דף עג עמוד א * שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה. * רבה ורבא חולקים על רב הונא וסוברים ששכיב מרע שנתן גט ועמד ונתרפא מחוליו - לא חוזר. * "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש" - ולכן יש לחכמים אפשרות להפקיע קידושין. * מוכר שמקבל על עצמו לפצות את הלוקח עבור כל אונס שיארע - פטור מאונס שלא שכיח (כי מסתבר שלא העלה זאת על דעתו). * נתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי" - לא תתייחד עמו, שמא יבוא עליה. דף עג עמוד ב * "ראוה שנתייחדה עמו - אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר (בתשמיש) וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין משום קידושין" - בגמרא מובאים שלוש דעות של אמוראים כיצד לפרש ברייתא זו. * בברייתא (המסתיימת בעמוד הבא) מובאות ארבע דעות של תנאים מה המעמד של אשה זו (שבעלה נתן לה גט ואמר לה "מהיום אם מתי") בימים שבין נתינה למיתה.
דף עד עמוד א * האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - לדעת רב הונא: הגירושין חלים מיד ובתנאי שתיתן לו מאתים זוז, ולדעת רב יהודה: הגירושין יחולו בפועל רק מהרגע שבו תיתן לו מאתים זוז. * באופן דומה נחלקו רב הונא ורב יהודה במקרה בו אמר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז". (והגמרא מסבירה מדוע היה צורך לשנות את שתי המחלוקות). * לדעת רב יהודה: רבי סובר ש"כל האומר 'על מנת' כאומר 'מעכשיו' דמי" וחכמים חולקים עליו (וכדעת חכמים סובר רב יהודה), אך לדעת רבי יוחנן חכמים לא חולקים על רבי. דף עד עמוד ב * האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי (סוג של בגד)" ואבדה איצטליתו - ת"ק ורשב"ג חולקים אם יכולה לתת לו את דמי האיצטלית ובכך תהיה מגורשת. * האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" - אינה מגורשת. * רבא לומד מתקנתו של הלל שהאומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו על כורחו - אינה מגורשת.
דף עט עמוד א * עמדה האשה על ראש הגג וזרק לה לשם את הגט - כיון שהגיע לאוויר הגג הרי זו מגורשת (ומדובר במקרה שיש לגג מעקה או במקרה שהגט הגיע לגובה של פחות משלושה טפחים מקרקע הגג). * רבי וחכמים נחלקו בדיני שבת האם "קלוטה כמי שהונחה דמיא", אך לגבי מסירת הגט כולם מודים ש"קלוטה כמי שהונחה דמיא". * לדעת רב חסדא: "רשויות חלוקות לגיטין" (אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה - לא השאילה גגו או ביתו). * רבא מפרט שלושה דברים בהם דין גט חלוק משאר איסורים. דף עט עמוד ב * היו לו שני גגות סמוכים זה לזה והשאיל לאשתו מקום בגג אחד לקבל את גיטה וקיבלתו בשני - מגורשת (כי הבעל לא מקפיד על כך). * שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות, וזרקו לה - כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת. * גט ישן (=שנתייחד איתה לאחר שכתב את הגט לפני שמסרו לה) - כשר לדעת ב"ש, אך ב"ה חולקים ("גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה").
דף עז עמוד א * "זה גיטך אם לא אבא לאחר שמטה זו" - ממתינים לו שנה שמינית, "לאחר שנה" - ממתינים לו חודש נוסף, "לאחר חודש" - ממתינים לו שבוע נוסף, "לאחר שבת" ממתינים לו עד סוף יום שלישי. * במשנה הראשונה בפרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, מובא כי אינו צריך לתת את הגט דוקא בידה ממש אלא אף אם נותן את הגט לרשותה (חצרה וכדו') מגורשת. (והגמרא מביאה את המקור לדין זה). דף עז עמוד ב * לדעת רבא: ניתן לזרוק את הגט לחצר האשה אף שהיא קנויה לבעלה משום שגיטה וחצרה באין כאחד. * נחלקו עולא ורבי אושעיא אם זה ששנינו שביתה וחצרה קונה לה את גיטה ומגורשת זה דוקא אם עומדת באותה שעה בתוך ביתה וחצרה או אף אם היא רחוקה מביתה וחצרה. (והגמרא מבררת במה נחלקו).
דף עח עמוד א * במשנה בתחילת הפרק (בדף הקודם) נאמר שהזורק גט לתוך הסל של אשתו אע"פ שעומדת בתוך ביתו מגורשת, והגמרא מביאה חמש דעות המבארות כיצד היא זוכה בגט למרות שהיא עומדת ברשותו. * האומר "טלי גיטך מעל גבי הקרקע" ולא נתנו בידה - אינה מגורשת (לפי שנאמר "ונתן בידה"). * אין האשה קונה את גיטה בקנין חצר אלא בחצר המשתמרת לדעתה. * חצרו של אדם קונה לו רק אם היא "חצר שאינה מהלכת". * במשנה נאמר "היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת", ונחלקו הדעות בגמרא בביאור המקרה. דף עח עמוד ב * לדעת רבי יוחנן: קנין הגט לא תלוי בקירבתו לאשה בתוך ארבע אמות אלא כל שהגט נח במקום שהיא יכולה לשמרו ולא הוא. * נתן גט לאשתו אך חוט הקשור בגט נשאר בידו - אם יכול למשוך את הגט אליו באמצעות החוט אינה מגורשת (כי "בעינן כריתות"). * לדעת רב יהודה: אם ראשי אצבעותיה מטין לקרקע (שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד) וזרק לה את הגט - אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת.
דף פ עמוד א * מלכות הרומיים נקראת מלכות שאינה הוגנת בגלל שאין להם לא כתב ולא לשון. * חכמים תיקנו לכתוב בגט את מנין שנות המלכות שבאותו מקום "משום שלום מלכות" (שיהא לנו שלום עמהם). * אם עבר על תקנה זו - הגט פסול ותצא מבעלה השני והולד מבעלה השני ממזר (כך דעת רבי מאיר הסובר שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר). * הסופר צריך לכתוב בגט את מקום כתיבתו (ואפילו אם כאשר נצטווה לכתוב אותו היה במקום אחר). דף פ עמוד ב * שמואל סובר שלדעת חכמים אפילו אם לא כתב בגט לשם המלכות אלא למינויו של זקן הבקי בגבולות שדות העיר - הרי זו מגורשת. * רב סובר שלדעת חכמים גט שלא נכתב בו לשם מלכות, אם נישאת מחמת גט זה - הולד שנולד מהבעל השני כשר, אך במקרה ששינה הסופר את שם האיש/האשה או שם עירו/עירה - הולד ממזר. * לדעת רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. * נחלקו האמוראים בביאור "לאלתר" ו"לאחר זמן" שבדברי רבי אלעזר (שבמשנה בעמוד א).
דף פא עמוד א * מי שכתב גט כדי לגרש את אשתו אך לבסוף לא נתן לה את הגט, או שנתן לה גט על תנאי ולא התקיים התנאי - לדעת בית שמאי נפסלה מן הכהונה, אך בית הלל חולקים. * יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו - לדעת שמואל: תצא והדבר צריך בדיקה (והגמרא דנה בביאור דבריו). * פירות טבל מתחייבים במעשר רק כאשר נכנסו לבית דרך שער הבית (ולא אם נכנסו לבית בדרך עקיפה אחרת), ולדעת רבי יוחנן מתחייבים משעה שנכנסו לחצר שלפני הבית. דף פא עמוד ב * במשנה (בעמוד א) מובא שנחלקו ב"ש וב"ה אם "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי" צריכה גט נוסף - מחלוקת זו היא דוקא כשלא ראו שנבעלה כשלנה עמו, אך לדעת רבי שמעון בן אלעזר (וכך סובר רבי יוחנן) המחלוקת היא דוקא כאשר כן ראו שנבעלה. * "גט קרח" פסול, גזירה משום "כולכם" (והגמרא מבארת את דיני "גט קרח"). * גט קרח - לדעת בן ננס: הכל משלימים עליו, ולדעת רבי עקיבא: אין משלימים עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת). * גט קרח שקשריו שלשה ועדיו שנים - לדעה אחת: דברי הכל אין משלימים עליו אלא קרוב, לדעה שניה: דברי הכל אין משלימים עליו אלא כשר. * לדעת רבי יוחנן: בגט קרח - לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד.
דף פב עמוד א * המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני - לפי המשנה הראשונה בפרק תשיעי (המתחיל בעמוד זה): רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם האשה מגורשת (והגמרא בעמוד הבא מבארת את טעם המחלוקת), אך לפי רבי יוסי ברבי יהודה שבברייתא: לדעת כולם אינה מגורשת. * כל הבתים נטמאים אם נראה בהם נגע צרעת, חוץ מבתים של עובדי כוכבים. דף פב עמוד ב * לפי רבי יוסי ברבי יהודה (שבברייתא): רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם האשה מגורשת במקרה שהבעל גירש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תינשאי לפלוני". (והגמרא מבארת את טעם המחלוקת). * המקדש את אשתו ואמר לה "הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני" - נחלקו בכך רבי אליעזר וחכמים (כשם שנחלקו בדין המגרש באופן זה).
דף פג עמוד א * לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים (רבי יוסי הגלילי, רבי טרפון, רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא) להשיב על דבריו (שאמר שהמגרש את אשתו יכול להתנות איתה שהגט הוא על תנאי שלא תינשא לפלוני). (ובברייתא מפורטים דבריהם). * רבי יהושע אמר לאותם זקנים ש"אין משיבין את הארי לאחר מיתה". * רבא אמר שניתן לדחות את הטענות של אותם הזקנים חוץ משל רבי אלעזר בן עזריה. (והגמרא מבארת את דבריו). * מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. דף פג עמוד ב * מובאת ברייתא ובה גם רבי יהושע דוחה את דבריו של רבי אליעזר. * אשה הנודרת - כוונתה היא שהנדר יחול רק אם בעלה ירצה בכך. * הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין / על מנת שלא תלכי לבית אביך: "לעולם" - אין זה כריתות, "שלושים יום" - הרי זה כריתות.
דף פד עמוד א * המגרש את אשתו ומתנה ואומר לה "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי" - הגט חל ואין בתנאי זה כלום (לדעת כולם). (ע"פ רש"י). * "הרי זה גיטך על מנת שתינשאי לפלוני" - הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר, ואם נשאת לו לא תצא, לאחר תצא. * "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע" - אינו גט, רבי יהודה בן תימא: אומר כזה גט. * "הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר" - רבא סובר שלדעת כולם הגט חל רק אם נתקיים התנאי, אך אביי סובר שלדעת רבי יהודה בן תימא הגט חל בכל מקרה. דף פד עמוד ב * במשנה בתחילת הפרק נאמר: "כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם", ונחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם דין זה הוא רק לדעת רבי שמעון בן אלעזר או אף לדעת רבי. * לדעת רבא: אם הבעל אומר בעל פה תנאי הפוסל את הגט לפני שהסופר כותב את התורף - הגט פסול, ורב ספרא חולק ומכשיר אם חוזר בו בשעת מסירה ולא מזכיר את התנאי. * לדעת רבי: כל התנאים פוסלים בגט אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי, ולדעת חכמים: רק תנאים שפוסלים בעל פה פוסלים בכתב.
