דף קיז עמוד א
* שני אנשים שהיו דרים באותו בנין, אחד מעל השני, ונשבר הטיט שעל גבי התקרה, והתקרה עצמה לא ניזוקה, וכשהעליון רוחץ ידים למעלה המים מזיקים לדירה למטה - נחלקו האמוראים אם על העליון (המזיק) לתקן או על התחתון (הניזק).
* חכמים ורבי יוסי (שבמשנה בעמוד הקודם) נחלקו אם עיקר תפקיד המעזיבה הוא לצורך התקרה וחיזוקה (ומוטל על התחתון לחזק אותה) או שעושים מעזיבה כדי שיהא השטח שעל התקרה ישר וחלק (ומוטל על העליון לטפל בה).

דף קיז עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן (אך הגמרא מפקפקת בכך) בשלושה מקומות במשנה לימד אותנו רבי יהודה שאסור לו לאדם שיהנה מממון חברו בלא דעתו (באופן שזה נהנה וזה לא חסר).
* הדייר התחתון רשאי לחזק את דירתו אך לא למעט את חוזק דירתו, ודין הדייר העליון הפוך מכך.
* הקרקע שעליה היה הבית והעלייה שנפלו ולא רצו לבנות אותם מחדש ובעל הקרקע רצה למכור את הקרקע - לדעת רבי נתן (וכך פוסק רבה) שני שליש משוויה שייך לבעל הבית ושליש לבעל העלייה.

דף קיח עמוד א
* "בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין" - ונחלקו רב ושמואל אם מדובר שנפחתה ברובה או בארבעה טפחים.
* בעל כותל או אילן שעומדים ליפול - משך הזמן שבית דין נותנים לו לסתור את הכותל או לקוץ את האילן הוא שלושים יום.
* חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו.
* רגילים האנשים לומר: מבעל חובך, כשאין לו כסף, היפרע אפילו סובין.
* השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך - במשנה נאמר "אין שומעין לו" ובברייתא נאמר "שומעין לו", והגמרא מביאה שלושה תירוצים ליישוב הסתירה (ודוחה את השניים הראשונים).
* לדעת רבה נחלקו התנאים אם "הבטה" קונה בהפקר או לא, אך רבא חולק וסובר שאין הכרח שנחלקו בכך התנאים.

דף קיח עמוד ב
* רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלושים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. (והמשנה שלא כדעת רבי יהודה).
* אביי סובר שרבי יהודה ורשב"ג ורבי שמעון סוברים שכל מקום שנתנו לו חכמים לאדם רשות לעשות פעולה מסוימת והזיק על ידה פטור מלשלם.
* אם כמה בעלי מלאכה קיבלו כולם יחד את העבודה (וכל אחד עובד בשלב אחר) ונוצר נזק - כולם חייבים לשלם.
* רבא מבאר שרבי מאיר ורבי יהודה נחלקו אם "שדי נופו בתר עיקרו".

דף קיט עמוד א
* אילן היוצא בין מן הגזע ובין מן השורשים - חייב בערלה, כדין אילן חדש, לדעת רבי מאיר, ורבי יהודה סובר שאם יוצא מן הגזע פטור מערלה, כדין אילן ישן.
* שתי גינות זו על גב זו והירק בינתיים - ריש לקיש פסק כדעת רבי שמעון הסובר שבמקרה זה כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול (ובלבד שלא יאנס) הרי הוא שלו והשאר של תחתון.

הדרן עלך מסכת בבא מציעא