דף ט עמוד א
* גלגל עיסה ביום טוב - מותר להפריש חלתה ביום טוב, אך אם גלגל עיסה מערב יום טוב - נחלקו האמוראים אם מותר להפריש חלתה ביום טוב.
* לדעת בית שמאי: אין מוליכין את הסולם משובך לשובך ביום טוב, ובית הלל מתירין - ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא דוקא ברשות הרבים או דוקא ברשות היחיד.
* לדעת רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור.

דף ט עמוד ב
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל שמותר להוליך את הסולם משובך לשובך ביום טוב, ומחלוקתם היא אם מותר להחזיר.
* מהמשנה בתחילת המסכת ("השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה" וכו') משמע שלגבי שמחת יום טוב בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, והגמרא מקשה בעמוד זה משתי משניות אחרות שמהם משמע להיפך, ומתרצת.

דף י עמוד א
* הגמרא ממשיכה להקשות (ולתרץ) משלוש משניות נוספות (בנוסף לשתיים שהובאו בעמוד הקודם) שמהם משמע שלגבי שמחת יום טוב בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים ובניגוד למשנה בתחילת המסכת ("השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה" וכו') שממנה משמע להיפך.
* נטילת יונים ביום טוב כדי לשוחטם - לבית שמאי מותר רק אם ינענע אותם מערב יום טוב, ולבית הלל מספיק שיזמינם בפיו.
* רב חנן בר אמי סובר שבית שמאי מחמירים רק ב"בריכה ראשונה".
* הגמרא מבררת מדוע לדעת בית הלל יש צורך שיאמר "זה וזה אני נוטל" ולא מספיק שיאמר "מכאן אני נוטל למחר".

דף י עמוד ב
* במשנה מובאים דינים של מקרים שונים בהם מצא ביום טוב יונים באופן שונה (בצבע / בכמות / במיקום) ממה שזימן מערב יום טוב, והגמרא דנה ומבארת דינים אלו.
* לדעת רבי חנינא: רוב וקרוב - הלך אחר הרוב.

דף יא עמוד א
* "בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין" – אביי מעמיד את דברי המשנה ב"דף", ורבא מעמיד את דברי המשנה ב"שני קנין זו למעלה מזו".
* גוזל עשוי לדדות רק עד חמשים אמה, ורק בתנאי שרואה את הקן שממנו יצא.
* בית שמאי ובית הלל נחלקו אם מותר ביום טוב ליטול את העלי כדי לקצב עליו בשר, אך מודים שאם כבר קצב עליו בשר שאסור לטלטלו כי נעשה כבר צורך יום טוב.
* בית שמאי אוסרים טרחה ביום טוב כאשר יש חשש שמא לאחר מכן יתחרט ואז יתברר שטרח לשווא.
* בית שמאי ובית הלל נחלקו אם מותר ביום טוב לתת את העור לפני הדורסן, אך מודים שמולחין עליו בשר לצלי (כי אין מולחין אותו יפה).
* אסור למלוח את החלבים ביום טוב, ולדעת רבי יהושע מותר לשוטחן ברוח על גבי יתדות (ונחלקו הלישנות בגמרא אם הלכה כמותו).

דף יא עמוד ב
* מולח אדם ביום טוב כמה חתיכות בשר בבת אחת אע''פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת.
* "רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא" (לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר ומולחה).
* שלושה דברים התירו סופן (שאינו צורך יום טוב) משום תחילתן (שהוא צורך יום טוב): עור לפני הדורסן ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש (ולדעת רחבא: אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל לדעת רבי יהודה).
* בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה.
* רבי שמעון בן אלעזר חולק על המשנה וסובר שבית שמאי ובית הלל לא חולקים לגבי סילוק תריסין ביום טוב (ומתירים) אלא נחלקו רק לגבי החזרתן.

דף יב עמוד א
* בית שמאי אוסרים להוציא לרשות הרבים ביום טוב דבר שאינו צורך אכילה (כגון: קטן, לולב, ספר תורה), ובית הלל מתירים.
* יסוד המחלוקת: בית שמאי סוברים שלא אומרים 'מתוך' (מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה גם שלא לצורך), ובית הלל סוברים שכן אומרים 'מתוך'.
* השוחט עולת נדבה ביום טוב - לוקה, לדעת בית שמאי (כי לא אומרים מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה גם שלא לצורך).
* המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו – לוקה חמש לדעת בית שמאי (משום: מבשל גיד, אוכל גיד, מבשל בשר בחלב, אוכל בשר בחלב, הבערה).

דף יב עמוד ב
* במשנה נאמר שלדעת בית שמאי אסור להוליך חלה ומתנות (זרוע לחיים וקיבה) לכהן ביום טוב, ובית הלל מתירים.
* בברייתא מובאות שלוש דעות שונות בנושא זה (ובנושא הולכת תרומה לכהן ביום טוב), והגמרא מבררת באריכות כאיזו דעה סוברת המשנה שלנו.
* הלכה כרבי יוסי שמותר להוליך מתנות ותרומה לכהן ביום טוב.
* מותר למלול מלילות ולפרוך קטניות ביום טוב (כי זו דישה כלאחר יד, ולא גזרו על כך ביום טוב).

דף יג עמוד א
* הכניס לבית שבלין לאכלן מעט מעט על ידי מלילות - רבי מחייב בתרומה ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר.
* אם הכניס לבית קטניות (בחבילות כשהם קשורים יחדיו) - בגמרא מובאות שתי לישנות בדעת אביי: או שלדעת כולם חייב בתרומה או שלדעת כולם פטור.
* מעשר ראשון שהקדים להפריש אותו לפני תרומה גדולה - אסור באכילת עראי עד שיפריש ממנו תרומת מעשר (הואיל ויצא עליו שם מעשר).

דף יג עמוד ב
* כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב (לאחר שתוקנו לגמרי), כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב.
* לדעת אבא אלעזר בן גימל: כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה; אך לדעת חכמים תרומת מעשר צריכה מדידה מדויקת.
* מעשר ראשון שהקדים להפריש אותו לפני תרומה גדולה בשבלין - פטור מתרומה גדולה, אך אם הקדימו כשהתבואה כבר נמצאת בכרי - חייב.
* המקלף שעורים כדי לאוכלם וקבצם בידו - חייב במעשר, אך לגבי שבת לא נחשב תולדה של דש (כי זו לא מלאכת מחשבת).

דף יד עמוד א
* דיכת מלח ביום טוב לפי המשנה: צריך לדוך בשינוי (לדעת בית שמאי צריך שינוי רב, ולדעת בית הלל צריך שינוי מועט).
* דיכת מלח ביום טוב לדעת שמואל: לא צריך לדוך בשינוי (וכדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר כמובא בברייתא), ולדעת רב אחא ברדלא: צריך בכל זאת שינוי מועט.
* "אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת" - בגמרא מובאות שתי דעות כיצד לפרש דברי ברייתא זו.

דף יד עמוד ב
* בביתו של מר שמואל היתה פריצות של עבדים.
* במשנה מובאות שלוש דעות לגבי אופן פעולת הברירה באוכל שמותר לעשות ביום טוב.
* במשנה מובאות שלוש דעות אלו סוגי מאכלים מותר לאדם לשלוח לחברו ביום טוב (ובלבד שלא ישלח בשורה של שלושה בני אדם).
* המשנה מפרטת אלו בגדים מותר לאדם לשלוח לחברו ביום טוב, והגמרא מבררת את הטעם.
* משום קהלא קדישא דבירושלים: אפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן - אסור לישן עליהם.

דף טו עמוד א
* סנדל המסומר ביום טוב: אסור לנעלו, אסור לשלחו לחברו, מותר לטלטלו. 
* מותר לשלוח לחברו תפילין ביום טוב (כי גם אם יניח אותן אין בכך איסור).
* הגמרא דנה ומפרטת מה יעשה מי שהיו תפילין בראשו ונכנסה שבת.

דף טו עמוד ב
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסקת בעירובי תבשילין.
* לדעת שמואל: חכמים הסמיכו את המקור לעירובי תבשילין על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", ולדעת הברייתא: חכמים הסמיכו על הפסוק "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו".
* הסיבה שחכמים תיקנו שיהיה מותר לבשל מיום טוב לשבת רק באמצעות עירובי תבשילין - לדעת רבא: כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב, לדעת רב אשי: כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול.
* רבי אליעזר גער באנשים שעזבו באמצע הדרשה והלכו לבתיהם לאכול, מכיוון שהניחו חיי עולם לטובת חיי שעה.
* רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, רבי יהושע אומר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם.
* אמר להם הקב''ה לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע.
* הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר (=אילן חשוב הוא).

דף טז עמוד א
* כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.
* אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת - מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים (בוטח שתזדמן לו נאה לשבת) שנאמר "ברוך ה' יום יום".
* הנותן מתנה לחבירו (בדבר שאינו עשוי להתגלות מי נתן לו זאת) - צריך להודיעו על כך מראש (כדי שלא יתבייש לקבל זאת).
* אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם.
* כל מצוות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ משבת שנתן להם בצנעא.
* נשמה יתירה נותן הקב''ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: "שבת וינפש" - כיון ששבת ווי אבדה נפש.
* לדעת אביי: לא עושים עירובי תבשילין בפת.
* עדשים שבשולי קדרה, שמנונית שעל גבי הסכין, דגים קטנים מלוחים – סומך עליהם משום עירובי תבשילין.

דף טז עמוד ב
* ערובי תבשילין - צריכין כזית בין לאחד בין למאה.
* עירובי תבשילין - צריכין דעת של המניח (שידע שלשם כך נעשו), אך לא של אלו שהניחו בעבורם.
* יום טוב שחל להיות בערב שבת - אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות, רבי אומר: מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין.

דף יז עמוד א
* יום טוב שחל להיות בשבת - להלכה: מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם: מקדש השבת ישראל והזמנים.
* שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד - להלכה: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, ובמוספין מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם: מקדש השבת ישראל והזמנים / וראשי חדשים.
* אם חלו שני ימים טובים ביום חמישי ושישי ושכח להניח עירוב ביום רביעי - לדעת רבא: יכול להניח עירובי תבשילין ביום חמישי וביום שישי על ידי תנאי, ולדעת רב: יכול אף להניח עירובי תחומין ביום חמישי וביום שישי על ידי תנאי.
* שני ימים טובים סמוכים זה לזה - הלכה כרבי שמעון בן אלעזר שניתן ביום טוב הראשון למלא את כל התנור פת ולאפות.
* מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר וקמחו נאסר (וצריך להקנות את קמחו לאחרים כדי שיהיה מותר להם לאפות).

דף יז עמוד ב
* מי שעבר ואפה (במזיד) ללא עירובי תבשילין - הגמרא הביאה חמש הוכחות להוכיח שאסור באכילה, אך דחתה את כל ההוכחות.
* הגמרא פוסקת שמספיק תבשיל אחד עבור עירובי תבשילין (כדעת בית הלל שבמשנה בתחילת הפרק, ולא כדעתו המובאת בברייתא). [אך להלכה מסקנת התוס' שצריך שני תבשילין - פת ותבשיל].
* אם התחיל לתקן ולאפות את עיסתו על ידי עירובי תבשילין ונאכל העירוב - ממשיך וגומר.

דף יח עמוד א
* הטעם שלא מטבילים כלי טמא בשבת - רבה: גזרה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, רב יוסף: גזרה משום סחיטה, רב ביבי: גזרה שמא ישהא, רבא: מפני שנראה כמתקן כלי.
* נדה שאין לה בגדים טהורים להחליף וללבוש אחר טבילתה ביום טוב - מערמת וטובלת בבגדיה.
* לאדם טמא מותר לטבול בשבת מפני שנראה כמיקר.

דף יח עמוד ב
* למסקנת הגמרא רבא סובר את העיקרון של "הואיל".
* כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים (אך כתב תוס' שבזמן הזה אין טובלין בימים אלו).
* הגמרא מבררת כדעת מי היא המשנה (שבדף הקודם) הסוברת ש"משיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין".

דף יט עמוד א
* בברייתא מובאת מחלוקת תנאים אם מותר להטביל כלי טמא בבין השמשות של יום חול, והגמרא מבררת באיזה מקרה בדיוק מדובר ומה טעם המחלוקת.
* לדעת עולא: בית שמאי ובית הלל נחלקו אם סומכים על שלמי חגיגה ביום טוב ואם מקריבים עולת ראייה ביום טוב, אך לדעת כולם לא מקריבים שלמים ועולות של נדרים ונדבות ביום טוב.
* הגמרא מקשה מברייתא בה נאמר שלדעת בית הלל מותר להקריב שלמים של נדרים ונדבות ביום טוב.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מביאה מחלוקת תנאים נוספת אם מותר להקריב ביום טוב שלמים של נדרים ונדבות.
* אסור להקריב קרבן תודה בי"ד בניסן כי "אין מביאין קדשים לבית הפסול" (שממעט זמן אכילתן, שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות, ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר).
* נחלקו התנאים מתי עובר על בל תאחר: אחרי שעוברים שלושה רגלים אפילו שלא כסדרן / אחרי שעוברים שלושה רגלים כסדרן / אחרי שעובר חג הסוכות.
* כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

דף כ עמוד א
* האומר "הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה" / "הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר שני" - נדור ואינו יוצא / נזיר ואינו מגלח.
* בברייתא לומדים מהפסוק "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" שכשם שעולת נדבה טעונה סמיכה כך גם עולת חובה טעונה סמיכה. (והגמרא מבררת כדעת מי ברייתא זו).
* יש מחלוקת בין הברייתות בנוגע לשיטת בית שמאי בנוגע לשלמי חובה - (1) צריך סמיכה, אך לא צריך "תיכף לסמיכה שחיטה". (2) לא צריך סמיכה, אך בדבר הטעון סמיכה צריך "תיכף לסמיכה שחיטה". (ולדעת בית הלל: צריך סמיכה וצריך "תיכף לסמיכה שחיטה").
* בבא בן בוטא - מתלמידי שמאי.

דף כ עמוד ב
* "אותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן (שמקריבים עולת ראייה ביום טוב) ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום".
* תלמיד חכם שאמר לו חברו דבר של ריב, לא ישיב לו באמירה יותר חריפה מכפי שהלה אמר לו.
* הדעה הסוברת שנדרים ונדבות לא קרבין ביום טוב - סוברת שזהו הדין מהתורה (ולא מגזירת חכמים שמא ישהה).
* לדעה הסוברת שנדרים ונדבות לא קרבין ביום טוב, אם עבר ושחט - לדעת רבא: זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה, לדעת רבה בר רב הונא: זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב.