סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף נג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם בחיובי קנס ניתן ללמוד דין דבר אחד מדין חבירו.
* לדעת חזקיה היזק שאינו ניכר נחשב להיזק, אך חכמים פטרו את המזיק בשוגג כדי שיודיע לניזק על הנזק שנעשה.
* לדעת רבי יוחנן היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק, אך חכמים חייבו את המזיק במזיד כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני.

דף נג עמוד ב
* רב פפא הוכיח ממשנה בבא קמא כדעה הסוברת שהיזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק.
* רבי מאיר קונס בדיני דרבנן את השוגג אך לא בדיני דאורייתא (חוץ ממנסך ושביעית), ורבי יהודה סובר בדיוק הפוך.
מספר צפיות: 7
דף נד עמוד א
* במקומו של רבי יהודה היתה חמורה עליהם שמיטה, ומי שרצה לבזות חבירו היה אומר לו: אני לא אכלתי פירות שביעית כמותך.
* הגמרא מקשה מ-4 מקורות על שיטתו של רבי מאיר שסובר שקונסים שוגג משום מזיד בדיני דרבנן, ומתרצת שכאשר מוכח שכוונתו היתה לטובה לא קונס רבי מאיר בשוגג.

דף נד עמוד ב
* הגמרא מקשה מברייתא על שיטתו של רבי יהודה שסובר שלא קונסים שוגג משום מזיד בדיני דרבנן, ומתרצת שכאשר יש חשש להערמה אז כן קונס רבי יהודה בשוגג.
* היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו - נאמן, אבל אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו - אינו נאמן (ונחלקו אביי ורבא לבאר את סיבת ההבדל).
מספר צפיות: 11
דף נה עמוד א
* חכמים תיקנו שמי שגזל קורה ובנה אותה בבית גדול - לא צריך להחזיר את הקורה אלא רק את שוויה הכספי, משום תקנת השבים, שלא ימנע מלעשות תשובה (כך דעת ב"ה, וב"ש חולקים).
* נחלקו האמוראים אם 'יאוש כדי קני' (אם יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש אם מחשיב את הבהמה כשייכת לגזלן ויוכל להביאה כקרבן).

דף נה עמוד ב
* בתקופת חורבן בית שני היו יהודים שנתנו לגוים הרצחנים את קרקעותיהם כדי לשחדם שלא יהרגום, ודין הקונה קרקע זו מהם מקחו קיים.
* מסוף עמוד זה (ולמשך 2 דפים וחצי) מובאות אגדות החורבן (קמצא ובר קמצא ועוד). נהוג ללמוד אגדות אלו בתשעה באב.
מספר צפיות: 5
דף נו עמוד א
* ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס (שסבל את בר קמצא ולא הרגו) החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.
* הגמרא מתארת את הויכוח והשתלשלות העניינים בויכוח בין הבריונים לחכמים אם להשלים או להילחם ברומאים.

דף נו עמוד ב
* רבן יוחנן בן זכאי שהצליח לצאת מהעיר ביקש מאספסיינוס: תן לי את יבנה וחכמיה ושושלת רבן גמליאל ורופא לרבי צדוק.
* הגמרא מתארת את המשך החורבן שנעשה על ידי טיטוס.
* הגמרא מתארת את עונשו של טיטוס (יתוש שניקר במוחו 7 שנים עד שמת טיטוס).
מספר צפיות: 3
דף נז עמוד א
* כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (וכך הוא דינו של יש"ו בעוה"ב).
* בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב''ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.
* ארץ ישראל - בזמן שישראל יושבים עליה הרי היא מרווחת, ובזמן שאין יושבים עליה הרי היא מתכווצת ולא יכולה להכיל כמות גדולה של אנשים.

דף נז עמוד ב
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של המן (יש גורסים: נעמן) למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב (=שמעיה ואבטליון) למדו תורה ברבים.
* 5 אפשרויות מובאות בגמרא על מה נאמר הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום" (אחד מהם: על אשה ושבעה בניה שנהרגו ביום אחד).
* אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם.
מספר צפיות: 11
דף נח עמוד א
* לדעת רבי אסי 4 קבין מוח (ולדעת עולא: 9) נמצאו (בחורבן בית ראשון) על אבן אחת.
* 400 בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה 400 מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו 400 תינוקות של בית רבן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש.
* מסופר על צפנת בת פניאל בתו של כהן גדול שנתעלל בה שבאי.

דף נח עמוד ב
* מי שקונה קרקע מגוי שאנס את ישראל משום חוב או שגזל את ישראל - מחזיר לבעלים את הקרקע בחינם אפילו אם שהתה בידי הגוי יותר מ12 חודש.
* מה שתקנו חכמים שהלוקח מסיקריקון מקחו קיים אלא שנותן לבעלים "רביע" - נחלקו האמוראים אם הכוונה לרבע מהעלות ששילם לסיקריקון או שליש (שזה למעשה רבע מהסך הכולל).
מספר צפיות: 4
דף נט עמוד א
* מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (משעמד בגדולה), וכן מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
* חכמים תיקנו ש"הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין" כדי שאנשים ימכרו לו אוכל וכדו'.
* המשנה בסוף העמוד (וכך עד סוף הפרק) מונה דברים שתיקנו חכמים מפני דרכי שלום.

