דף קיח עמוד א * המלוה רשאי לתבוע את ההלוואה בכל מקום (אפילו במדבר), אך אבדה ופקדון ניתן לתבוע רק במקומם. * אדם התובע את חברו וטוען שהוא חייב לו כסף, וחברו אומר "איני יודע" - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם (או שפטור ועליו להישבע שאינו יודע). * אדם שמודה שגזל את חברו - לא יוצא ידי שמים עד שיחזיר את הגזלה. * הגמרא מביאה ארבע דעות בביאור המשנה, ונחלקו מתי נפטר מי שגנב טלה מהעדר והחזירו ומת או נגנב. דף קיח עמוד ב * הגמרא דנה בדעות השונות שבביאור המשנה שבעמוד הקודם. * לדעת רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה. * מותר לקנות ביצים ותרנגולים בכל מקום מכל אדם ואין חוששים שמא גנבום (כי זה רווח מועט ולא סביר שגנבום). * כל דבר שהרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו בחסרונו - מותר לקחת מהרועה (כי אין חשש שגזל זאת הרועה מבעל הבית), ואם אין מרגיש בו בחסרונו - אסור לקחת מהרועה.
דף קיט עמוד א * רב ושמואל נחלקו מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו. * האמוראים נחלקו אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל). * "כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם הכוונה לנפשו של נגזל או נפשו של גזלן. * כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו. * מתוך ששאול הרג את נוב עיר הכוהנים שהיו מספיקין לגבעונים מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרג את הגבעונים. דף קיט עמוד ב * כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן. * הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותם ברגליו במים), ואותם חוטים שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלם והם שלו. * כשות וחזית - במקום שמקפידים עליהם (כמו מתא מחסיא) יש בהם משום גזל ואסור לקחת אותם. הדרן עלך מסכת בבא קמא