דף לד עמוד א * בגמרא מובאות שתי ברייתות שמביאות מקורות שונים ללמד ש: (1) תוקעים פשוטה (=תקיעה) לפני כל תרועה. (2) תוקעים פשוטה (=תקיעה) אחרי כל תרועה. (3) תוקעים שלוש תרועות. * תקיעת שופר צריכה להיות ביום ולא בלילה. * בגמרא מובאת תקנתו המפורסמת של רבי אבהו שתיקן לתקוע בכל סדר וסדר "תשר"ת תש"ת תר"ת" [במקום לתקוע רק 'תקיעה תרועה תקיעה'] - בגלל הספק אם "גנוחי גנח" או "ילולי יליל" או "גנוחי גנח" ואחר כך "ילולי יליל". דף לד עמוד ב * שהה בין תקיעה לתקיעה (וכן אם שהה בהלל ובמגילה) - לדעת רבי יוחנן: יצא, לדעת רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אם שהה כדי לגמור את כולה לא יצא. * בציבור - צריך לתקוע את התקיעות על סדר הברכות (מלכויות זכרונות ושופרות) ולא בנפרד. * "מצוה בתוקעין יותר מן המברכין" - ולכן ילך אדם למקום שתוקעים שם בשופר (ואפילו למקום שספק אם תוקעים שם), מאשר למקום שרק מתפללים שם. * לדעת רבן גמליאל: שליח הציבור מוציא את היחיד ידי חובה בתפילתו, והסיבה לכך שהציבור מתפללים בלחש לפני כן היא כדי להסדיר שליח ציבור את תפילתו.
דף לה עמוד א * ברכות של ראש השנה ושל יום כיפור - לדעת רבי מאיר: שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתם, ולדעת חכמים: כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב. * לדעת רב: אם אומר "נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך" יוצא ידי חובה ואין צריך לומר את מקראות המוספין. * לעולם יסדיר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל (בברכות של ראש השנה, יום כיפור ומועדים). * לדעת רבי שמעון חסידא: רבן גמליאל סובר ששליח ציבור מוציא ידי חובה את מי שבבית כנסת ושומע את השליח ציבור ואת העם שבשדות (שאנוסים במלאכתם ולא יכולים להגיע לבית הכנסת), אך לא את אלו שבעיר ולא באים לבית הכנסת (ע"פ רבינו חננאל). הדרן עלך מסכת ראש השנה
