סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 3
דף כ עמוד א
* מי שכת עדים אחת העידה שקיבל על עצמו 2 נזירויות וכת שניה העידה שקיבל 5 נזירויות: ב"ש סוברים שנחלקה העדות ולכן איננו נזיר כלל, וב"ה סוברים שצריך להיות נזיר פעמיים (כי "יש בכלל חמש שתים").
* לדעת רבי ישמעאל בנו של ריב"ב מחלוקת ב"ש וב"ה היא דוקא כאשר מדובר על כת עדים אחת ונחלקו העדים כמה נזירויות קיבל על עצמו.

דף כ עמוד ב
* לדעת "מערבא" החולקים על רב: אין הכחשה במונה (אם העדים מונים את מספר הנזירויות שהוא קיבל - אחד אומר "אחת שתים" ואחד אומר "שלש ארבע חמש" - ויהא נזיר שתים).
* מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" ושמע חבר נוסף ואמר "ואני" - כולם נזירים, ולדעת ריש לקיש דין זה אמור רק אם התפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון (כדי שאומר שלום תלמיד לרב).
מספר צפיות: 3
דף כא עמוד א
* מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" ושמע חבר נוסף ואמר "ואני" - הגמרא התלבטה אם כל אחד מתפיס בזה שלפניו או שכולם מתפיסים את נזירותם בראשון.
* לאחר 3 נסיונות הוכחה מהמשנה, הגמרא הביאה ברייתא שנאמר בה במפורש שכל אחד מתפיס בזה שלפניו.

דף כא עמוד ב
* אם קיבל נזירות על אבר אחד מגופו ואותו אבר הוא דבר שהנשמה תלויה בו - הרי זה נזיר.
* הגמרא התלבטה אם בעל המיפר את נדרי אשתו, האם הוא עוקר את הנדר מעיקרו או רק מכאן ולהבא (והביאה בעמוד הזה 3 נסיונות לענות על השאלה ממשניות בפרקנו ודחתה אותם).
מספר צפיות: 3
דף כב עמוד א
* הגמרא הביאה (בתחילת העמוד) ברייתא שמשמע ממנה שבעל המיפר את נדרי אשתו, עוקר את הנדר מעיקרו.
* הגמרא הביאה (בסוף העמוד) ברייתא מפורשת שמוכח ממנה שבעל המיפר את נדרי אשתו, מיפר את הנדר רק מכאן ולהבא (ובתוס' ורא"ש עמדו על היחס בין 2 הברייתות).

דף כב עמוד ב
* הגמרא מסתפקת בדין אשה שהתפיסה בנזירות חברתה בלשון 'הריני בעקביך'.
* האומר לאשתו "הריני נזיר ואת ואמרה אמן" - בגמרא מובאים 2 אפשרויות לתרץ את הסתירה בין פסק המשנה (מיפר את שלה ושלו קיים) לפסק הברייתא (שניהם אסורים).
מספר צפיות: 5
דף כג עמוד א
* מה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה (כפי שנלמד מהפסוק: אישה הפרם וה' יסלח לה), המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה.
* "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" - מובאים 3 אפשרויות (ו-2 הראשונות נדחות) לבאר באיזה אופן הפסוק עוסק.

דף כג עמוד ב
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן.
* למסקנת הגמרא: גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה.
* כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים.
* אין הקב''ה מקפח אפי' שכר שיחה נאה.
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה.
מספר צפיות: 3
דף כד עמוד א
* האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח''כ היפר לה בעלה, אם שלו היתה הבהמה, תצא ותרעה בעדר - בגמרא מובאות 2 לישנות של מחלוקת רב חסדא ורבא כדעת מי להעמיד משנה זו.
* לדעת רבי יהודה אדם עשיר מחוייב להביא קרבן עשיר על אשתו אם התחייבה בקרבן עולה ויורד.

דף כד עמוד ב
* מה שקנתה אשה קנה בעלה - אך אם מקמצת מעיסתה או שהקנה לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן, הרי זה שלה.
* בסוגיה מפורטים 4 מקרים בהם מקריבים שלמי נזיר כמצותן ואין מביאים איתם לחמי נזיר (וכך הדין גם אם שחט שלמי נזיר שלא כמצותן).
מספר צפיות: 2
דף כה עמוד א
* המפריש מעות לנזירותו ולא פירש לאיזה קרבן יהיו מעות אלו ומת, יפלו לנדבה למרות שדמי חטאת מעורבין בהן - ר' יוחנן: כך הלכה למשה מסיני, ריש לקיש: כך נלמד מפסוק.
* ולד שלמים, תמורת שלמים, תמורת עולה - יש להקריבם בבית המקדש כדין שלמים/עולה [אך אין הדין כך בולד חטאת, תמורת חטאת, תמורת אשם, ואין מקריבים אותם].

דף כה עמוד ב
* ולד חטאת - דינו למיתה.
* כל מקרה שבחטאת הדין שהבהמה תמות - הדין באשם הוא שהבהמה תרעה עד שיפול בה מום וימכרו אותה ויביאו בדמים עולת נדבה.
* אשם שדינו לרעות עד שיפול בו מום, ונמסר לרועה (כדי לרעותו עד שיפול בו מום), ושחטו לשם עולה קודם שנפל בו מום - כשר.
מספר צפיות: 2
דף כו עמוד א
* במשנה (בדף כד עמוד א) מובא דין אשה שנדרה בנזיר והיפר לה בעלה אחרי שהפרישה מעות עבור קרבנות הנזירות והמעות היו מפורשים - ובסוגייתנו מובאות 2 לישנות בדעת רב אשי המבאר מה הם 'מעות מפורשים'.
* אם היו 'מעות סתומים' ודמי החטאת נפרדו משאר המעות, דין המעות הנותרים כדין מעות מפורשים'.

דף כו עמוד ב
* נזיר שהפריש בהמות לקרבנותיו ומת - בזה לא נאמרה ההלכה למשה מסיני שתהיה הבהמה לנדבה, אלא הרי היא כ'מפורשת' ותמות.
* אין הקינין מתפרשות איזו לחטאת ואיזו לעולה אלא או כשהבעלים קונים אותם או כאשר הכהן מקריב אותם.
מספר צפיות: 2
דף כז עמוד א
* עמוד א קצר מאוד (7 שורות) והוא המשכו הישיר של הסוגיה מהעמוד הקודם.
* לדעת רשב"ג נזיר שהביא 3 בהמות לקרבנותיו ולא פירש לאיזה קרבן תהיה כל בהמה - הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים.

דף כז עמוד ב
* הגמרא הקשתה 2 קושיות מ-2 ברייתות על דברי רב נחמן (מדף כו עמוד ב) הסובר שבהמה בעלת מום דינה כ'מעות סתומים' ויפלו כולן לנדבה, ותירצה את 2 הקושיות [הקושיה השניה ממשיכה בעמוד הבא].
* אדם שהיה חייב חטאת והפריש בהמה/מעות ומת, וגם בנו חייב חטאת - הבן לא יכול להקריב את הבהמה/המעות שהפריש אביו.
מספר צפיות: 2
דף כח עמוד א
* בעמוד זה מובאת המשך הברייתא ממנה הקשתה הגמרא את הקושיה השניה על רב נחמן (מדף כו עמוד ב) הסובר שבהמה בעלת מום דינה כ'מעות סתומים' ויפלו כולן לנדבה, ואף קושיה זו הגמרא תירצה.
* אדם שהפריש בהמה/מעות לחטאת על חטא אחד שעשה - אינו יכול להקריב אותה בשביל חטא אחר שעשה ("על חטאתו" - עד שיהא קרבנו לשם חטאו).

דף כח עמוד ב
* הגמרא מבארת את טעמי שתי מחלוקות התנאים שבמשנה.
* האיש יכול להדיר את בנו שיהיה נזיר אך לא האשה, והטעם לכך הוא - ר' יוחנן: הלכה למשה מסיני, רבי יוסי ברבי חנינא בשם ריש לקיש (בעמוד הבא): כי האשה לא חייבת לחנך את בנה.
מספר צפיות: 3
דף כט עמוד א
* הגמרא מקשה 7 קושיות על דעתו של ריש לקיש הסובר שהטעם שהאיש יכול להדיר את בנו שיהיה נזיר אך לא האשה הוא מדין חינוך, ומתרצת את כל הקושיות.
* לדעת ריש לקיש האב לא חייב לחנך את בתו אלא רק את בנו.
* ריש לקיש סובר שאין חובת שחיטה לעוף מן התורה (אלא צריך רק להוציא את דמו).

דף כט עמוד ב
* עד מתי מדיר האב את בנו בנזיר? עד שיביא שתי שערות דברי רבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים (=12 שנה ויום אחד).
* עמד רבן גמליאל ונשקו (לרבי חנינא) על ראשו אמר מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל אמרו לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.
מספר צפיות: 2
דף ל עמוד א
* האיש שהוא נזיר יכול לגלח על הקרבנות שיביא מהמעות שהופרשו לנזירות אביו, אבל אשה לא יכולה - שכך נאמרה הלכה למשה מסיני.
* לפי גרסת המשנה המודפסת לפנינו המקרה בו בן מגלח על נזירות אביו (לדעת ר' יוסי) זה כאשר היה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת.

דף ל עמוד ב
* הגמרא מבררת האם חכמים חולקים על ר' יוסי שבמשנה באיזה ענין חולקים.
* בגמרא מובאים כמה ספיקות בענין דין זה שהבן מגלח על נזירות אביו.
מספר צפיות: 6
דף לא עמוד א
* פרק חמישי עוסק בדיני הקדש ונזירות בטעות.
* במשנה מובאת מחלוקת ב"ש וב"ה האם אדם שהקדיש בטעות אם חל ההקדש, והמשנה מביאה 3 דוגמאות של הקדש בטעות.
* לפי ביאורו של רב פפא עולה שגם ב"ש סוברים שהקדש שיש בו טעות ממש אינו הקדש, אך הגמרא דוחה דבריו (בעמוד הבא).

דף לא עמוד ב
* שור שחור - עורו משובח יותר משאר השוורים.
* שור אדום - בשרו משובח.
* שור לבן - טוב לחרישה.
* המשנה השניה בפרק ממשיכה לדון בהקדש טעות.
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר