סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 5
דף ל עמוד א
* יש מחלוקת אם מועילה טענת אונס בתנאי הגט (שנתן גט על תנאי ולא התקיים התנאי בגלל אונס).
* המלוה מעות לכהן/לוי/עני - יכול להתנות מראש שיגבה את חובו מן התרומות והמעשרות שמגיע להם מפירותיו (בגמרא מובאים 3 אופנים לבאר כיצד זה מתאפשר, שהרי בפועל הם לא קיבלו ממנו את פירותיו אלו).

דף ל עמוד ב
* אם יאמרו לך שמת חברך - תאמין, אבל אם יאמרו לך שחברך התעשר - אל תאמין, כי עשירות לא שכיחה.
* 'חברים' לא נחשדו להפריש תרומה 'שלא מן המוקף' (=כשאין הפירות כולן סמוכים זה לזה בשעת ההפרשה).
מספר צפיות: 9
דף לא עמוד א
*תרומה גדולה ותרומת מעשר - ניטלות באומדן ובמחשבה (לדעת אבא אלעזר בן גמלא).
* לבעל הבית (ישראל) יש רשות לתרום תרומת מעשר מן המעשר שברשותו אף שאינו שלו אלא של הלוי.
* המשנה מבארת מקרים נוספים שבהם סומכים על החזקה שהדבר נשאר כמו שהיה.

דף לא עמוד ב
* חכמים חולקים על רבי אלעזר (שבמשנה) וסוברים שאין סומכים על 'חזקה', ומקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו על גביו למפרע - טמאות.
* 4 רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת ורוח דרומית קשה מכולן.
מספר צפיות: 6
דף לב עמוד א
* המשנה (הפותחת את פרק 4) עוסקת באדם ששלח גט לאשתו ע"י שליח והחליט לבטל את הגט ומבארת באלו אופנים הוא יכול לבטל את הגט.
* בברייתא מבואר באלו לשונות של ביטול הבעל יכול לבטל את הגט ובאלו לא.
* בגמרא מבואר באלו לשונות מי שקיבל מתנה יכול לומר שמעולם לא נתכוין לזכות בה.

דף לב עמוד ב
* שליח שנשלח להוליך מתנה הרי הוא כשליח שנשלח להוליך את הגט ויכול המשלח לבטלו קודם שיגיע לידי המקבל.
* הגמרא פוסקת שאם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו - רשאי (כי רק השליחות בטלה ולא גוף הגט), כרב נחמן ולא כרב ששת שאוסר.
* לפני תקנת רבן גמליאל הזקן, הבעל היה יכול לבטל את הגט (ששלח באמצעות שליח) ע"י כך שיאמר בפני 2 דיינים (לדעת רב נחמן) או 3 דיינים (לדעת רב ששת) שמבטל את הגט.
מספר צפיות: 8
דף לג עמוד א
* במשנה בדף הקודם נאמר שרבן גמליאל הזקן התקין שבעל ששלח גט עם שליח לא יוכל לבטל את השליח בפני בית דין (ללא ידיעת השליח/האשה) מפני תיקון העולם - בסוגיה שלנו מבואר מה היא אותה תקנה (מפני תקנת ממזרים / מפני תקנת עגונות).
* במקרה הנ"ל - רבי ורשב"ג נחלקו מה יהיה הדין אם הבעל בכל זאת ביטל את הגט בפני בית דין (לדעת רבי: מבוטל).

דף לג עמוד ב
* אמר לעשרה כתבו גט לאשתי - בברייתא בעמוד הקודם נחלקו רבי ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה (רבי סובר שכן), ובעמוד שלנו הגמרא מבררת את טעם מחלוקתם.
* בסוף העמוד מובאות דעות שונות של אמוראים כמי נפסקה ההלכה במחלוקות רבי ורשב"ג הללו.
מספר צפיות: 9
דף לד עמוד א
* אביי ורבא נחלקו אם "גילוי דעת בגט" (=גילוי דעתו של הבעל שאינו רוצה בשליחות של נתינת הגט ששלח) נחשב או לא (לדעת אביי לא נחשב).
* רבא מביא הוכחה אחת לשיטתו ואביי דוחה אותה, ואביי מביא 2 הוכוחות לשיטתו ורבא דוחה אותן.

דף לד עמוד ב
* רבן גמליאל הזקן תיקן שמי שיש לו שני שמות (שם אחד מוכר והשני פחות מוכר) צריך לכתוב בגט את השם המוכר שלו וגם "כל שום שיש לו" - מפני תיקון העולם (שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לאמר לא גירשה בעלה שאין זה שמו).
* בעקבות 2 המשניות האחרונות שעסקו בתקנות רבן גמליאל הזקן (בענייני גיטין) מפני תיקון העולם, מובאות מכאן והלאה סדרה של משניות של תקנות שונות שתוקנו מפני תיקון העולם.
מספר צפיות: 9
דף לה עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) מובא שנמנעו הדיינים מלהשביע את האלמנה שלא קיבלה כלום לפרעון כתובתה מחשש לשבועת שקר, ובעמוד שלנו מבואר שאת הגרושה לא נמנעו מלהשביע.
* לא אמרו במשנה שנמנעו מלהשביע את האלמנה אלא בבית דין (ששם השבועה חמורה), אבל חוץ לבית דין משביעין אותה, לדעת שמואל, אך רב חולק.
* מודה רב שאם קפצה ונשבעה - גובה כתובתה.

דף לה עמוד ב
* במשנה לעיל נאמר שרבן גמליאל הזקן התקין שתהא האלמנה נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה - לדעת רב הונא זה רק אם עדיין לא נשאת (שמא יפר לה הבעל) ורב נחמן סובר שזה אפילו אם נשאת (כי סובר שמדירים אותה ברבים ונדר כזה לא ניתן להפר).
* אדם שבא לחכם להתיר לו את נדרו - נחלקו האמוראים אם צריך לפרט את הנדר.
מספר צפיות: 6
דף לו עמוד א
* לדעת רבה, רבן גמליאל הזקן תיקן לשיטת רבי אלעזר (הסובר שעדי מסירה כרתי) שהעדים יחתמו על הגט מפני תיקון העולם (שמא עדי המסירה לא יהיו זמינים).
* לדעת רב יוסף, תקנת רבן גמליאל הזקן היא בשיטת רבי מאיר (הסובר שעדי חתימה כרתי) שהעדים יפרשו את שמותיהן בגט (כדי שיהיה קל לאתר אותם).
* לדעת אביי, תקנת פרוזבול שתיקן הלל היא רק כששמיטת כספים אינה נוהגת מהתורה אלא מדרבנן (בזמן הזה וכשיטת רבי).

דף לו עמוד ב
* לדעת רבא (לפי רש"י), תקנת פרוזבול קיימת גם כששביעית נוהגת מהתורה, ומכח הפקר בית דין.
* הגמרא מתלבטת אם הלל תיקן פרוזבול רק לדורו או גם לדורות הבאים.
* הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין עושים מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
מספר צפיות: 10
דף לז עמוד א
* יתומים לא צריכים לכתוב פרוזבול (אין השביעית משמטת חוב של אביהן).
* אין כותבים פרוזבול אלא אם יש ללוה (או לערב שלו או למישהו שחייב לו) קרקע (כי תיקנו פרוזבול רק במקרה השכיח והמצוי).
* האמוראים נחלקו אם השביעית משמטת שטר שיש בו אחריות נכסים.
* המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמטין.

דף לז עמוד ב
* המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני, ואם אמר לו אע''פ כן יקבל הימנו.
* המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוזבול וחכמים אומרים אינו צריך (כי נאמן לומר שהפרוזבול אבד).
* המשנה והגמרא עוסקים בדין של עבד כנעני שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים - מתי והאם חוזר ומשתעבד או יוצא לחירות.
מספר צפיות: 11
דף לח עמוד א
* לדעת ר' יוחנן: עבד שברח מבית האסורים - יצא לחירות, ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור.
* לדעת שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות, ואינו צריך גט שיחרור.
* חביבה להן (לגוים) בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן (כאשר הדבר נעשה בצינעא).

דף לח עמוד ב
* לדעת שמואל, כל המשחרר עבדו - עובר בעשה, אא"כ משחרר אותו לצורך מצוה.
* בעלי בתים יורדים מנכסיהם בגלל: (1) שמשחררים את עבדיהם לחירות (2) שמסיירים בשדותיהם בשבת כדי לבדוק מה הן צריכין (3) שקובעים את סעודת השבת בזמן שהחכם דורש.
* לדעת רבה בשם רב: המקדיש עבדו - יצא לחירות, אך רב יוסף בשם רב חולק וסובר שכוונתו היתה להקדישו לדמיו.
מספר צפיות: 9
דף לט עמוד א
* הגמרא מנסה לטעון שהתנאים נחלקו לגבי המקדיש עבדו, אם העבד קדוש או לא קדוש (אלא יוצא לחירות), אך דוחה טענה זו ומסיקה שלדעת כולם העבד קדוש (לימכר לדמיו).
* גם לדעת רב וגם לדעת רבי יוחנן - המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור.

דף לט עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם הלכה כאבא שאול, הסובר שגר שמת עבדיו הגדולים יוצאים לחירות והקטנים כל הקודם זוכה בהם.
* נחלקו התנאים אם עבד כנעני יוצא לחירות ע"י כסף או רק ע"י שטר, ונחלקו האמוראים כמי לפסוק.
מספר צפיות: 6
דף מ עמוד א
* עבד שרבו הניח לו תפילין - יצא לחירות.
* לדעת רב דימי בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי" - כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור.
* לדעת רב שמואל בר יהודה בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשה לה קורת רוח" - כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח (ומשחררים אותה אם זה רצונה).

דף מ עמוד ב
* עשיתי פלוני עבדי בן חורין / עשוי בן חורין / הרי הוא בן חורין - הכותב בשטר את אחד הניסוחים הללו ומסר את השטר לעבדו, הרי הוא משוחרר.
* האומר "עשיתי פלוני עבדי בן חורין" והוא אומר "לא עשאני" - הרי הוא בן חורין (כי חוששים שמא זיכה לו ע"י אחר), אך האומר "כתבתי ונתתי לו" והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - לא משוחרר.
מספר צפיות: 3
דף מא עמוד א
* בסוגיה מובאות 2 דעות חלוקות לביאור שורש מחלוקת התנאים שבמשנה הקודמת: (1) נחלקו האם המזיק שיעבודו של חבירו חייב או לא (2) נחלקו אם היזק שאינו ניכר נחשב להיזק או לא.
* העושה שדהו אפותיקי (=ייחד אותו לגביית חוב) לאחר ושטפה נהר - גובה משאר נכסים, ואם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו - אינו גובה משאר נכסים.

דף מא עמוד ב
* לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה".
* "המשחרר חצי עבדו - רבי אומר קנה וחכ''א לא קנה" - לדעת רבה, המחלוקת היא במקרה ששחרר באמצעות נתינת שטר, ולדעת רב יוסף המחלוקת היא במקרה ששחרר באמצעות קבלת כסף.
1 2 3 4 5 6
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר