סקר
מסכת בבא קמא:





 
מספר צפיות: 67

דף י עמוד א
* במשנה נאמר, שגט אשה ושטר שחרור לעבד, שחתום עליהם עד כותי (אחד בלבד) - כשרים. (ובניגוד לשאר שטרות).
* מעמד הכותי - לדעת ת"ק: אינו חשוד לעבור על מצוות המפורשות בתורה, לדעת רבי אלעזר: כן חשוד, לדעת רשב"ג: כל מצוה שהחזיקו בה ונהגו לקיימה, הרי הם מדקדקים בה לקיימה יותר מישראל. (והגמרא מבררת כאיזו דעה סוברת המשנה).

דף י עמוד ב
* רב פפא מדייק מהמשנה שעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה, מגזירת חכמים ("משום כולכם").
* לדעת רבא (החולק על אביי): רבן גמליאל מכשיר גט אפילו אם חתומים עליו שני עדים כותים.
* שטר מתנה שנעשה בערכאות של גוים וחתומים עליו גוים - נחלקו הדעות אם הוא כשר (בגלל "דינא דמלכותא דינא") או לא.
* רבי שמעון (במשנה) סובר כדעת רבי אלעזר ש"עדי מסירה כרתי". (ולכן גיטי נשים ושחרורי עבדים העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשרים).

מספר צפיות: 68

דף יא עמוד א
* לדעת רבי שמעון: מודים רבי עקיבא וחכמים (שקדמו לרבי שמעון) ששטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים, אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים, כשרים.
* שטר חוב הכתוב בלשון לעז וחתומים עליו עדים גוים הדיוטות ונמסר בפני עדים ישראלים - ניתן לגבות באמצעותו מנכסים בני חורין בלבד.

דף יא עמוד ב
* גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם - אע"פ ששמותיהם כשמות עובדי כוכבים, כשרים, מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהם כשמות עובדי כוכבים.
* אדם זר התופס לבעל חוב מנכסי הלוה - קנה עבורו, ואין הלוה יכול להתנגד (אך אם נגרם בעקבות כך חוב לאחרים - לא קנה לדעת רבי יוחנן).

מספר צפיות: 83

דף יב עמוד א
* לדעת רבי אליעזר: עני שיש לו שדה חייב להניח בה פאה עבור העניים.
* הגמרא מנסה לברר האם יכול האדון לומר לעבדו: עשה עמי (מלאכתי) ואעפ"כ אינני נותן לך מזונות.
* נחלקו התנאים אם יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת "או פרנסני או הוציאני לחירות" או לא יכול לומר זאת.

דף יב עמוד ב
* למסקנת הגמרא: רב סובר שהאדון לא יכול לומר לעבדו "עשה עמי ואיני זנך", ורבי יוחנן חולק.
* לדעת רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חברו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה.
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת את מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה האם זכות הוא לעבד להשתחרר לחירות.

מספר צפיות: 78

דף יג עמוד א
* במשנה נאמר ש"האומר... תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה" - ולדעת רב מדובר רק אם המנה צבור ומונח בקרן זוית, ונחלקו רב זביד ורב פפא אם מדובר בבריא או בשכיב מרע.
* "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין" (דברי חולה הנוטה למות שמצוה ליתן דבר מנכסיו לאיש פלוני, נעשו דבריו כאילו כתבם בשטר וכאילו כבר נמסר הדבר לידי המקבל וזכה בו).
* לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* לדעת רב: שכיב מרע שאמר תנו מנה זה לפלוני מנכסי - נותנין, שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי - אין נותנין.

דף יג עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם דברי רב (שאמר שהאומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה) אמורים רק בפיקדון או גם בהלואה.
* רבי מאיר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אך זה רק בתנאי שמקנה זאת לדבר שישנו בעולם.

מספר צפיות: 76

דף יד עמוד א
* שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאשתו - אמדו חכמים את דעתו שלא היתה כוונתו להוריש לה את כל נכסיו אלא רק למנות אותה להיות אפוטרופוסית על נכסיו.
* המשיא אשה לבנו גדול בבית (בית מיוחד שאינו דר בו אלא עשאו לו לבית חתנות) - קנאו.
* האומר לחברו "הולך מנה לפלוני שאני חייב לו" - חייב המשלח באחריותו אם יאנסו מיד השליח, ונחלקו האמוראים אם יכול לחזור המשלח משליחותו זו.

דף יד עמוד ב
* הגמרא מנסה (פעמיים) להציע שנחלקו התנאים אם "הולך כזכי דמי" (שהאומר לשלוחו 'הולך מנה לפלוני' הרי זה כמי שאמר לו 'זכה במנה זה לפלוני') או לא, אך דוחה זאת.
* לדעת רבי אלעזר: דינו של שכיב מרע לגבי קניינים הרי הוא כדין אדם בריא, וחכמים חולקים.

מספר צפיות: 168

דף טו עמוד א
* נוקטים להלכה ש"דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין" וכן ש"מצוה לקיים דברי המת" (אפילו אם ציוה דבריו כשהיה בריא).
* המשנה הראשונה בתחילת פרק שני, המתחיל בעמוד זה, באה להדגיש, שגם בדיעבד אם השליח שהביא גט ממדינת הים לא אמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - הגט לא כשר.
* לדעת רב חסדא: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם שני אנשים אחרים מעידים שהם מכירים את חתימת יד העד השני שלא העיד השליח עליו - פסול.

דף טו עמוד ב
* לדעת רבא: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם הוא ואדם נוסף (שאינו שליח) העידו על חתימת יד העד השני - הגט פסול.
* לדעת רב אשי: שליח שהביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו", ואפילו אם הוסיף ואמר שהוא העד השני החתום בגט - הגט פסול.
* גידוד חמשה ומחיצה חמשה - לדעת רב חסדא: לא מצטרפים, לדעת מרימר (וכך הגמרא מכריעה להלכה): כן מצטרפים.
* כלי שיש בו רביעית הלוג מים - יכולים שני אנשים ליטול ידיהם מרביעית זו, זה אחר זה.
* הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בשטיפה - ידיו טהורות.
* אם נטל חצי היד תחילה ונגבה וחזר ונטל חצי האחר - לא עלתה לו הנטילה.

מספר צפיות: 176

דף טז עמוד א
* משקה טופח - אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, טופח להטפיח - חיבור לטומאה ולטהרה (לענין מקואות).
* הבא ראשו ורובו במים שאובין וכן טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלושה לוגין מים שאובין - טמא מדרבנן (ורבי ירמיה מסתפק מה הדין אם "חציו בביאה וחציו בנפילה").
* בעל קרי אסור לעסוק בדברי תורה עד שיטבול (מתקנת עזרא), ובבעל קרי חולה הקלו שמותר לאחר שנתנו עליו תשעה קבין מים (ורב פפא מסתפק מה הדין אם "חציו בטבילה וחציו בנתינה").

דף טז עמוד ב
* במשנה בתחילת הפרק מובא כי "אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול" - ובסוגייתנו יש מחלוקת (שתי לישנות בדעת רבי יוחנן) האם פסול גם כאשר הגט יוצא מתחת ידי שניהם.
* לדעת רבה בר בר חנה: שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.

מספר צפיות: 186

דף יז עמוד א
* יודע הקב''ה בישראל שאין יכולים לקבל גזירת רומיים (שגוזרים שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות), עמד והגלה אותם לבבל (בחורבן הבית).
* למסקנת הגמרא: דעתו של רבי יוחנן היא ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
* נחלקו התנאים אם גט אשה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר.
* נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מדוע תיקנו לכתוב זמן (תאריך) בגט - משום בת אחותו או משום פירות.

דף יז עמוד ב
* נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מאימתי אין הבעל רשאי למכור פירות מנכסי אשתו - האם מזמן נתינת הגט או כבר מזמן כתיבת הגט.
* לכתחילה אין להינשא בגט שאין בו זמן (תאריך).
* גט שכתוב בו תאריך של שמיטה או שנה או חודש או שבוע בלבד ללא ציון התאריך המדויק - כשר לכתחילה להינשא בו.

מספר צפיות: 70

דף יח עמוד א
* אשה שמתגרשת מבעלה צריכה להמתין שלושה חודשים עד שתוכל שוב להינשא - נחלקו רב ושמואל (והברייתות) האם מונים זמן זה משעת נתינת הגט או משעת כתיבת הגט.
* נחלקו רב ושמואל (והברייתות) ממתי תהיה כתובה כשאר שטרי חוב והשביעית תשמט אותה - משעה שפרעו לה חלק מהכתובה וזקפה את יתרת החוב בהלוואה או שכבר לאחר פעולה אחת מבין השתים הללו.
* לדעת שמואל: כתובה יכולה להיכתב ביום ולהיחתם בלילה.
* שטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים, אלא אם עסוקים באותו ענין.

דף יח עמוד ב
* רבי שמעון (במשנה בדף הקודם) מכשיר גט שנכתב ביום ונחתם בלילה, ונחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן אם מכשיר רק אם נחתם לאלתר או שמכשיר גם גט שנחתם עשרה ימים לאחר כתיבתו.
* אמר לעשרה אנשים "כולכם כתבו גט לאשתי" - הדין הוא שכולם צריכים לחתום, ולדעת רבי יוחנן השמונה הנוספים שחותמים זה מדין תנאי ולדעת ריש לקיש זה מדין עדות.
* לדעת רבי יוחנן במקרה הנ"ל: אם השנים הראשונים שחתמו היו קרובים או פסולים, נחלקו הדעות אם הגט כשר.

מספר צפיות: 103

דף יט עמוד א
* רבי יהושע בן לוי פוסק ש"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" ולהכשיר גט שכתיבתו וחתימתו לא היו ביום אחד.
* יש לכתוב את הגט רק באמצעות דבר שרישומו ניכר (שלא נמחק) - המשנה מונה חמישה מיני סממנים שמותר לכתוב בהם את הגט. (והגמרא מבארת מה הם חמישה מינים אלו).
* מי שכתב בשבת שתי אותיות בדיו (שחור) על גבי שתי אותיות שהיו כתובים כבר בסקרא (אדום) - חייב שתים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק (אך רבי יוחנן לא מחייב בקרבן, כי הוא לא בטוח שאכן חייב שתים).
* עדים שאין יודעים לחתום על הגט - הגמרא מביאה ארבע דעות של אמוראים מה ניתן לעשות.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא כשיטת רב, שעדים שאין יודעים לחתום, שורטים בנייר את צורת האותיות של שמותיהם והעדים ממלאים את מקום השריטות בדיו. (וחכמים ורשב"ג נחלקו אם פתרון זה חל גם בשאר שטרות ולא רק בגיטין).
* נתן לאשתו נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך - חוששים שמא היה כתוב ונבלע הכתב. (ע"פ תוס')
* העדים שנותנים לפניהם את הגט צריכים לקרוא את הגט.
* נתן גט לאשתו בפני עדים ואמר לה הרי זה גיטך ולקחה האשה וזרקה את הגט לים/לאש וחזר הבעל ואמר שזה לא היה גט אלא שטר אחר - אינו נאמן.

מספר צפיות: 103

דף כ עמוד א
* גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה - לדעת רב חסדא נחלקו התנאים אם הגט כשר. (אך רב אחא בר יעקב מערער על דעתו).
* גט שנכתב על איסורי הנאה - כשר.
* גט שאותיותיו חקוקות - פסול אם החקיקה היתה מסביב לאותיות וכך נוצרו האותיות.

דף כ עמוד ב
* כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי יחד עמו את פרעון כתובתך תמורת שווי זהב הטס - הרי היא מגורשת וגם נפרע חוב כתובתה בזה.
* "הרי זה גיטך והנייר שלי" - אינה מגורשת, "על מנת שתחזירי לי את הנייר" - הרי זו מגורשת.
* היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה - אינה מגורשת (כי יתכן שהעבד הלך מעצמו לאשה, ולא שנתן לה בעלה את העבד).
* היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו - רמי בר חמא מסתפק אם האשה יודעת להקנות את הטבלא לבעלה.

מספר צפיות: 104

דף כא עמוד א
* לדעת רבא: כתב גט לאשתו ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה על העבד (והעבד כפות) - קנתה האשה את העבד ומתגרשת על ידי הגט שבידו, ואביי חולק.
* לדעת רבא: כתב לאשתו גט ונתנו בחצרו, וכתב לה שטר מתנה על החצר - קנתה האשה את החצר ומתגרשת על ידי הגט שבתוכה, ואביי חולק. (והגמרא מבארת את הצורך בשני הדינים של רבא).

דף כא עמוד ב
* גט שנכתב על קרן של פרה צריך לתת לאשה את כל הפרה בשביל שתתגרש בגט שעל הקרן, אך אם קצץ את הקרן ונתן אותו לאשה אינה מגורשת. ("וכתב ונתן" - מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה).
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יוסי הגלילי הסובר שאין כותבין גט לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים, ומבררת את טעמם של חכמים החולקים עליו.
* הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בביאור דברי המשנה "אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר".
* גט שנכתב על עלה של עציץ נקוב - נחלקו אביי ורבא אם כשר.

1 2 3 4 5 6 7
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר