דף קיד עמוד א * ישראל שמוכר לגוי קרקע הסמוכה לשדה של ישראל חברו - מנדים אותו. * לדעת עולא: במקרה שידוע שהבעלים נתייאשו, לדברי הכל מועיל ייאושם כדי שיקנה הגנב או הגזלן את מה שלקחו, ולדעת רבה: גם במקרה בו ידוע שנתייאשו הבעלים יש מחלוקת תנאים, כי אין זה ייאוש גמור כיון שבדעתם עוד לתבוע אותו לדין. דף קיד עמוד ב * למסקנה: שיטת רבי היא שדין גניבה כדין גזלה (שהבעלים מתייאשים) (ואילו חכמים סוברים כך רק בגניבה, ורבי שמעון סובר כך רק בגזלה). * אדם שפסול לעדות ומסיח לפי תומו - כשר במקרים הבאים: להעיד לאשה שמת בעלה (ובכך מתירה להינשא לאחר), לדיני דרבנן, להעיד על שבויה להעמידה בחזקת כשרות. * בברייתא מפורטים שלושה דברים שהם "תנאי בית דין". * למסקנת הגמרא: אדם (שעשוי למכור את חפציו) שמזהה את חפציו אצל אדם אחר יכול להוציאם ממנו רק אם יש הוכחה חזקה מאוד שנגנבו ממנו חפצים אלו ממש (ובתנאי שאין במקרה זה דין בא במחתרת).
דף קטו עמוד א * "גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב", לדעת רב בשם רבי חייא "הדין עם הראשון" ולדעת רבי יוחנן בשם רבי ינאי "הדין עם השני" - הגמרא מביאה ארבעה אמוראים שנחלקו בביאור המקרה והמחלוקת. * הגמרא מפרטת מקרים בהם עשו "תקנת השוק" (שתיקנו חכמים למי שהתברר שקנה חפץ גנוב, שיטול מעותיו מבעל החפץ ולא יצטרך הוא לטרוח אחר הגנב) ומקרים בהם לא עשו תקנה זו. לדוגמא: אם קנה חפץ מגנב מפורסם, והתברר שהחפץ גנוב, לא עשו במקרה זה תקנת השוק. דף קטו עמוד ב * הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות - לא יאמר "הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי", ואם אמר לא אמר כלום. (והגמרא דנה ומבארת פרטי הדינים בנוגע לכך). * מים שנתגלו - הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ולא יגבל בהם את הטיט ולא ירבץ בהם את הבית ולא ישקה מהם את בהמתו ולא בהמת חברו (כי הארס של הנחש מסוכן). * נחלקו התנאים אם מותר לתרום מן הטמא על הטמא.
דף קטז עמוד א * ב"ש וב"ה נחלקו אם אסור להשהות יין תרומה טמאה משום חשש תקלה. * היה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו, אמר לו "טול דינר והעבירני" - אין לו אלא שכרו (ולא צריך לשלם לו דינר). * שטף נהר חמורו וחמור חברו וירד להציל את חמור חברו והתנה עמו שישלם לו דמי חמורו, אך לבסוף עלה החמור שלו מן הנהר מאליו ולא מת - למרות זאת חייב לשלם לו. * ירד להציל ולא הציל - אין לו אלא את שכרו. דף קטז עמוד ב * שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליה שודדים ונתפשרו עמהם בממון - כל אחד מהשיירה משלם לפי חלקו בממון שנשאו עמהם ולא לפי מנין האנשים. * הגמרא מביאה שלוש דעות כיצד לבאר את דברי הברייתא: "שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו". * "כי לי בני ישראל עבדים" - ולא עבדים לעבדים. * הגוזל שדה מחברו ונטלוה אנסים - אם מכת מדינה היא, אומר לו: הרי שלך לפניך. (אך אם הוא הראה להם את השדה - חייב מעיקר הדין). * ניתן לגרוס במשנה גם "מסיקין" וגם "מציקין".
דף קיז עמוד א * הגמרא מבררת את המקור לכך ש"מקנסא לא גמרינן". * ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה להם ממון חברו ולקחוהו - פטור, ואם נטל ונתן להם את ממון חברו ביד (או שהראה להם מיוזמתו את ממון חברו) - חייב. * רב כהנא הרג אדם שהיה "רודף" (ע"פ פירוש הרא"ש), ורב שיבח אותו על כך, אך הורה לו לעלות לארץ ישראל ולא להישאר בבבל כי המלכות עלולה להעניש אותו. דף קיז עמוד ב * הגמרא מספרת (החל מהעמוד הקודם) סיפור מדהים על רבי יוחנן שחלשה דעתו, כיון שחשב שרב כהנא (שהפגין ידע תורני רב) צחק עליו, ולכן נפטר רב כהנא, ולאחר מכן התברר לרבי יוחנן שטעה והחייה אותו, והכיר בגדולתו התורנית. * אסור להציל עצמו בממון חברו. * רבה מפרט דינים שונים לגבי "רודף". * הגוזל שדה מחברו ושטפה נהר - לדעת רבי אלעזר חייב להעמיד לו שדה אחרת, ולדעת חכמים (והמשנה) אומר לו "הרי שלך לפניך" (נחלקו האם לומדים את הפסוקים בריבוי ומיעוט וריבוי או בכלל ופרט וכלל).
דף קיח עמוד א * המלוה רשאי לתבוע את ההלוואה בכל מקום (אפילו במדבר), אך אבדה ופקדון ניתן לתבוע רק במקומם. * אדם התובע את חברו וטוען שהוא חייב לו כסף, וחברו אומר "איני יודע" - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם (או שפטור ועליו להישבע שאינו יודע). * אדם שמודה שגזל את חברו - לא יוצא ידי שמים עד שיחזיר את הגזלה. * הגמרא מביאה ארבע דעות בביאור המשנה, ונחלקו מתי נפטר מי שגנב טלה מהעדר והחזירו ומת או נגנב. דף קיח עמוד ב * הגמרא דנה בדעות השונות שבביאור המשנה שבעמוד הקודם. * לדעת רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה. * מותר לקנות ביצים ותרנגולים בכל מקום מכל אדם ואין חוששים שמא גנבום (כי זה רווח מועט ולא סביר שגנבום). * כל דבר שהרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו בחסרונו - מותר לקחת מהרועה (כי אין חשש שגזל זאת הרועה מבעל הבית), ואם אין מרגיש בו בחסרונו - אסור לקחת מהרועה.
דף קיט עמוד א * רב ושמואל נחלקו מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו. * האמוראים נחלקו אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל). * "כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם הכוונה לנפשו של נגזל או נפשו של גזלן. * כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו. * מתוך ששאול הרג את נוב עיר הכוהנים שהיו מספיקין לגבעונים מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרג את הגבעונים. דף קיט עמוד ב * כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן. * הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותם ברגליו במים), ואותם חוטים שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלם והם שלו. * כשות וחזית - במקום שמקפידים עליהם (כמו מתא מחסיא) יש בהם משום גזל ואסור לקחת אותם. הדרן עלך מסכת בבא קמא
