשכון הרי הוא שומר שכר על המשכון) איננה כדעת רבי אליעזר.
* הגמרא דנה במספר אפשרויות לבאר את מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא שנחלקו אם המלוה על המשכון הוא שומר חינם או שומר שכר.
* לדעת שמואל מי שהלוה לחבירו 1000 זוז והניח לו הלוה משכון ששוה סכום מועט ואבד המשכון - הפסיד המלוה את כל סכום ההלוואה.

דף פב עמוד ב
* הגמרא פוסקת כאבא שאול הסובר שמותר לאדם להשכיר משכונו של עני ולפחות מן החוב את מה שמקבל תמורתו (אך זה רק בדברים ששכרם רב והפחת מועט).
* המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה - בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע דברי ר' מאיר, רבי יהודה אומר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם.
מספר צפיות: 41
דף פג עמוד א
* לדעת איסי בן יהודה: אם יש עדים שראו שהפיקדון נאנס מידי השומר שכר - עליו להביא את העדים ואיננו יכול להסתפק בשבועה.
* השוכר את הפועלים ואמר להם (לאחר ששכר אותם) שיקדימו להגיע לעבודה לפני הנץ או שיאחרו לשוב אחר השקיעה, ובניגוד למנהג המקובל באותו מקום - אין באפשרותו להכריח אותם על כך, ואפילו אם הרבה להם שכר בזמן ששכר אותם.

דף פג עמוד ב
* לעולם הבא אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו.
* "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא" (=קורא האיגרת הוא יהא השליח לקיים את האמור בה).
* רבי אלעזר ברבי שמעון מונה להיות תופס הגנבים ולמוסרם למלכות (בעקבות העצה שנתן לממונה של המלך), ורבי יהושע בן קרחה כינה אותו בגלל תפקיד זה "חומץ בן יין", וענה לו רבי אלעזר "קוצים אני מכלה מן הכרם", והשיב לו ריב"ק "יבוא בעל הכרם (=הקב"ה) ויכלה את קוציו".
מספר צפיות: 33
דף פד עמוד א
* ר' ישמעאל ברבי יוסי מונה להיות תופס גנבים מטעם המלך, ואליהו הנביא הוכיח אותו על כך ואמר לו שהוא צריך לברוח מפני המלכות וכך לא יבוא לידו למסור מבני ישראל להריגה.
* למרות שרבי יוחנן הצטיין ביופיו, התנא לא ציין אותו ברשימת האנשים היפים בגלל שהיה ללא הדרת פנים (רש"י: זקן).
* רבי יוחנן ישב בפתח בית טבילה כדי שבנות ישראל יראו אותו כשעולות מהטבילה וכך יהיו להן בנים יפים כמותו.
* בזרע יוסף לא שולטת עין הרע.
* הגמרא מספרת על ריש לקיש שקיבל עליו עול מצוות כי רצה להתחתן עם אחותו של ר' יוחנן שהיתה יפה (ובהמשך מספרת על הגורם לפטירתו של ריש לקיש ואח"כ של ר' יוחנן).

דף פד עמוד ב
* הגמרא מספרת על כך שרבי אלעזר ברבי שמעון קיבל על עצמו יסורים מחשש שמא מסר בטעות למלכות מישהו שאיננו גנב.
* הגמרא מספרת על מיתתו וקבורתו המאוחרת מאוד של רבי אלעזר ברבי שמעון.
* אלמנתו של רבי אלעזר ברבי שמעון סירבה להינשא לרבי בנימוק "כלי שהשתמש בו קודש, ישתמש בו חול?!" וזאת מכיון שהוא היה גדול בתורה ובמעשים טובים מרבי.
מספר צפיות: 24
דף פה עמוד א
* אמר רבי: חביבין יסורין.
* קשה יום המטר כיום הדין.
* כל המלמד את בן חבירו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה.
* כל המלמד את בן עם הארץ תורה - אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו.
* כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם (ומכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה).
* ר' זירא כשעלה לארץ ישראל ישב 100 תעניות כדי שתשתכח הגמרא הבבלית ממנו כדי שלא תבלבל אותו.

דף פה עמוד ב
* אסתירא בלגינא קיש קיש קריא.
* כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז - נעשה גדול לעוה"ב, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז - נעשה חפשי לעוה"ב.
* הגמרא מספרת כמה סיפורים מופלאים אודות גדולתו בתורה של רבי חייא.
* שמואל היה הרופא של רבי.
* רבי הצטער על כך שלא הצליח לתת "סמיכה" לשמואל, אך שמואל ניחם אותו ואמר שכך מצא כתוב שיהיה בספר של אדם הראשון.
1 2 3 4
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר