דף קיז עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך ש"מקנסא לא גמרינן".
* ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה להם ממון חברו ולקחוהו - פטור, ואם נטל ונתן להם את ממון חברו ביד (או שהראה להם מיוזמתו את ממון חברו) - חייב.
* רב כהנא הרג אדם שהיה "רודף" (ע"פ פירוש הרא"ש), ורב שיבח אותו על כך, אך הורה לו לעלות לארץ ישראל ולא להישאר בבבל כי המלכות עלולה להעניש אותו.

דף קיז עמוד ב
* הגמרא מספרת (החל מהעמוד הקודם) סיפור מדהים על רבי יוחנן שחלשה דעתו, כיון שחשב שרב כהנא (שהפגין ידע תורני רב) צחק עליו, ולכן נפטר רב כהנא, ולאחר מכן התברר לרבי יוחנן שטעה והחייה אותו, והכיר בגדולתו התורנית.
* אסור להציל עצמו בממון חברו.
* רבה מפרט דינים שונים לגבי "רודף".
* הגוזל שדה מחברו ושטפה נהר - לדעת רבי אלעזר חייב להעמיד לו שדה אחרת, ולדעת חכמים (והמשנה) אומר לו "הרי שלך לפניך" (נחלקו האם לומדים את הפסוקים בריבוי ומיעוט וריבוי או בכלל ופרט וכלל).

דף קיח עמוד א
* המלוה רשאי לתבוע את ההלוואה בכל מקום (אפילו במדבר), אך אבדה ופקדון ניתן לתבוע רק במקומם.
* אדם התובע את חברו וטוען שהוא חייב לו כסף, וחברו אומר "איני יודע" - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם (או שפטור ועליו להישבע שאינו יודע).
* אדם שמודה שגזל את חברו - לא יוצא ידי שמים עד שיחזיר את הגזלה.
* הגמרא מביאה ארבע דעות בביאור המשנה, ונחלקו מתי נפטר מי שגנב טלה מהעדר והחזירו ומת או נגנב.

דף קיח עמוד ב
* הגמרא דנה בדעות השונות שבביאור המשנה שבעמוד הקודם.
* לדעת רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.
* מותר לקנות ביצים ותרנגולים בכל מקום מכל אדם ואין חוששים שמא גנבום (כי זה רווח מועט ולא סביר שגנבום).
* כל דבר שהרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו בחסרונו - מותר לקחת מהרועה (כי אין חשש שגזל זאת הרועה מבעל הבית), ואם אין מרגיש בו בחסרונו - אסור לקחת מהרועה.

דף קיט עמוד א
* רב ושמואל נחלקו מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו.
* האמוראים נחלקו אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל).
* "כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם הכוונה לנפשו של נגזל או נפשו של גזלן.
* כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו.
* מתוך ששאול הרג את נוב עיר הכוהנים שהיו מספיקין לגבעונים מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרג את הגבעונים.

דף קיט עמוד ב
* כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן.
* הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותם ברגליו במים), ואותם חוטים שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלם והם שלו.
* כשות וחזית - במקום שמקפידים עליהם (כמו מתא מחסיא) יש בהם משום גזל ואסור לקחת אותם.

הדרן עלך מסכת בבא קמא