סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 5
דף מב עמוד א
* לדעת רבה, המחלוקת בין רבי לחכמים האם מועיל שחרור למחצה, היא רק בששיחרר את חציו האחד של העבד והניח את חציו השני, אך אם באותו הזמן גם מכר או נתן במתנה את חציו השני לדברי הכל קנה העבד את חציו וחל השחרור.
* מי שחציו עבד וחציו בן חורין ונגח אותו שור - אם היתה הנגיחה ביום בו עובד עבד זה את רבו, ישלם לרבו, ואם ביום בו עבד זה הוא בן חורין, ישלם לו.

דף מב עמוד ב
* הגמרא הסתפקה (ונשארה בספק) אם עבד שמעוכב גט שחרור (=עבד שיצא לחירות אולם עדיין לא שחררו אדונו בשטר) שנגחו שור והרגו, אם יש לו קנס 30 שקל (ככל עבד) או לא.
* הגמרא הסתפקה (ונשארה בספק) אם עבד של כהן שמעוכב גט שחרור, אם אוכל בתרומה (ככל עבד כהן) או לא.
מספר צפיות: 5
דף מג עמוד א
* מי שחציו עבד וחציו בן חורין וקידש בת חורין - הגמרא מתלבטת אם הקידושין חלים.
* המקדש חצי אשה - אינה מקודשת.
* חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - נחלקו האמוראים אם מקודשת או לא.
* אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.

דף מג עמוד ב
* לדעת ר' יוחנן בן ברוקה גם אשה מצווה בפריה ורביה.
* המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לישראל שדר בחו"ל - יצא העבד לחירות.
מספר צפיות: 4
דף מד עמוד א
* גבה הנכרי את העבד מיד רבו ישראל בתמורה לחוב שהיה חייב לו, או שגבה אותו כפדיון נפש - לא יצא העבד לחירות (כי שלא מכר אותו לרצונו).
* עבד כנעני של ישראל שהפיל עצמו לגדוד חיילים גוים ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני גוים - מותר ליטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות של גוים מפני שהוא כמציל מידם.
* המוכר עבדו לגוי - הגמרא דנה עד איזה סכום קונסים אותו לפדות את עבדו ממנו.

דף מד עמוד ב
* טימא טהרות של חבירו ומת - לא קנסו חכמים את בנו לשלם על כך.
* המוכר עבדו לחו"ל - יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני.
* הגמ' מסתפקת מה יהיה הדין כאשר בן בבל נשא אשה בא"י והכניסה לו עבדים ושפחות ודעתו לחזור לבבל, האם העבד יצא לחירות (כדין עבד שנמכר לישראל שגר בחו"ל) או לא.
מספר צפיות: 7
דף מה עמוד א
* המקדש את אחותו (והרי אדם יודע שאין קידושין אלו תופסים) - נחלקו רב ושמואל אם כוונתו היתה לתת את המעות בפיקדון או במתנה.
* "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" - לא העכבר הגונב את האוכל הוא הגנב אלא החור שבכותל שלתוכו הוא בורח וניצול מרודפיו הוא הגנב.
* "לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו" - 4 דעות מובאות בגמרא לבאר במי עוסק הפסוק.
* אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם.

דף מה עמוד ב
* הסוגיה עוסקת בדין ספר תורה שנמצא או נכתב ע"י מין או גוי.
* מי שלא מחוייב להניח תפילין - איננו כשר לכתוב תפילין.
* למרות שבמשנה (בעמוד א) נאמר ש"אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן", הברייתא מלמדת שמותר לקנות במחיר שגבוה במעט.
מספר צפיות: 6
דף מו עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שלדעת ת"ק המגרש את אשתו משום שם רע או משום נדר, לא יחזיר - ונחלקו האמוראים (בעמוד הנוכחי) אם הטעם הוא מחשש קלקול (שבעלה עלול לקלקלה לאחר שתינשא לאחר ולטעון שגירשה בטעות) או כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים.
* לדעת רבי יהודה (במשנה) נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, ונחלקו האמוראים בסוגייתנו כמה זה "רבים" (3 או 10).

דף מו עמוד ב
* הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו הקריב עליו קרבן.
* המגרש את אשתו כי התברר לו שאיננה יכולה ללדת - רבי יהודה סובר שלא יכול להחזירה (אם יתחרט) וחכמים חולקים [והגמרא דנה בסתירה שיש לכאורה בין משנה זו למשנה שבדף הקודם].
* המוכר את עצמו ובניו לעובדי כוכבים - אין פודים אותו, אם רגיל בכך.
מספר צפיות: 8
דף מז עמוד א
* מסופר על ריש לקיש, שמכר עצמו לידי אומה שאוכלים בני אדם והצליח להערים ולהינצל מהם.
* מסופר על ריש לקיש, שכשנפטר השאיר אחריו מעט מאוד ירושה והצטער על כך שהשאיר אחריו ירושה.
* המוכר את שדהו לגוי - לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון העולם (שלא יהא רגיל למכור קרקע בא''י לגוי).
* האמוראים נחלקו אם יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר או לא.

דף מז עמוד ב
* המוכר שדהו לפירות (שיאכל הקונה פירות לכמה שנים ואח"כ תחזור הקרקע לבעליה) בזמן שאין היובל נוהג - נחלקו האמוראים אם הקונה קורא מקרא ביכורים כשמביא את הביכורים או לא.
* לדעת ר' יוסי בר חנינא, אם בעל הקרקע בצר את הפירות ושלח אותם בידי שליח ומת השליח בדרך - מביא בעל הקרקע את הפירות ולא קורא מקרא ביכורים.
מספר צפיות: 9
דף מח עמוד א
* המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג: ר' יוחנן סובר שמביא וקורא מקרא ביכורים, וריש לקיש סובר שמביא ואינו קורא (ושורש מחלוקתם הוא אם קנין פירות נחשב כקנין הגוף או לא).
* לדעת רב חסדא, ביובל הראשון בהיסטוריה לדברי הכל מביא וקורא.
* הגמרא דחתה את האפשרות לטעון שגם התנאים נחלקו במחלוקת זו של ר' יוחנן וריש לקיש.

דף מח עמוד ב
* הבעל צריך הרשאה מאשתו אם בא לדון עם מישהו על גוף הקרקע שלה.
* המשנה הפותחת את פרק חמישי מפרטת תקנות נוספות שתיקנו מפני תיקון העולם.
* רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו אם המזיק את חבירו משלם לפי "מיטב שדהו" של הניזק או של המזיק.
מספר צפיות: 8
דף מט עמוד א
* רבי ישמעאל מודה שאם למזיק יש קרקע עידית וזיבורית, והזיבורית שלו שווה פחות מהעידית של הניזק, אז משלם לו מהעידית שלו (של המזיק).
* לדעת ר''ש בן מנסיא, שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור, ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש בין תם ובין מועד משלם נזק.

דף מט עמוד ב
* רבינא סובר שדין המשנה "הניזקין שמין להן בעידית" הוא מדין תורה ולא מתקנת חכמים, והמשנה שנקטה "מפני תיקון העולם" זה כדעת רבי שמעון שסובר שזה הטעם לדין התורה.
* לדעת רבי יהודה כתובת אשה דינה בזיבורית (גובה מהקרקע הזולה של הבעל) והטעם הוא מפני שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא.
מספר צפיות: 5
דף נ עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שערב של כתובה (אף יש נכסים לבעל) לא משתעבד (ואי אפשר יהיה לתבוע ממנו את תשלום הכתובה).
* מלוה התובע את בניו של הלווה (שנפטר) - למרות שכתוב בשטר שהלווה מתחייב לפרוע את החוב מקרקע עידית שלו, אינו רשאי לגבות אלא מן הזיבורית, לדעת רב נחמן, אך רבא חולק.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית" - ומכריעה הגמרא להלכה שמדובר גם על יתומים גדולים.
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין" - הגמרא מתלבטת האם גם במקבל מתנה קיים הכלל הזה (שאין נפרעים ממנו במקום שיש נכסים ללוה, ועל המלוה להסתפק בקרקע הזיבורית שאצל הלוה).
מספר צפיות: 6
דף נא עמוד א
* בעמוד הקודם נחלקו האמוראים מה הטעם לדין המשנה ש"אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים" (לפי שאין כתובין או לפי שאין קצובין) - הגמרא בעמוד שלנו מסיקה שזוהי למעשה מחלוקת תנאים.
* לדעת ר' יצחק האומר לחבירו "שני כיסין קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא מצאתי אלא אחד" - נשבע, אך האומר "שני שוורים קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא היה אלא אחד" - אינו נשבע.

דף נא עמוד ב
* אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן .
* בגמרא מבואר מדוע "מודה במקצת הטענה ישבע".
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב (ור' יצחק סובר כמותו) משיב אבידה, שיש למאבד טענת 'ברי' נגדו (אפילו אם זה לא 'ברי' גמור), צריך להשבע.
מספר צפיות: 4
דף נב עמוד א
* הדף עוסק בדיני אפוטרופוס של יתומים.
* דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין - ולכן ר' מאיר לא הניח לאפוטרופוס היתומים שבשכונתו למכור קרקע ולקנות עבדים, ובניגוד לדברי החלום.
* אמר ר' יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי (שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה).
* לדעת רב חנילאי: נכסי יתומים הרי הן כהקדש ונקנים באמצעות כסף.

דף נב עמוד ב
* לפרוע למלך מס גולגולת עבור היתומים, ולמזון האשה והבנות והיתומים, ולקבורת המת או היתומים - מוכרים את נכסי היתומים בלא הכרזה (כי אין אפשרות להמתין).
* שמואל פסק להלכה כאבא שאול שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים - לא ישבע (כשיגדלו היתומין שאין לו בידו כלום משלהן), ושמינוהו ב''ד - ישבע.
מספר צפיות: 3
דף נג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם בחיובי קנס ניתן ללמוד דין דבר אחד מדין חבירו.
* לדעת חזקיה היזק שאינו ניכר נחשב להיזק, אך חכמים פטרו את המזיק בשוגג כדי שיודיע לניזק על הנזק שנעשה.
* לדעת רבי יוחנן היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק, אך חכמים חייבו את המזיק במזיד כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני.

דף נג עמוד ב
* רב פפא הוכיח ממשנה בבא קמא כדעה הסוברת שהיזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק.
* רבי מאיר קונס בדיני דרבנן את השוגג אך לא בדיני דאורייתא (חוץ ממנסך ושביעית), ורבי יהודה סובר בדיוק הפוך.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר