סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 186

דף יז עמוד א
* יודע הקב''ה בישראל שאין יכולים לקבל גזירת רומיים (שגוזרים שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות), עמד והגלה אותם לבבל (בחורבן הבית).
* למסקנת הגמרא: דעתו של רבי יוחנן היא ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
* נחלקו התנאים אם גט אשה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר.
* נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מדוע תיקנו לכתוב זמן (תאריך) בגט - משום בת אחותו או משום פירות.

דף יז עמוד ב
* נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מאימתי אין הבעל רשאי למכור פירות מנכסי אשתו - האם מזמן נתינת הגט או כבר מזמן כתיבת הגט.
* לכתחילה אין להינשא בגט שאין בו זמן (תאריך).
* גט שכתוב בו תאריך של שמיטה או שנה או חודש או שבוע בלבד ללא ציון התאריך המדויק - כשר לכתחילה להינשא בו.

מספר צפיות: 71

דף יח עמוד א
* אשה שמתגרשת מבעלה צריכה להמתין שלושה חודשים עד שתוכל שוב להינשא - נחלקו רב ושמואל (והברייתות) האם מונים זמן זה משעת נתינת הגט או משעת כתיבת הגט.
* נחלקו רב ושמואל (והברייתות) ממתי תהיה כתובה כשאר שטרי חוב והשביעית תשמט אותה - משעה שפרעו לה חלק מהכתובה וזקפה את יתרת החוב בהלוואה או שכבר לאחר פעולה אחת מבין השתים הללו.
* לדעת שמואל: כתובה יכולה להיכתב ביום ולהיחתם בלילה.
* שטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים, אלא אם עסוקים באותו ענין.

דף יח עמוד ב
* רבי שמעון (במשנה בדף הקודם) מכשיר גט שנכתב ביום ונחתם בלילה, ונחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן אם מכשיר רק אם נחתם לאלתר או שמכשיר גם גט שנחתם עשרה ימים לאחר כתיבתו.
* אמר לעשרה אנשים "כולכם כתבו גט לאשתי" - הדין הוא שכולם צריכים לחתום, ולדעת רבי יוחנן השמונה הנוספים שחותמים זה מדין תנאי ולדעת ריש לקיש זה מדין עדות.
* לדעת רבי יוחנן במקרה הנ"ל: אם השנים הראשונים שחתמו היו קרובים או פסולים, נחלקו הדעות אם הגט כשר.

מספר צפיות: 103

דף יט עמוד א
* רבי יהושע בן לוי פוסק ש"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" ולהכשיר גט שכתיבתו וחתימתו לא היו ביום אחד.
* יש לכתוב את הגט רק באמצעות דבר שרישומו ניכר (שלא נמחק) - המשנה מונה חמישה מיני סממנים שמותר לכתוב בהם את הגט. (והגמרא מבארת מה הם חמישה מינים אלו).
* מי שכתב בשבת שתי אותיות בדיו (שחור) על גבי שתי אותיות שהיו כתובים כבר בסקרא (אדום) - חייב שתים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק (אך רבי יוחנן לא מחייב בקרבן, כי הוא לא בטוח שאכן חייב שתים).
* עדים שאין יודעים לחתום על הגט - הגמרא מביאה ארבע דעות של אמוראים מה ניתן לעשות.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא כשיטת רב, שעדים שאין יודעים לחתום, שורטים בנייר את צורת האותיות של שמותיהם והעדים ממלאים את מקום השריטות בדיו. (וחכמים ורשב"ג נחלקו אם פתרון זה חל גם בשאר שטרות ולא רק בגיטין).
* נתן לאשתו נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך - חוששים שמא היה כתוב ונבלע הכתב. (ע"פ תוס')
* העדים שנותנים לפניהם את הגט צריכים לקרוא את הגט.
* נתן גט לאשתו בפני עדים ואמר לה הרי זה גיטך ולקחה האשה וזרקה את הגט לים/לאש וחזר הבעל ואמר שזה לא היה גט אלא שטר אחר - אינו נאמן.

מספר צפיות: 109

דף כ עמוד א
* גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה - לדעת רב חסדא נחלקו התנאים אם הגט כשר. (אך רב אחא בר יעקב מערער על דעתו).
* גט שנכתב על איסורי הנאה - כשר.
* גט שאותיותיו חקוקות - פסול אם החקיקה היתה מסביב לאותיות וכך נוצרו האותיות.

דף כ עמוד ב
* כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי יחד עמו את פרעון כתובתך תמורת שווי זהב הטס - הרי היא מגורשת וגם נפרע חוב כתובתה בזה.
* "הרי זה גיטך והנייר שלי" - אינה מגורשת, "על מנת שתחזירי לי את הנייר" - הרי זו מגורשת.
* היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה - אינה מגורשת (כי יתכן שהעבד הלך מעצמו לאשה, ולא שנתן לה בעלה את העבד).
* היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו - רמי בר חמא מסתפק אם האשה יודעת להקנות את הטבלא לבעלה.

מספר צפיות: 105

דף כא עמוד א
* לדעת רבא: כתב גט לאשתו ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה על העבד (והעבד כפות) - קנתה האשה את העבד ומתגרשת על ידי הגט שבידו, ואביי חולק.
* לדעת רבא: כתב לאשתו גט ונתנו בחצרו, וכתב לה שטר מתנה על החצר - קנתה האשה את החצר ומתגרשת על ידי הגט שבתוכה, ואביי חולק. (והגמרא מבארת את הצורך בשני הדינים של רבא).

דף כא עמוד ב
* גט שנכתב על קרן של פרה צריך לתת לאשה את כל הפרה בשביל שתתגרש בגט שעל הקרן, אך אם קצץ את הקרן ונתן אותו לאשה אינה מגורשת. ("וכתב ונתן" - מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה).
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יוסי הגלילי הסובר שאין כותבין גט לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים, ומבררת את טעמם של חכמים החולקים עליו.
* הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בביאור דברי המשנה "אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר".
* גט שנכתב על עלה של עציץ נקוב - נחלקו אביי ורבא אם כשר.

מספר צפיות: 98

דף כב עמוד א
* עציץ נקוב, שהנקב שלו נמצא בארץ [אך השורשים עדיין לא השרישו], והנוף שלו נמצא בחו"ל - נחלקו אביי ורבא אם הולכים אחר הנקב (וחייב במעשרות) או אחר הנוף (ופטור).
* יש שלוש דרגות בעיבוד העור - הגמרא מפרטת את שלוש הדרגות הללו, את שמותם ואת שיעורם לעניין איסור הוצאה בשבת.

דף כב עמוד ב
* גט שנכתב על דבר שיכול להזדייף - כשר לדעת רבי אלעזר (כי "עדי מסירה כרתי").
* נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן במקרה הנ"ל אם הגט כשר רק אם קיבלה את הגט ובאה לבית דין לאלתר כדי שיתירו לה לינשא, או אף אם באה לאחר זמן מרובה.
* נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן אם רבי אלעזר (התנא) הכשיר רק בגיטי נשים או אף בשאר שטרות.

מספר צפיות: 82

דף כג עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן":
- רב הונא מבאר שזה רק אם גדול עומד על גביו ואומר לו לכתוב "לשמה" (והמשנה כדעת רבי אלעזר, וצריך כתיבה לשמה),
- רב נחמן מבאר שאין צורך בתנאי זה (והמשנה כדעת רבי מאיר, וצריך חתימה לשמה, אך לא כתיבה לשמה).
- לדעת שמואל ועולא מדובר שהם לא כתבו את התורף אלא רק את הטופס (והמשנה כדעת רבי אלעזר, אך רק את התורף צריך לכתוב לשמה).
* הכל כשרים להביא את הגט מחו"ל, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים.

דף כג עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם עבד יכול להיות שליח הולכה/קבלה לגט.
* העבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו.
* הנשים שאינן נאמנות להעיד לאשה שמת בעלה (חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה) - לדעת רב יוסף נאמנות להביא גיטה בארץ אך לא מחו"ל, ולדעת אביי להיפך.

מספר צפיות: 82

דף כד עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר: "האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם" - הגמרא מבררת לאורך כל העמוד באיזה מקרה בדיוק מדובר.
* האומר לאשתו "טלי גיטך מעל גבי הקרקע" - לא אמר כלום (כי צריך נתינה ממנו אליה).
* החלק הראשון של פרק שלישי, המתחיל בסוף העמוד, עוסק בדיני כתיבת הגט שצריך להיות לשמה.

דף כד עמוד ב
* הגמרא מבארת שהמשנה מלמדת שצריך לכתוב את הגט גם לשם האיש המגרש וגם לשם האשה המתגרשת.
* לדעת שמואל: כל מקום ששנו חכמים שהגט פסול, הכוונה היא שהגט אמנם פסול אך אם בעלה כהן הרי שהיא נפסלה עליו משום גרושה [ולכן לדעתו בכל המקרים שבמשנה הגט פוסל לכהונה, אך רב חולק בנוגע לדין הראשון שבמשנה וסובר שהגט לא פוסל לכהונה].

מספר צפיות: 73

דף כה עמוד א
* המקרים שבמשנה (שבדף הקודם) - לדעת רב (בעמוד הקודם): כולם פוסלים בכהונה חוץ מן הראשון, לדעת שמואל (בעמוד הקודם): כולם פוסלים בכהונה, לדעת זעירי ורב אסי: רק המקרה האחרון פוסל בכהונה, לדעת רבי יוחנן: אף מקרה לא פוסל בכהונה.
* היו לו שתי נשים עם אותו השם ואמר לסופר "כתוב גט לאיזו שתצא בפתח תחילה" - לדעת רב יהודה פסול לגרש בגט כזה (כי "אין ברירה").
* הלוקח פירות מכותים בארץ ישראל (בתקופה בה נחשבו לגירי אמת) - צריך להפריש את כל התרומות ומעשרות (ולא כמו הלוקח מעם הארץ שחייב להפריש רק מעשרות).

דף כה עמוד ב
* לדעת רב משרשיא - רבי יהודה ורבי שמעון סוברים כך: תולה בדעת עצמו אין ברירה, ותולה בדעת אחרים יש ברירה.
* חולה שאמר לאשתו "הרי זה גיטך מעכשיו אם אמות מחולי זה" ומת מחולי זה - הרי היא מגורשת למפרע, ולדעת רבי יהודה הדין שלה באותם הימים שבין נתינת הגט למיתה כדין אשת איש.
* האומר לאשה "הריני בועליך על מנת שירצה אבא" - אע"פ שלא רצה האב, מקודשת לדעת ת"ק, אך רבי שמעון חולק.

מספר צפיות: 96

דף כו עמוד א
* לדעת רבא - רבי יהודה ורבי שמעון סוברים שיש ברירה גם בתולה בדעת עצמו וגם בתולה בדעת אחרים.
* סופר שמכין טפסי גיטין שיהיו מזומנים לו - צריך לדעת ת"ק שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן (ולדעת שמואל: אף מקום הרי את מותרת לכל אדם).
* רבי יונתן מבאר שהתירו לסופר להכין טפסי גיטין (ולא גזרו משום התורף), "משום תקנת סופר" שיהיו מזומנים לו. (ולדעתו המשנה סוברת כדעת רבי אלעזר שעדי מסירה כרתי).

דף כו עמוד ב
* חזקיה מבאר שהמשנה היא כדעת רבי מאיר, והתקנה האמורה במשנה היא "משום קטטה" ולכן אסרו על הסופר להכין טפסי גיטין עם התורף.
* אבימי מבאר שהתקנה האמורה במשנה היא "משום תקנת עגונות", ונחלקו הדעות אם המשנה לדעתו היא כדעת רבי מאיר או כדעת רבי אלעזר.
* גם המגרש את ארוסתו - צריך לכתוב בגט זמן כשר ולא מוקדם (או בגלל "בת אחותו" שלא יחפה במקרה שזינתה לאחר האירוסין, או משום "גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה").
* רב פוסק להלכה כדעת רבי אלעזר (שבמשנה בעמוד א).

מספר צפיות: 87

דף כז עמוד א
* במשנה נאמר ש"המביא גט ואבד הימנו - מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול" - הגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת בבא מציעא ורבה מתרץ, ורבי זירא מקשה על כך מברייתא ומתרץ.
* לדעת רבה: במקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני אנשים באותו השם - מי שמצא גט אשה (או שטרות מסוגים אחרים), אין להשיב זאת לבעליו (מחשש שזה לא שלו).

דף כז עמוד ב
* לדעת רבי ירמיה: אם העדים העידו על גט שנמצא ש"מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה ואותו חתמנו לאיש זה התובעו" - נאמנים, ואפילו אם הגט נמצא לאחר זמן רב. (ובכך הוא מתרץ את הקושיה שלעיל על המשנה).
* לדעת רב אשי: אם העדים העידו על סימן מובהק בגט שנמצא (כגון: נקב יש בו בצד אות פלונית) - נאמנים, ואפילו אם הגט נמצא לאחר זמן רב. (ובכך הוא מתרץ את הקושיה שלעיל על המשנה).
* בברייתא מובאות דעות שונות מהו שלא לאלתר.

מספר צפיות: 75

דף כח עמוד א
* שליח שהביא גט מזקן או מחולה, יכול לתת לאשה את הגט ולהסתמך על 'חזקת חיים' שלהם, ולדעת רבא זה רק בזקן שלא הגיע לגבורות ובחולה שאינו גוסס.
* "בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים" - לדעת אביי דין זה שנוי במחלוקת תנאים, ולדעת רבא (בעמוד הבא) לא.

דף כח עמוד ב
* קרבן נשים וחטאת העוף לא צריכים סמיכה.
* לפי הלישנא הראשונה בדעת רב יוסף: מי שנגמר דינו למיתה - בבית דין של ישראל, עדיין יתכן שלא יומת כי ימצאו לו זכות, אך בבית דין של גוים בודאי שיומת.
* מסיח לפי תומו - נאמן.

1 2 3 4 5 6 7
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר