דף ע עמוד א * רב ענן טוען בשם שמואל שמותר לאפוטרופוס של יתומים להלוות את כספם בריבית, אך רב נחמן דוחה את הוכחתו משמואל. * "מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד" (=עיסקא בה מסכמים שאם יהיו הפסדים אז לא יפסידו היתומים כלום). *הגמרא מבארת מה ניתן לעשות במעות של יתומים כדי שלא יאבדו. דף ע עמוד ב * במשנה נאמר "אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו''ם", והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת בכורות, ומתרצת. * כל שיש יד נוכרי באמצע - פטור מהבכורה (ולכן בהמות המשועבדות לנוכרי תמורת חובו פטורות מהבכורה). * במשנה נאמר שמותר ללוות ולהלוות לנוכרים בריבית, אך לדעת רב נחמן יש איסור מדרבנן לישראל להלוות לנוכרי בריבית והמשנה התירה רק בכדי חייו או לתלמידי חכמים.
דף עא עמוד א * עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין. * כל המלוה ברבית - נכסיו מתמוטטין (מתמוטטין ואינן עולין). * רבי אמר " גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין רבית איני יודע מה הוא", והגמרא מבארת את דבריו. * אין הגר נקנה בעבד עברי, ואין אשה קונה עבד עברי. * גר יכול לקנות עבד עברי אבל דינו יהיה כגוי שקנה עבד עברי (שאינו מורישו לבניו). * אלמנה לא תגדל כלב ולא תארח תלמיד חכם בביתה. * מותר להלוות לגר תושב בריבית, וכן יש מצוה להחיותו. דף עא עמוד ב * הסוגיה עוסקת בביאור הדין המובא בברייתא "מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל". * למסקנת הגמרא (בניגוד לדעת רב אשי): (1) אין שליחות לנוכרי בכל התורה כולה (ולא רק בתרומה). (2) גם הישראל אינו נעשה שליח לנוכרי (בנוסף לכך שאין הנוכרי נעשה שליח לישראל). * לדעת רבינא: אמנם אין שליחות לנוכרי, אבל מדרבנן אפשר לזכות עבורו. (והגמרא דוחה את דבריו בתחילת העמוד הבא).
דף עב עמוד א * לדעת רבי יוסי (החולק על ת"ק): נוכרי שלוה מעות מישראל בריבית, והתגייר, ולאחר זמן חישב עמו על הריבית וזקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם - גובה את הקרן וגובה את הריבית. (ונפסקה הלכה כמותו). * שטר שכתוב בו ריבית - לדעת רבי מאיר: קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, ולדעת חכמים: גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית. דף עב עמוד ב * לוה המודה בשטר שהוא זה שכתבו - אינו צריך המלוה לקיימו, וגובה אפילו מנכסים משועבדים. * אסור לשלם מראש על סחורה על מנת שיתן המוכר את הסחורה לאחר זמן לפי המחיר שפסקו בשעת התשלום (שמא הסחורה תתייקר ונמצא שהמעות שהקדים לשלם היו כהלואה ביד המוכר), אא"כ נקבע כבר בשוק מחיר קבוע לסחורה. * לדעת רבי יוחנן: "אין פוסקין על שער שבשוק" - בשוק של עיירות. * למסקנה סובר רב הונא שהיתר הפסיקה כשיצא השער הוא גם בדרך הלואה (ולא רק בדרך מקח).
דף עג עמוד א * מותר להלוות לחמרים מעות על מנת שיתנו להם אח"כ תבואה כפי השער שהוא במקום הזול (ואין חוששים בכך משום ריבית, והגמרא מביאה שני טעמים לכך). * נחלקו רב ושמואל אם מותר לקנות כעת במחיר זול את היין שעתיד לצאת מהכרם. * הגמרא מביאה הוראות שונות של שמואל ושל רבא כיצד להינצל מאיסור ריבית במקרים מסוימים. דף עג עמוד ב * בדיני הנכרים, מי שקיבל דירה כמשכון על הלוואה שנתן, רשאי להמשיך ולדור בדירה בחינם עד שישלם לו הלוה את החוב [אך בדיני ישראל רשאי רק למשך שנה]. * כשמשלם הקונה מראש על יין, רשאי הקונה לאחר זמן לבחור לעצמו יין משובח (ולא נחשב לריבית). * מדיני המלכות: (1) מי שנותן את המס הוא זה שיאכל מפירות הקרקע. (2) מי שאיננו משלם דמי גולגולת ישתעבד למי שמשלם דמי גולגולת. * אם ראית את חברך שאינו נוהג כשורה - אתה רשאי להשתעבד בו.