דף נט עמוד ב
* "וקדשתו" (לכהנים) - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
* כהן עולה לתורה ראשון ואח"כ לוי ואח"כ ישראל, אך אם אין שם כהן "נתפרדה החבילה" (ולא עולה הלוי).
* אם אין לוי, אז אותו כהן עולה שוב לתורה במקום הלוי.
מספר צפיות: 5
דף ס עמוד א
* ר' יוחנן ור''ש בן לקיש עיינו בספר אגדה - הגמרא מבארת שלמרות שאסור לכתוב תורה שבעל פה, הרי שמשום עת לעשות לה' הפרו תורתך, מותר (ולכן היה לפניהם ספר אגדה).
* נחלקו האמוראים אם התורה ניתנה מגילה מגילה או ניתנה חתומה.
* 8 פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן (פרשת כהנים, פרשת לוים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים, פרשת אחרי מות, פרשת שתויי יין, פרשת נרות, פרשת פרה אדומה).

דף ס עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם התורה רובה בכתב ומיעוטה בע"פ או להיפך.
* דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.
* לא כרת הקב''ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה.
* שדות שעל שפת הנהר - נחלקו האמוראים אם העליונים רשאים לסכור את הנהר ולמושכו לשדותם או התחתונים.
מספר צפיות: 8
דף סא עמוד א
* מי שלקח מחרש שוטה וקטן את המציאה שמצאו - ניתן להוציא זאת ממנו באמצעות דיינים, לדעת ר' יוסי.
* מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל - מפני דרכי שלום.
* מותר להשאיל לאשה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור, אבל אסור לסייע לה במלאכתה.

דף סא עמוד ב
* מותר להפקיד תרומה אצל ישראל עם הארץ, אך לא אצל כהן עם הארץ כיון שהוא רגיל בתרומה ועלול לגעת בה ולטמאה.
* הנותן מעיסתו לחמותו או לבעלת האכסניה שלו כדי שיאפו לו אותה וכדומה - הרי הן חשודות להחליף את העיסה בעיסה טובה יותר (ולכן צריך לעשר מה שנותן לה ומה שנוטל ממנה).
מספר צפיות: 11
דף סב עמוד א
* אין עודרין עם העכו''ם בשביעית ואין כופלין שלום לעובד כוכבים (כי מפני דרכי שלום מספיק פעם אחת).
* לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש.
* אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו.

דף סב עמוד ב
* פרק שישי (המתחיל בעמוד זה) חוזר לעסוק בענייני שליחות בגט.
* הגמרא מסיקה שלא ניתן ללמוד מהמשנה שבתחילת הפרק אם האומר לחבירו 'הולך' אם הריהו כאומר 'זכה'.
* למסקנת הגמרא, גם איש וגם אשה יכולים להיות שליח להולכה או שליח לקבלה.
מספר צפיות: 4
דף סג עמוד א
* הגמרא הקשתה 3 קושיות (ותירצה) על שיטת רב נחמן מסוף העמוד הקודם [אשה שאמרה לשלוחה להיות שליח להולכה (אם הבעל יסכים) והלך השליח ואמר לבעלה שמונה להיות שליח לקבלה והבעל אמר 'הילך כמה שאמרה' - אינה מגורשת)]
* אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, והבעל אמר 'הולך ותן לה' - נחלקו התנאים אם יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע הגט לידה.

דף סג עמוד ב
* אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, ואמר לו הבעל 'הילך הגט' - לדעת רבי נתן נחשב הדבר כאילו אמר לו הילך כמו שאמרה וזכה לה בגט.
* נחלקו האמוראים אם אשה יכולה לעשות שליח שיקבל את גיטה מיד שליח בעלה.
מספר צפיות: 9
דף סד עמוד א
* גט שנמצא בידי שליח קבלה של האשה, והבעל טוען שנתן לו זאת רק לפיקדון והשליח טוען שהבעל נתן לו כדי שהאשה תתגרש בקבלת השליח את הגט - נחלקו האמוראים מי מהם נאמן.
* בעל שאומר שנתן לשליח את הגט למוסרו לאשה לגירושין והשליח מודה על כך והאשה אומרת שקיבלה את הגט והגט אבד - אינם נאמנים וצריך 2 עדים.

דף סד עמוד ב
* נערה המאורסה - נחלקו חכמים ורבי יהודה אם יכולה לקבל את גיטה מיד בעלה או שרק אביה יכול.
* קטנה היודעת לשמור את גיטה - מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת.
* לדעת שמואל אין הקטן יכול לזכות בחפץ עבור אחרים.
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר