דף מ עמוד א
* רבי אבהו היה ענו, ורבי אבא מעכו היה ענו אף יותר ממנו.
* רבי אבהו המשיל את דברי ההלכה לאבנים טובות ואת דברי האגדה למיני סידקית שמושכים יותר את הצבור בגלל שהם זולים ולא בגלל מעלתם.
* הגמרא מבררת מה הציבור אומר כאשר שליח הציבור אומר "מודים".
* לעולם תהא אימת ציבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.

דף מ עמוד ב
* במקדש לא עונים אמן על שום ברכה אלא עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
* המשנה מבארת את סדר קריאת התורה של הכהן הגדול ביום הכפורים לאחר שסיים את עבודת היום.
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.

דף מא עמוד א
* מותר לדלג מפרשה לפרשה בעניין אחד כשקוראים בתורה, וכשקוראים בנביא מותר לדלג אפילו בשני עניינים - וכל זה רק בתנאי שעד שיסיים המתורגמן את תרגום הפסוק האחרון, יגיע כבר הגולל לפרשה השניה ויוכל מיד להתחיל בקריאתו.
* כהן גדול ביום כיפור לא קורא את פרשיית "ובעשור" מספר תורה שני - ונחלקו האמוראים אם הטעם לכך הוא משום פגמו של ראשון או לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה.
* ראש חודש טבת שחל להיות בשבת קוראים בשלושה ספרי תורה: פרשת השבוע, קריאה לראש חודש וקריאה לחנוכה.
* המשנה מפרטת את דיני קריאת פרשת המלך הנאמרת בלשון הקודש במוצאי יום טוב ראשון של חג סוכות בשנה שלאחר שנת השמיטה.

דף מא עמוד ב
* נשיא שמחל על כבודו יש מחלוקת אם כבודו מחול, אך מלך שמחל על כבודו לדעת כולם אין כבודו מחול, אא"כ מחל לצורך מצוה.
* מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך.
* לדעת רבי שמעון בן פזי: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה.
* כל אדם שיש בו חנופה - מביא אף לעולם / אין תפלתו נשמעת / אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו / נופל בגיהנם.

דף מב עמוד א
* כל עדה שיש בה חנופה - מאוסה כנדה / לסוף גולה.
* ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, כת חניפים, כת שקרנים, כת מספרי לשון הרע.
* פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק בביאור דיני משוח מלחמה.
* משוח מלחמה מדבר אל העם בלשון הקודש (והגמרא מבררת את המקור לכך), ופעמיים מדבר עמם: אחת כשיצאו מארצם ואחת במלחמה עצמה.

דף מב עמוד ב
* הגמרא מביאה מספר דרשות על הפסוקים העוסקים בגלית הפלשתי.
* מובאות ארבע דעות מדוע גלית מכונה "איש הבינים".
* בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים.
* אסור לספר בשבחן של רשעים.
* "דאגה בלב איש ישחנה" - נחלקו האמוראים אם הכוונה היא שיסיח דעתו ממנה או שיספר אותה לאחרים.

דף מג עמוד א
* פנחס מתייחס מצד אמו גם ליוסף וגם ליתרו.
* במשנה ובגמרא מבואר מה הכהן (משוח מלחמה) מדבר ואף משמיע לעם, ומה הכהן מדבר והשוטר משמיע לעם, ומה השוטר מדבר ואף משמיע לעם לפני צאתם למלחמה.
* במשנה מפורט מי חוזר מהמלחמה ותפקידו לספק מים ומזון ולתקן את הדרכים לאנשי המלחמה, ומי צריך להישאר במלחמה, ומי אינו יוצא כלל מביתו למלחמה.
* רבי אליעזר בן יעקב סובר שרק מי שבנה בית ולא חנכו חוזר מהמלחמה ולא מי שבנה סוגים אחרים של בתים.
* מי שגזל בית אינו חוזר מהמלחמה כדי לחנוך בית זה.

דף מג עמוד ב
* רבי אליעזר בן יעקב סובר שרק מי שנטע כרם ולא חיללו חוזר מהמלחמה ולא מי שנטע שאר אילנות.
* במשנה נאמר שגם המבריך והמרכיב כרם ולא חנכו חוזר מהמלחמה ובברייתא נאמר שלא חוזר, והגמרא מביאה כמה תירוצים ליישב את הסתירה.
* כרם של שני שותפים - אין חוזרים עליו מערכי המלחמה.
* נחלקו התנאים אם מותר להבריך אילן בירק.
* הגמרא מביאה כמה מימרות של רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בן יעקב.
* בכל ארבע אמות של המת אסור לקרות קריאת שמע.
* למסקנת הגמרא: מותר לאח להתחתן עם אחותו החורגת (ואין חשש שבעקבות כך יתירו בטעות לאח להתחתן עם אחותו).

דף מד עמוד א
* חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו (מחשש שאוכלי טהרות יטמאו ולא ישימו לב לכך).
* לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה (הדבר נלמד מהסדר בפסוקי האזהרה לשוב מהמלחמה).
* מסוגיית הגמרא ניתן ללמוד שהסדר הרצוי הוא כך: מקרא, משנה, גמרא, מעשים טובים, דרוש וקבל שכר.
* מי שלוקח אשה חדשה ויוצא לצבא - עובר בשני לאוין.

דף מד עמוד ב
* במלחמות מצוה/חובה - הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
* מי שסח בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש - עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה לדעת רבי יוסי הגלילי (הסובר שאפילו עבר על דברי סופרים חוזר מהמלחמה).
* מלחמה כדי למעט את עובדי הכוכבים כדי שלא יבואו עלינו - נחלקו התנאים אם זו מלחמת רשות או מצוה.
* פרק תשיעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני עגלה ערופה (הנאמרת גם היא ע"י הזקנים והכהנים בלשון הקודש).
* נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה אם שלושה או חמישה דיינים מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאים למקום החלל ומודדים מי העיר הקרובה. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).

דף מה עמוד א
* אפילו אם ברור מי העיר הקרובה אל החלל - מצוה למדוד.
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב: גם המלך והכהן הגדול (בנוסף לסנהדרין) היו יוצאים ומודדים מי היא העיר הקרובה אל החלל שנמצא.
* רבי יהודה וחכמים נחלקו אם חל דין 'שכחה' על עומר הטמון בשדה. (והגמרא מבררת את טעמי המחלוקת).
* צפו עומרים לתוך שדהו - רבי ירמיה מסתפק אם חל עליהם דין שכחה או לא.
* שני חללים זה על גב זה והאחד משוך להלן מחברו מעט וכל אחד מהם קרוב לעיר אחרת - דנה הגמרא מאין מודדים כדי לדעת מה נחשב לעיר הקרובה שצריכה להביא עגלה ערופה.

דף מה עמוד ב
* לדעת חכמים דין עגלה ערופה חל רק במת שנמצא באופנים הבאים: "חלל (בחרב)" - ולא חנוק, "חלל" - ולא מפרפר, "באדמה" - ולא טמון בגל, "נופל" - ולא תלוי באילן, "בשדה" - ולא צף על פני המים.
* אם נמצא החלל סמוך לעיר שאין בה בית דין - מניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין.
* אין ירושלים מביאה עגלה ערופה.
* מת מצוה קנה מקומו, ואם נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר נחלקו התנאים היכן נחשב מקומו לקוברו שם.
* נחלקו התנאים מאין היו מודדין לדעת איזו היא העיר הקרובה אל החלל: מטיבורו / מחוטמו / ממקום שנעשה חלל מצוארו. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת).

דף מו עמוד א
* הגמרא מבררת מדוע מום לא פוסל בעגלה ערופה, ומדוע כל העבודות פוסלות בפרה אדומה.
* בהמות קדשים אינן נפסלות אם עבדו בהן - בין אם עבד בהן עבודת היתר ובין אם עבד בהן עבודת איסור (כגון בשבת), בין אם עבד בהן קודם שהוקדשו ובין אם עבד בהן לאחר שהוקדשו.
* למסקנת הגמרא יש מחלוקת תנאים אם משא פוסל פרה אדומה במקרה שהפרה לא משכה אותו.
* מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל ("עגלה ערופה")? - אמר הקב"ה: יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לו לעשות פירות (=מצוות).

דף מו עמוד ב
* מובאות שתי ברייתות העוסקות בביאור הפסוק האמור בעגלה ערופה "אשר לא יעבד בו ולא יזרע".
* כופים את מי שאינו רוצה ללוות את חברו לדרך שילווהו, ששכר הליווי אין לו שיעור.
* המהלך בדרך ואין לו לויה - יעסוק בתורה.
* בשביל ארבע פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה.
* כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק.
* שיעור הליווי: הרב לתלמיד - עד עיבורה של עיר, חבר לחבר - עד תחום שבת, תלמיד לרב - עד פרסה, תלמיד לרבו המובהק - שלשה פרסאות.
* כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים.

דף מז עמוד א
* "ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" - נחלקו האמוראים אם היה כאן נס אחד (שבאו דובים) או נס בתוך זה (שלא היו לפני כן לא דובים ולא יער).
* בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
* רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה.
* 3 חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו.
* שלשה חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו.
* לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו (יש"ו) בשתי ידיו.
* כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
* יצר, תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

דף מז עמוד ב
* בברייתא מובא המקור לכך שאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג אין עריפת העגלה פוטרת אותו.
* "לא נודע מי הכהו" - הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין.
* עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית - נחלקו האמוראים אם היו עורפין או לא.
* משרבו בעלי הנאה - נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם.
* מי שהוא יהיר - אינו מקובל אפילו על אנשי ביתו (אשתו).
* משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים (ככתוב: שונא מתנות יחיה).
* משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - ישראל למטה והם למעלה, ישראל לאחור והם לפנים.
* משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.
* משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור.

דף מח עמוד א
* כשם שתרומה גדולה יש בה עוון מיתה, כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עוון מיתה.
* יוחנן כהן גדול ביטל וידוי מעשרות של חברים וגזר על דמאי של עמי הארץ.
* הפסוק "עורה למה תישן ה'" נאמר על זמן שישראל שרויים בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה.
* משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות.
* משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.
* מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה.
* כשהחורבן מתחיל הוא מתחיל מסף (=מפתח) הבית.
* גברים שרים ונשים עונות - פריצות; נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת.

דף מח עמוד ב
* משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול.
* על הלל הזקן ועל שמואל הקטן אמרה בת קול שראוי שתשרה שכינה עליהם אלא שאין דורם ראוי לכך.
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים", והגמרא מבארת כמה עניינים בנוגע לכך.
* כל מי שיש לו פת בסלו ואומר "מה אוכל למחר" - אינו אלא מקטני אמונה.
* מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבא? - קטנות שהיתה בהן, שלא האמינו בקב"ה.

דף מט עמוד א
* מובאות ארבע מימרות של רבי אילעא בר יברכיה.
* שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה - ראויים להישרף באש.
* שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחים זה לזה בהלכה - אחד מת ואחד גולה.
* כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדוחק - תפלתו נשמעת / משביעין אותו מזיו שכינה / אף אין הפרגוד ננעל בפניו.
* העולם מתקיים בזכות קדושה ובזכות יהא שמיה רבא שאומרים אחרי לימוד הגדה.
* משחרב בית המקדש - בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל, על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים.

דף מט עמוד ב
* "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (סמוך לביאת המשיח החוצפה תתרבה).
* סמוך לביאת המשיח: האמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
* ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית.
* לבית רבן גמליאל התירו ללמוד חכמה יוונית כי היו קרובים למלכות.
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", אך לפי רב יוסף ורב נחמן אין לגרוס זאת במשנה.

הדרן עלך מסכת סוטה