דף יג עמוד א
* המקור לכך שגם צרת צרתה אסורה - לדעת רב יהודה: מהמילה "לצרור", לדעת רב אשי: מסברא.
* הגמרא מקשה ממשנה בפרק שלישי על המשנה בתחילת הפרק הראשון, ומביאה שני תירוצים.
* המשנה מונה שש עריות שצרותיהן תמיד מותרות לו (מכיון שעריות הללו לא יכולות להיות נשואות לאחיו מאביו): אמו, אשת אביו, אחות אביו, אחותו מאביו, אשת אחי אביו, אשת אחיו מאביו.
* בית שמאי חולקים על בית הלל ומתירים את הצרות (של החמש עשרה עריות) לאחים. (והגמרא בעמוד הבא מביאה שתי דעות לטעם של בית שמאי).

דף יג עמוד ב
* אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוסלים ואלו מכשירים - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי.
* אין קידושין של אדם מהשוק תופסים ביבמה שעדיין לא חלצה.
* כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה (כגון: אלימה, מחנימה, מצרימה, דבלתימה, ירושלימה, מדברה).
* בית הלל פוטרים את הצרות (של החמש עשרה עריות) מחליצה ואף מדרבנן, ולא כפי שתיקן רבי יוחנן בן נורי שתהיינה חולצות.
* "לא תתגודדו" - לא תעשו אגודות אגודות.

דף יד עמוד א
* נחלקו האמוראים אם בית שמאי (שהתירו צרת הערוה) נהגו כך אף למעשה. (והגמרא בדפים יד-טו מביאה מקורות שונים להוכיח מי צדק).
* בית שמאי מחודדים יותר מבית הלל.
* שני בתי דין בעיר אחת החולקים זה על זה לא עוברים בכך על איסור "לא תתגודדו" (אלא האיסור קיים רק אם בבית דין אחד חלק מורים כך וחלק מורים אחרת).

דף יד עמוד ב
* רבי אלעזר סובר שאין ממזר מחייבי לאוין לדעת ב"ש וב"ה (ושלא כדעת רבי עקיבא הסובר שיש ממזר מחייבי לאוין).
* אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות... לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית הלל ולא ב"ה מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו".
* אמר רבי יוחנן בן נורי: היאך הלכה זו (של דין צרת ערוה) רווחת בישראל? - נעשה כדברי ב"ש הולד ממזר לדברי ב"ה, נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לדברי ב"ש, בואו ונתקן להן לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות (אך לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה).

דף טו עמוד א
* הגמרא ממשיכה בדף זה להביא מקורות שונים להוכיח מי צדק במחלוקת האמוראים אם בית שמאי (שהתירו צרת ערוה) נהגו כך אף למעשה.
* רבי טרפון - מתלמידי בית שמאי היה, רבן גמליאל - מבני בניו של הלל הוא.
* בית שמאי ובית הלל נחלקו מתי ראש השנה לאילנות: א' שבט או ט"ו שבט.
* קטן הצריך לאמו - לדעת בית שמאי: חייב בסוכה, לדעת בית הלל: לא חייב בסוכה.
* שיעור 'עירוב מקואות' - לדעת בית שמאי: עד שתיפחת ברובה, לדעת בית הלל: כשפופרת הנוד בעובייה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן.

דף טו עמוד ב
* נחלקו בית שמאי ובית הלל במוהל היוצא מן הזיתים קודם דריכתם, האם נחשב הוא לשמן ומכשירם לקבלת טומאה (דעת בית הלל), או שדינו כמי פירות שאינם מכשירים (דעת בית שמאי).
* רבי יוחנן החורני - אע"פ שתלמיד שמאי היה, כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל.
* שאלו את רבי יהושע: צרת הבת מהו? - אמר להם: מחלוקת בית שמאי ובית הלל, והלכה כדברי מי? - אמר להם: מפני מה אתם מכניסים ראשי בין שני הרים גדולים בין שתי מחלוקות גדולות בין בית שמאי ובין בית הלל? מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי.
* לדעת רבי יהושע: אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין.

דף טז עמוד א
* בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין (כדעת בית שמאי).
* אמר לו רבי דוסא בן הרכינס לרבי עקיבא: "אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב בני שב, כמותך ירבו בישראל".
* רבי דוסא בן הרכינס אמר: מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלושה דברים - צרת הבת אסורה (כדעת בית הלל), עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים.
* הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.

דף טז עמוד ב
* הגמרא מביאה שני טעמים מדוע (לדעת רבי יוחנן וסביא) אין מקבלין גרים מתרמוד.
* "נער הייתי גם זקנתי" - פסוק זה שר העולם (מלאך) אמרו.
* "ידו פרש צר על כל מחמדיה" - זה עמון ומואב בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ספר תורה, אמרו: זה שכתוב בו "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" ישרף באש.
* לדעת רב אסי: עובד כוכבים שקידש בזמן הזה - חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא.

דף יז עמוד א
* שמואל חולק על רב אסי (שבעמוד הקודם) וסובר שעובד כוכבים שקידש בזמן הזה לא חוששין לקדושין.
* קבלה בידינו, שאותן בנות עשרת השבטים שגלו בגלות אשור, נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות.
* עתידים ישראל לעשות יום טוב כשתחרב תרמוד (משום שממזרים הם ומתערבים בישראל ופוסלים אותן).
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדין "אשת אחיו שלא היה בעולמו".

דף יז עמוד ב
* המקור לכך ש'אשת אחיו שלא היה בעולמו' אסורה ביבום ופוטרת את צרתה הוא מהפסוק "כי ישבו אחים יחדו" (שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו).
* המקור לכך שדין יבום לא חל באחיו מן האם (אלא רק באחיו מן האב) - לדעת רב: מהמילה "יחדיו", לדעת רבה: גזירה שווה ("אחים") מבני יעקב.
* שומרת יבם שמתה - לדעת רב: מותר באמה (כי 'אין זיקה'), לדעת רב יהודה: אסור באמה (כי לדעתו 'יש זיקה').

דף יח עמוד א
* הגמרא מביאה סיוע לרב יהודה הסובר ש'יש זיקה', ודוחה את הסיוע, ואח"כ מביאה שתי קושיות על רב יהודה, ומתרצת.
* לדעת רבי מאיר: 'אין זיקה' ו'אסור לבטל מצות יבמין'.
* לדעת רבן גמליאל: 'אין זיקה' ו'מותר לבטל מצות יבמין'.

דף יח עמוד ב
* דברי רב יהודה, ששומרת יבם שמתה אסור באמה (כי סובר ש'יש זיקה'), נאמרו בשם שמואל (ורב חולק על שמואל).
* לדעת רבי אושעיא (בסוגיה של 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'): רבי שמעון חולק על חכמים גם ב'נולד ואח"כ ייבם' (בנוסף ל'ייבם ואח"כ נולד').
* הגמרא מבררת באיזה מציאות יש דין "אשת אחיו שלא היה בעולמו" (שהיא פטורה מן היבום והחליצה) לדעת רבי שמעון.

דף יט עמוד א
* הגמרא דנה ומקשה על דעתו של רבי אושעיא (בסוגיה של 'אשת אחיו שלא היה בעולמו') הסובר שרבי שמעון חולק על חכמים גם ב'נולד ואח"כ ייבם' (בנוסף ל'ייבם ואח"כ נולד').
* לדעת רבי יוסי הגלילי: 'אפשר לצמצם' (לדוגמא: רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד, הרי שלשניהם יש דין בכור כי אפשר לצמצם ולקבוע ששניהם נולדו בבת אחת).
* לדעת רב פפא (בסוגיה של 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'): רבי שמעון חולק על חכמים רק ב'ייבם ואח"כ נולד' (אך לא גם ב'נולד ואח"כ ייבם').

דף יט עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה ברייתא כדעתו של רב פפא ובניגוד לדעתו של רבי אושעיא.
* ביאה קונה יבמה בעל כרחה, קידושין קונים אשה רק מדעתה, ונחלקו רבי וחכמים אם 'מאמר' קונה יבמה בעל כרחה או רק מדעתה.
* חכמים אוסרים 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' גם במקרה של 'ייבם [האח השני] ולבסוף נולד [האח השלישי]', והמקור לכך הוא מהפסוק "ולקחה לו לאשה ויבמה" (עדיין יבומים הראשונים עליה - אע"ג שכנסה עדיין קרויה יבמה).

דף כ עמוד א
* "איסור מצוה ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת". (ולפי ביאור המשך המשנה: איסור מצוה = שניות לעריות שגזרו סופרים (חז"ל) עליהם; איסור קדושה = נשים שאסורות בלאו על היבם).
* לפי רבי יהודה (בברייתא): "איסור קדושה" אלו 'שניות מדברי סופרים', ומדוע נקראו כך? אביי: כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש, רבא: קדש עצמך במותר לך.
* אלמנה מן הנישואין שנופלת ליבום לפני כהן גדול - אין עשה (של הייבום) דוחה את לא תעשה ועשה (שיש באלמנה), ולכן לא מתייבמת.

דף כ עמוד ב
* אלמנה מן האירוסין שנופלת ליבום לפני כהן גדול - מובאות חמש אפשרויות (אחת מהן בעמוד א) להסביר מדוע לא מתייבמת ואין עשה (של ייבום) דוחה את לא תעשה (של איסור אלמנה לכהן גדול).
* כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה - אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה.

דף כא עמוד א
* ביאת כהן גדול באלמנה מן האירוסין (שנפלה לפניו ליבום) - רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו אם ביאה זו נחשבת ליבום. (אך באלמנה מן הנישואין לדעת כולם לא נחשבת ביאה זו ליבום).
* "רמז ל'שניות' מן התורה מנין?" - בגמרא מובאות ארבע תשובות לכך.
* קשה עונשין של מדות (מוכר המוכר במשקלות לא מדוייקים) יותר מעונשין של עריות.
* קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה (=סל) שאין לה אזנים (=ידית אחיזה), עד שבא שלמה ועשה לה אזנים (בכך שגזר על ה'שניות').
* הברייתא מפרטת שמונה נשים האסורות באיסור שניות מדרבנן.
* לדעת רב: לארבע נשים מתוך שמונה השניות האסורות יש הפסק, ורק הן אסורות, אבל אלו שקורבתן רחוקה מהן מותרות. (וזעירי הוסיף אחת נוספת).

דף כא עמוד ב
* החוזים בכוכבים אמרו לרב חסדא שהוא יהיה חכם.
* אשת אחי האם מן האם - לדעת רב ספרא: מותרת, ולדעת רבא (וכך מסקנת הגמרא): אסורה (אסרו חכמים משום 'שניות').
* אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב - לדעת אמימר: מותרות ולא אסרו אותן חכמים משום 'שניות'.

דף כב עמוד א
* מובאת ברייתא של רבי חייא ובה שש 'שניות' נוספות (שלישי שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו, רביעי שבחמיו ושבחמותו).
* לא גזרו 'שניות' בגרים.
* לדעת רב נחמן: גרים אחים מן האם - לא יעידו (ביחד עדות לאחרים) ואם העידו עדותן עדות (ולדעת אמימר: מעידין לכתחילה), גרים אחים מן האב - מעידים לכתחילה.
* גם ממזר חייב בייבום/חליצה של אשת אחיו שמת.

דף כב עמוד ב
* ממזר - יורש את אחיו שמת ללא בנים, וממזר שמת - אם אחיו הוא כהן, הוא חייב להיטמא לו.
* אשה שיש לבעלה בן ממזר - פטורה מייבום וחליצה.
* בן ממזר שהכה את אביו שעשה תשובה - חייב.
* "מעוות לא יוכל לתקון" - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר.
* הבא על אחותו והיא בת אשת אביו - לדעת חכמים: חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו, לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד. (והגמרא מבררת את טעמיהם).

דף כג עמוד א
* הגמרא דנה בדעתו של רבי יוסי ברבי יהודה הממעט מ"בת אשת אביך" שאחותו שנולדה משפחה ועובדת כוכבים אינה אסורה עליו משום אחותו, ואח"כ מבררת מהיכן חכמים לומדים דין זה.
* לשפחה אין יחוס, אך לעובדת כוכבים יש יחוס (היינו: מתייחסת על שם אביה).
* שפחה חייבת במצוות שהאשה חייבת בהן.
* בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך.
* רבי שמעון 'דריש טעמא דקרא'.

דף כג עמוד ב
* יש מחלוקת אם קידושין שאינם מסורים לביאה נחשבים לקידושין או לא. (והגמרא מבארת שלא ניתן לדייק מהמשנה שנחשבים לקידושין).
* אסור לפגוע (=לקדש) באחות זקוקתו.
* אסור לפגוע באיסור יבמה לשוק (-אסור לאדם מן השוק לקדש אשה שממתינה ליבום או חליצה, ורשאי לקדשה רק לאחר שתחלוץ).

דף כד עמוד א
* לכהן אסור מהתורה להתחתן עם גרושה, ואסור מדרבנן להתחתן עם חלוצה.
* אם יש לאח שמת כמה אחים - מצוה שהאח הגדול ייבם.
* אילונית אינה צריכה להתייבם.
* אם היה המת סריס - לא מייבמים את אלמנתו.
* "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" - למרות שבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, בפסוק זה מקרא כן יוצא מידי פשוטו (והפסוק בא ללמד שהיבם יקום על שם אחיו לנחול נחלתו).
* הגמרא מבררת ודוחה אפשרויות שונות בביאור הפסוק הנ"ל.

דף כד עמוד ב
* במשנה נאמר שמי שטוענים עליו דברי לעז מאשת איש, ובית דין הוציאו את האשה מבעלה בגלל הלעז - אסור לו להתחתן איתה, ואם התחתן - יוציא.
* לדעת רבי נחמיה: מי שמתגייר לשם מטרה מסוימת (כגון: בשביל להתחתן, בשביל להתעשר, מפחד מסויים) - אינו גר.
* רב חידש שהדין שבמשנה הוא רק אם יש עדים שזינתה עמו, והגמרא דנה בדבריו.