דף כו עמוד א
* אין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלאה.
* תחילת המשנה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדין נשיאת כפיים בתעניות מעמדות ויום כיפור.
* היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? - ולכן התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, לוים וישראלים.
* המשנה מפרטת תשעה זמנים שהם "זמן עצי כהנים והעם" (מועדים מיוחדים שבהם משפחות מסויימות מתנדבות להביא עצים למקדש).

דף כו עמוד ב
* חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.
* חמישה דברים אירעו בט' באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, חרב הבית בראשונה ובשניה, נלכדה ביתר ונחרשה העיר.
* משנכנס אב ממעטין בשמחה.
* לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות וכו'.
* בברייתא מובאת מחלוקת של שלושה תנאים באלו תפילות נושאים כפיים בתעניות ומעמדות ויום הכפורים. (והאמוראים נחלקו כמו מי לפסוק).
* שיכור אסור בנשיאת כפים. (והגמרא מבררת את המקור לכך).

דף כז עמוד א
* עשרים וארבע משמרות היו בארץ ישראל, ושתים עשרה מהן היו ביריחו.
* הגיע זמן המשמר לעלות - חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל לירושלים, וחצי המשמר היה עולה ליריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים.
* יש מחלוקת אם היעדרות כלי השיר מעכבת את הקרבת הקרבנות.
* משה שמואל ודוד הם אלו שתיקנו את המשמרות.
* יש מחלוקת תנאים אם משה תיקן שמונה משמרות או שתיקן שש עשרה משמרות.

דף כז עמוד ב
* אלמלא 'מעמדות' לא נתקיימו שמים וארץ.
* סדר קרבנות - בזמן שקוראים בהם לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם.
* נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו (ולכן בימי ראשון יש חולשה - זה אחד משלושה הסברים המובאים בגמרא לטעם שאנשי משמר לא מתענים בימי ראשון).
* הקורא בתורה - אל יפחות משלושה פסוקים.
* כשיש צורך לקרוא פרשייה של חמישה פסוקים בשני עולים - נחלקו רב ושמואל אם "דולג" או "פוסק".

דף כח עמוד א
* חיוב תפילת מנחה הוא מהתורה, וחיוב תפילת נעילה הוא מדברי סופרים. (ולכן קרבן עצים דוחה רק את המעמד של נעילה) [ע"פ רש"י]
* בני גונבי עלי, בני קוצעי קציעות, בני סלמאי הנתופתי - הצליחו להערים על גזרת המלכות שלא להביא עצים למערכה וביכורים לירושלים (ונקראו בשמות אלו בגלל אופי ההערמה).
* ישנה מחלוקת תנאים מי הם בני פחת מואב בן יהודה ומי הם בני עדין בן יהודה.

דף כח עמוד ב
* לדעת רבי יוסי: קרבן מוסף דוחה את המעמד של מוסף ולא את המעמד של מנחה.
* הלל בראש חודש הוא לא מהתורה.
* שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל: שמונת ימי סוכות, שמונת ימי חנוכה, יום טוב ראשון של פסח, יום טוב של עצרת. (ובגולה יש שלושה ימים נוספים בגלל יום טוב שני של גלויות).
* במשנה (בדף כו) פורטו חמישה דברים שאירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז - והגמרא מביאה את המקורות לכך.
* בי"ז בתמוז הובקעה העיר - בבית שני, אך בבית ראשון בט' בתמוז.

דף כט עמוד א
* במשנה (בדף כו) פורטו חמישה דברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב - והגמרא מביאה את המקורות לכך.
* "ויבכו העם בלילה ההוא (כשהמרגלים חזרו)" - ט' באב היה, אמר להם הקב''ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות (חורבן בית המקדש).
* בז' באב נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו (ולכן לדעת רבי יוחנן היה עדיף לקבוע את הצום על החורבן בי' באב, אך חכמים סוברים שמועד התחלת הפורענות הוא עדיף וקובע).
* מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב (ולכן גם חורבן בית המקדש השני היה בט' באב).
* כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.

דף כט עמוד ב
* מומלץ לא להתדיין עם גוי בחודש אב (כי המזל רע בחודש זה), אלא דוקא בחודש אדר (שבו יש מזל טוב לישראל).
* בשבוע שחל בו ט' באב אסור לכבס, אך נחלקו רב נחמן ורב ששת אם מותר לכבס ולהניח כדי ללבוש אחרי ט' באב.
* נחלקו רב ושמואל אם אסור לכבס בימים שלאחר ט' באב (באותו שבוע של ט' באב).
* ערב ט' באב / ט' באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה בשבת כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.
* איסור תספורת וכיבוס ומנהגי אבלות - לדעת רבי מאיר: מראש חודש אב ועד ט' באב, לדעת רבי יהודה: כל חודש אב, לדעת רבן שמעון בן גמליאל: בשבוע של ט' באב.

דף ל עמוד א
* רבא פסק להלכה, שאיסור תספורת וכיבוס ומנהגי אבלות נוהג רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ורק בימים שלפני תשעה באב ולא בימים שלאחר תשעה באב.
* האיסור לאכול שני תבשילין בשר ויין בערב תשעה באב הוא רק בסעודה מפסקת ורק אם היא לאחר חצות היום.
* בתשעה באב אסור ללמוד תורה (כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב"), אך מותר לקרוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. (ונחלקו התנאים אם מותר לו לקרוא במקום שאינו רגיל לקרוא ולשנות במקום שאינו רגיל לשנות).

דף ל עמוד ב
* כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה.
* השמחה שיש ביום כיפור היא בגלל שיש בו סליחה ומחילה ובגלל שהוא יום שניתנו בו לוחות האחרונים.
* אירועים משמחים שהתרחשו בט"ו באב: (1) יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. (2) יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל. (3) יום שכלו בו מתי מדבר. (4) יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. (המשך בדף הבא)

דף לא עמוד א
* אירועים משמחים נוספים שהתרחשו בט"ו באב: (5) יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. (6) יום שפסקו מלכרות עצים למערכה.
* בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים בט"ו באב וביום כיפור - ומי שאין לו אשה נפנה לשם. (ובברייתא מבואר מה היו אומרות הבנות היפיפיות המיוחסות והמכוערות).
* עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו.

הדרן עלך מסכת תענית