סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 
מספר צפיות: 10
דף סד עמוד א
* גט שנמצא בידי שליח קבלה של האשה, והבעל טוען שנתן לו זאת רק לפיקדון והשליח טוען שהבעל נתן לו כדי שהאשה תתגרש בקבלת השליח את הגט - נחלקו האמוראים מי מהם נאמן.
* בעל שאומר שנתן לשליח את הגט למוסרו לאשה לגירושין והשליח מודה על כך והאשה אומרת שקיבלה את הגט והגט אבד - אינם נאמנים וצריך 2 עדים.

דף סד עמוד ב
* נערה המאורסה - נחלקו חכמים ורבי יהודה אם יכולה לקבל את גיטה מיד בעלה או שרק אביה יכול.
* קטנה היודעת לשמור את גיטה - מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת.
* לדעת שמואל אין הקטן יכול לזכות בחפץ עבור אחרים.
מספר צפיות: 4
דף סה עמוד א
* אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
* הבן לא רשאי (מתקנת חכמים) למכור קרקעות שירש מאביו עד שיהא בן 20.
* קטנה לא יכולה למנות שליח שיקבל גט מבעלה.
* האומר לשלוחו 'תן גט זה לאשתי במקום פלוני' ונתנו לה במקום אחר - פסול, אך במקרה שהאשה אמרה לשליחה 'התקבל לי גיטי במקום פלוני' וקיבלו לה במקום אחר - לדעת ת"ק פסול ולדעת ר' אלעזר כשר.

דף סה עמוד ב
* האומר לשלוחו ערב לי (עירוב תחומין) בתמרים ועירב לו בגרוגרות - לדעת ברייתא אחת עירובו עירוב ולדעת ברייתא שניה אין עירובו עירוב (ונחלקו רבה ורב יוסף כיצד ליישב את הברייתות).
* במשנה ובברייתא מובאות לשונות שמתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט ולשונות שלא מתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט, ובגמרא מובאות ספקות בנוגע ללשונות נוספים.
מספר צפיות: 4
דף סו עמוד א
* מי שהיה מושלך בבור ואמר שכל מי ששומע אותו יכתוב עבורו גט לאשתו - אם שמעו זאת 2 בני אדם הרי אלו יכתבו ויתנו את הגט לאשתו (כיון שהיה טרוד סביר שהתכוון שאף יתנו לה את הגט).
* לשדים יש בבואה (=צל) אך לא בבואה של בבואה, בניגוד לאדם.
* אדם בריא שאמר לשנים 'כתבו גט לאשתי' - לא נותנים לה את הגט כי לא אמר 'תנו'.
* נחלקו האמוראים אם רגילים בני אדם למנות שליח את הבן בפני אביו או לא.

דף סו עמוד ב
* האומר ל-3 אנשים "תנו גט לאשתי" - נחלקו התנאים האם הם רשאים לומר לאחרים לכתוב ולחתום ולתת את הגט.
* אמר הבעל לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" ואמרו השנים הללו לסופר שיכתוב את הגט וכתב הסופר וחתמו הם - סובר שמואל שאם נשאת לאחר על בסיס גט זה תצא ממנו מספק שמא אין זה גט כשר.
מספר צפיות: 6
דף סז עמוד א
* מובאת ברייתא ובה איסי בן יהודה מונה שבחן של חכמים, לדוגמא: ר''ע אוצר בלום, משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, ר' יוסי נמוקו עמו.
* אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו" - כשר אך אין לנהוג כך לכתחלה, אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו" - כשר ונחלקו האמוראים אם מותר לנהוג כך לכתחילה.

דף סז עמוד ב
* אמר לעשרה "כתבו גט ותנו לאשתי" - אחד כותב בשביל כולם, אך אם אמר להם "כולכם כתובו" - אחד כותב במעמד כולם.
* פרק שביעי פותח בדינו של מי שאחזו 'קורדייקוס' (מחלה שבעקבותיה אין דעתו מיושבת) בנוגע לציוויו לנתינת גט לאשתו.
* גדולה מלאכה שמחממת את בעליה - ולכן רב יוסף ורב ששת כאשר לקו בצינה עסקו במלאכה.
מספר צפיות: 11
דף סח עמוד א
* את בית המקדש שבנה שלמה לא סתתו באמצעות ברזל אלא באמצעות "שמיר" (בריה מששת ימי בראשית ,ואין דבר קשה יכול לעמוד מפניה).
* הגמרא מספרת באריכות איך שלמה השיג את ה"שמיר" באמצעות השדים שהיו לו (כמוזכר בפסוק: "עשיתי לי שרים ושרות... שדה ושדות").

דף סח עמוד ב
* אשמדאי מלך השדים הצליח לסלק את שלמה מכסאו למרחק 400 פרסה ונתיישב על כסא המלכות בדמותו של שלמה, ושלמה נאלץ לחזר על הפתחים עד שהצליח לשכנע את הסנהדרין שהוא שלמה.
* האמוראים נחלקו אם שלמה חזר למלכותו לאחר הסיפור עם אשמדאי מלך השדים ("מלך והדיוט" או "מלך והדיוט ומלך").
מספר צפיות: 10
דף סט
* כל הדף עוסק בענייני רפואות עבור מחלות שונות.
* המהרש"א כתב: "ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמתית... ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה".
* המהרש"ל כתב: "יש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות כ"ש בזמנים...".
* ר' אברהם בן הרמב"ם כתב: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם... להאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה".
* דוגמאות למחלות המוזכרות בדף: חולי שבעין, סנוורים הבאים על האדם, דם הזב מנחירי אפו, דם הזב מן הפה, לחולי שיניים הפנימיים, חולי אבעבועות הגדלות בגרון, מחלות לב, מחלות מעיים, טחורים, קדחת.
מספר צפיות: 32
דף ע עמוד א
* 3 דברים מכחישים כחו של אדם: פחד, דרך, עון.
* 5 קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.
* 8 דברים רובן קשה ומיעוטן יפה: דרך, תשמיש, עושר, מלאכה, יין, שינה, חמין, הקזת דם.

דף ע עמוד ב
* במשנה בתחילת הפרק נאמר "אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום" - והאמוראים בסוגייתנו נחלקו אם כותבים ונותנים לאלתר או רק לאחר שיבריא.
* ראוהו מגויד או צלוב על הצליבה ורמז ואמר כתבו גט לאשתי - הרי אלו יכתבו ויתנו.
מספר צפיות: 9
דף עא עמוד א
* מי שנשא אשה ונתחרש - אם יודע לכתוב "כתבו ותנו גט לאשתי" הרי הוא פיקח גמור וכותבים ונותנים לה את הגט [כך דעת רב כהנא, אך יש בכך מחלוקת תנאים].
* אילם אינו כשר לעדות (ולא רשאי לכתוב עדותו כי יש לימוד "מפיהם - ולא מפי כתבם").

דף עא עמוד ב
* מדין תורה ניתן לגרש את אשתו אם היא שוטה (כמו שמגרש את אשתו הפיקחת בעל כרחה), אך חכמים אמרו שלא ניתן לגרש אותה, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
* במשנה נאמר שאם הבעל אמר לשני אנשים לכתוב את הגט לאשתו, והם ביקשו ממישהו אחר שיכתוב את הגט - הגט פסול (כי מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט).
מספר צפיות: 6
דף עב עמוד א
* הנותן גט ומתנה זאת במילים "אם מתי": אם הקדים ואמר "מהיום (אם מתי)", הרי שכוונתו לגרש עכשיו, ואם אמר רק "אם מתי" הרי שכוונתו לגרש לאחר שימות וזה לא אפשרי.
* כאמור, האומר "זה גיטך אם מתי" - לא אמר כלום לדעת חכמים, אך רב הונא סובר שצריכה לחלוץ (והגמרא מבררת את טעמו באריכות).

דף עב עמוד ב
* לדעת רבי יוסי "זמנו של שטר מוכיח עליו", ולפי האפשרות הראשונה בדעת רבא רבי יוסי סובר כך גם אם אמר בעל פה "אם מתי" ולא כתב כן בנוסח הגט.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שהאומר "זה גיטך לאחר מיתה" לא אמר כלום, ובלישנא השניה בגמרא מובא שרב הונא סובר שלדעת רבי יוסי צריכה חליצה.
* לדעת רב הונא דין גיטו של שכיב מרע כדין מתנתו, שאם עמד ונתרפא מחוליו - חוזר.
מספר צפיות: 6
דף עג עמוד א
* "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש" - ולכן יש לחכמים אפשרות להפקיע קידושין.
* מוכר שמקבל על עצמו לפצות את הלוקח עבור כל אונס שיארע - פטור מאונס שלא שכיח (כי מסתבר שלא העלה זאת על דעתו).
* נתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי" - לא תתייחד עמו, שמא יבא עליה.

דף עג עמוד ב
* "ראוה שנתייחדה עמו - אין חוששין שמא נתעסקו בתשמיש וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין משום קידושין" - בגמרא מובאים 3 דעות של אמוראים כיצד לפרש ברייתא זו.
* בברייתא (המסתיימת בעמוד הבא) מובאות 4 דעות של תנאים מה המעמד של אשה זו בימים שבין נתינה למיתה.
מספר צפיות: 7
דף עד עמוד א
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע''מ שתתני לי 200 זוז" - לדעת רב הונא הגירושין חלים מיד ובתנאי שתתן לו 200 זוז, ולדעת רב יהודה הגירושין יחולו בפועל רק מהרגע שבו תתן לו 200 זוז.
* באופן דומה נחלקו רב הונא ורב יהודה במקרה בו אמר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך 200 זוז".
* לדעת רב יהודה רבי סובר ש"כל האומר 'על מנת' כאומר 'מעכשיו' דמי" וחכמים חולקים עליו (וכך סובר רב יהודה), אך לדעת רבי יוחנן חכמים לא חולקים על רבי.

דף עד עמוד ב
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי איצטליתי (סוג של בגד)" ואבדה איצטליתו - נחלקו ת"ק ורשב"ג אם יכולה לתת לו את דמי האיצטלית ובכך תהיה מגורשת.
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע''מ שתתני לי 200 זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" - אינה מגורשת.
מספר צפיות: 8
דף עה עמוד א
* בכל המקומות במשנה בו מופיעה דעתו של רשב"ג - הלכה כמותו, חוץ מ-3 מקרים ("ערב", "צידן", "ראיה אחרונה").
* "הרי זה גיטיך והנייר שלי - אינה מגורשת, על מנת שתחזירי לי את הנייר - מגורשת" - בגמרא מובאות 5 הצעות (2 מהן בעמוד הבא) כיצד לבאר את ההבדל בין הרישא לסיפא של ברייתא זו.

דף עה עמוד ב
* "לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה" - ולכן תיקן שמואל בגט של "שכיב מרע" שיכתוב קודם "אם לא אמות לא יהא גט".
* "הרי זה גיטיך ע''מ שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני" - במשנה ובברייתא מובאות דעות שונות כמה זמן היא צריכה לשמש את אביו ולהניק את בנו, והגמרא דנה ומבארת דעות אלו.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר