דף ו עמוד א * נחלקו רב ושמואל אם המביא גט ממדינה למדינה בבבל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם או לא. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת). * בבל שוכנת לצפונה של ארץ ישראל. * נחלקו האמוראים עד היכן נחשב שטחה של בבל (למי שסובר שדין בבל כדין ארץ ישראל לענין שלא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם). דף ו עמוד ב * במקום שלא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אם בכל זאת אמר, הרי שהועיל בכך שאם יבוא הבעל ויערער לא ישגיחו בדבריו. * לדעת רבי אביתר: גיטין הבאים מבבל לארץ ישראל לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. * נחלקו הדעות אם מותר לכתוב שתים או שלוש מילים מהתורה בלא שרטוט. * לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. * כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סופו שבא לידי שלוש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת.
דף ז עמוד א * הקב"ה שומר על הצדיקים שלא ייכשלו באכילת איסור (ע"פ ביאור תוס'). * אם רשעים מצערים אותך - השכם והערב עליהן לבית המדרש והם כלים מאליהם. * אסור לשורר בבית המשתאות (גם בפה ללא כלי), והגמרא מביאה את המקור לכך. * כל שיש לו קנאה (כעס) על חבירו ודומם - שוכן עדי עד עושה לו דין. * אסור לעשות עטרות חתנים לאחר החורבן, ונחלקו האמוראים אם האיסור הוא מדרבנן או מהתורה. * אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהם מרובים. * כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה - ניצל מדינה של גיהנם. דף ז עמוד ב * אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה. * למסקנת הגמרא: עכו נמצאת לצפונה של ארץ ישראל. * בברייתא אחת נאמר שהמביא גט שנכתב בספינה דינו כמביא בארץ ישראל ובברייתא שניה נאמר שדינו כמביא גט מחוצה לארץ - בגמרא מובאים שלושה תירוצים (אחד בעמוד הבא) ליישב את הסתירה הזו.
דף ח עמוד א * בעמוד זה מובא תירוץ שלישי ליישוב הסתירה בין שתי הברייתות שבעמוד הקודם בנוגע לדינו של המביא גט שנכתב בספינה אם דינו כמביא בארץ ישראל או לא. * רבי יהודה וחכמים נחלקו היכן הוא גבול ארץ ישראל בצד המערבי. * בשלושה דרכים דין סוריא כדין חו"ל: עפרה טמא כחו"ל, והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בחו"ל (שהעבד יצא לחירות), והמביא גט מסוריא כמביא מחו"ל. דף ח עמוד ב * בשלושה דרכים דין סוריא כדין ארץ ישראל: חייבת במעשר ובשביעית, והרוצה ליכנס לה בטהרה (בשידה תיבה ומגדל) נכנס ואינו נטמא בכך, והקונה שדה בסוריא מותר לו בשבת לומר לגוי לכתוב שטר מכירה, משום מצות ישוב ארץ ישראל. * לדעת רבא: עבד שהביא גיטו וכתוב בו "כל נכסיי קנויין לך" - קנה העבד את עצמו (אם אמר בפני נכתב ובפני נחתם) אך לא קנה את הנכסים (והטעם: פלגינן דיבורא כדעת רבי שמעון).
דף ט עמוד א * רבי יוסי קרא על רבי שמעון (הסובר שהכותב כל נכסיו לעבדו ושייר קרקע כל שהוא יצא לחירות) את המקרא הזה: "שפתים ישק משיב דברים נכוחים", ואעפ"כ פסק רב נחמן כרבי מאיר החולק עליו. * אין ערער פחות משנים. * המביא שטר שחרור לעבד ממדינת הים - צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, כמו המביא גט אשה. דף ט עמוד ב * בברייתא מבואר שלדעת חכמים גיטי נשים ושחרורי עבדים שווים זה לזה בשלושה דינים ולדעת רבי מאיר בארבעה דינים. (והגמרא מבררת מדוע בברייתא לא מובאים דינים נוספים בהם הם שווים). * אם הבעל/האדון מתו קודם הנתינה לא נותנים את הגט/השטר, ודין זה נוהג גם בשטר מתנה. ("אין שטר לאחר מיתה"). * שטר שחרור דינו כדין גט לענין זה שיש לכתוב אותו "לשמה" ולענין זה שהוא פסול אם נכתב על דבר המחובר לקרקע (ופסולים אלו הם מהתורה).
דף י עמוד א * במשנה נאמר, שגט אשה ושטר שחרור לעבד, שחתום עליהם עד כותי (אחד בלבד) - כשרים. (ובניגוד לשאר שטרות). * מעמד הכותי - לדעת ת"ק: אינו חשוד לעבור על מצוות המפורשות בתורה, לדעת רבי אלעזר: כן חשוד, לדעת רשב"ג: כל מצוה שהחזיקו בה ונהגו לקיימה, הרי הם מדקדקים בה לקיימה יותר מישראל. (והגמרא מבררת כאיזו דעה סוברת המשנה). דף י עמוד ב * רב פפא מדייק מהמשנה שעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה, מגזירת חכמים ("משום כולכם"). * לדעת רבא (החולק על אביי): רבן גמליאל מכשיר גט אפילו אם חתומים עליו שני עדים כותים. * שטר מתנה שנעשה בערכאות של גוים וחתומים עליו גוים - נחלקו הדעות אם הוא כשר (בגלל "דינא דמלכותא דינא") או לא. * רבי שמעון (במשנה) סובר כדעת רבי אלעזר ש"עדי מסירה כרתי". (ולכן גיטי נשים ושחרורי עבדים העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשרים).
דף יא עמוד א * לדעת רבי שמעון: מודים רבי עקיבא וחכמים (שקדמו לרבי שמעון) ששטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים, אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים, כשרים. * שטר חוב הכתוב בלשון לעז וחתומים עליו עדים גוים הדיוטות ונמסר בפני עדים ישראלים - ניתן לגבות באמצעותו מנכסים בני חורין בלבד. דף יא עמוד ב * גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם - אע"פ ששמותיהם כשמות עובדי כוכבים, כשרים, מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהם כשמות עובדי כוכבים. * אדם זר התופס לבעל חוב מנכסי הלוה - קנה עבורו, ואין הלוה יכול להתנגד (אך אם נגרם בעקבות כך חוב לאחרים - לא קנה לדעת רבי יוחנן).
דף יב עמוד א * לדעת רבי אליעזר: עני שיש לו שדה חייב להניח בה פאה עבור העניים. * הגמרא מנסה לברר האם יכול האדון לומר לעבדו: עשה עמי (מלאכתי) ואעפ"כ אינני נותן לך מזונות. * נחלקו התנאים אם יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת "או פרנסני או הוציאני לחירות" או לא יכול לומר זאת. דף יב עמוד ב * למסקנת הגמרא: רב סובר שהאדון לא יכול לומר לעבדו "עשה עמי ואיני זנך", ורבי יוחנן חולק. * לדעת רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חברו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה. * הגמרא מביאה ברייתא המבארת את מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה האם זכות הוא לעבד להשתחרר לחירות.
דף יג עמוד א * במשנה נאמר ש"האומר... תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה" - ולדעת רב מדובר רק אם המנה צבור ומונח בקרן זוית, ונחלקו רב זביד ורב פפא אם מדובר בבריא או בשכיב מרע. * "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין" (דברי חולה הנוטה למות שמצוה ליתן דבר מנכסיו לאיש פלוני, נעשו דבריו כאילו כתבם בשטר וכאילו כבר נמסר הדבר לידי המקבל וזכה בו). * לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה. * לדעת רב: שכיב מרע שאמר תנו מנה זה לפלוני מנכסי - נותנין, שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי - אין נותנין. דף יג עמוד ב * נחלקו האמוראים אם דברי רב (שאמר שהאומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה) אמורים רק בפיקדון או גם בהלואה. * רבי מאיר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אך זה רק בתנאי שמקנה זאת לדבר שישנו בעולם.
דף יד עמוד א * שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאשתו - אמדו חכמים את דעתו שלא היתה כוונתו להוריש לה את כל נכסיו אלא רק למנות אותה להיות אפוטרופוסית על נכסיו. * המשיא אשה לבנו גדול בבית (בית מיוחד שאינו דר בו אלא עשאו לו לבית חתנות) - קנאו. * האומר לחברו "הולך מנה לפלוני שאני חייב לו" - חייב המשלח באחריותו אם יאנסו מיד השליח, ונחלקו האמוראים אם יכול לחזור המשלח משליחותו זו. דף יד עמוד ב * הגמרא מנסה (פעמיים) להציע שנחלקו התנאים אם "הולך כזכי דמי" (שהאומר לשלוחו 'הולך מנה לפלוני' הרי זה כמי שאמר לו 'זכה במנה זה לפלוני') או לא, אך דוחה זאת. * לדעת רבי אלעזר: דינו של שכיב מרע לגבי קניינים הרי הוא כדין אדם בריא, וחכמים חולקים.
דף טו עמוד א * נוקטים להלכה ש"דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין" וכן ש"מצוה לקיים דברי המת" (אפילו אם ציוה דבריו כשהיה בריא). * המשנה הראשונה בתחילת פרק שני, המתחיל בעמוד זה, באה להדגיש, שגם בדיעבד אם השליח שהביא גט ממדינת הים לא אמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - הגט לא כשר. * לדעת רב חסדא: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם שני אנשים אחרים מעידים שהם מכירים את חתימת יד העד השני שלא העיד השליח עליו - פסול. דף טו עמוד ב * לדעת רבא: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם הוא ואדם נוסף (שאינו שליח) העידו על חתימת יד העד השני - הגט פסול. * לדעת רב אשי: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם הוסיף ואמר שהוא העד השני החתום בגט - הגט פסול. * גידוד חמשה ומחיצה חמשה - לדעת רב חסדא: לא מצטרפים, לדעת מרימר (וכך הגמרא מכריעה להלכה): כן מצטרפים. * כלי שיש בו רביעית הלוג מים - יכולים שני אנשים ליטול ידיהם מרביעית זו, זה אחר זה. * הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בשטיפה - ידיו טהורות. * אם נטל חצי היד תחילה ונגבה וחזר ונטל חצי האחר - לא עלתה לו הנטילה.
דף טז עמוד א * משקה טופח - אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, טופח להטפיח - חיבור לטומאה ולטהרה (לענין מקואות). * הבא ראשו ורובו במים שאובין וכן טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלושה לוגין מים שאובין - טמא מדרבנן (ורבי ירמיה מסתפק מה הדין אם "חציו בביאה וחציו בנפילה"). * בעל קרי אסור לעסוק בדברי תורה עד שיטבול (מתקנת עזרא), ובבעל קרי חולה הקלו שמותר לאחר שנתנו עליו תשעה קבין מים (ורב פפא מסתפק מה הדין אם "חציו בטבילה וחציו בנתינה"). דף טז עמוד ב * במשנה בתחילת הפרק מובא כי "אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול" - ובסוגייתנו יש מחלוקת (שתי לישנות בדעת רבי יוחנן) האם פסול גם כאשר הגט יוצא מתחת ידי שניהם. * לדעת רבה בר בר חנה: שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
דף יז עמוד א * יודע הקב''ה בישראל שאין יכולים לקבל גזירת רומיים (שגוזרים שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות), עמד והגלה אותם לבבל (בחורבן הבית). * למסקנת הגמרא: דעתו של רבי יוחנן היא ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. * נחלקו התנאים אם גט אשה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר. * נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מדוע תיקנו לכתוב זמן (תאריך) בגט - משום בת אחותו או משום פירות. דף יז עמוד ב * נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מאימתי אין הבעל רשאי למכור פירות מנכסי אשתו - האם מזמן נתינת הגט או כבר מזמן כתיבת הגט. * לכתחילה אין להינשא בגט שאין בו זמן (תאריך). * גט שכתוב בו תאריך של שמיטה או שנה או חודש או שבוע בלבד ללא ציון התאריך המדויק - כשר לכתחילה להינשא בו.
