דף לט עמוד א
* לעניין תחום שבת: הגחלת - כרגלי הבעלים, ושלהבת - בכל מקום.
* גחלת של הקדש - מועלים בה, ושלהבת - לא נהנים ולא מועלים.
* גחלת של עבודה זרה - אסורה, ושלהבת - מותרת.
* המוציא גחלת לרשות הרבים חייב, ושלהבת פטור (כאשר נפח וניתק את השלהבת והפריחה לרשות הרבים).
* המודר הנאה מחברו - אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. 
* בור של יחיד - כרגלי היחיד, אם המים מכונסים בבור (ולא נעים ונדים).
* בור של עולי בבל - כרגלי הממלא, אך אם מילא לצורך חברו - לדעת רב נחמן: כרגלי מי שנתמלאו לו, לדעת רב ששת: כרגלי הממלא.

דף לט עמוד ב
* הגמרא מקשה על ההסבר שרב נחמן ורב ששת נחלקו אם מעמדו של בור של עולי בבל הוא כבור שותפים או כבור הפקר.
* שותפים חייבים ב"קלבון" (מעה קטנה) בזמן נתינת מחצית השקל.
* עדר של שותפים - הוולדות פטורים ממעשר בהמה.
* למסקנת הגמרא: רב נחמן סובר ש"אין ברירה".
* למסקנת הגמרא: מחלוקת רב נחמן ורב ששת היא מה דינו של המגביה מציאה לחברו (האם קנה או לא). [רש"י ותוס' ביארו מחלוקת זו בכמה אופנים]

דף מ עמוד א
* המפקיד פירות אצל חברו - רב ושמואל נחלקו האם התחום של הפירות הוא כרגלי מי שהפקידו אצלו או כרגלי המפקיד.
* המפקיד פירות אצל חברו ויחד לו חברו קרן זוית - לדעת כולם התחום של הפירות הוא כרגלי המפקיד.
* רב הונא היה תלמיד של רב.
* בשר שנתעלם מן העין - אסור. (רש"י)
* המשנה השמיעה לנו בדרך אגב שמומלץ להשקות את הבהמה לפני השחיטה כדי שיהיה נוח להפשיט ממנה את העור.
* ת"ק ורבי נחלקו (בברייתא) מה הם ה"מדבריות" (שאסור לשחוט ביום טוב, משום מוקצה) ומה הם ה"בייתות" (שמותר לשחוט ביום טוב). 

דף מ עמוד ב
* הגמרא מעלה שתי אפשרויות - או שרבי סובר שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים בלבד (כרבי שמעון), או שסובר שיש מוקצה.
* הגמרא מעלה שלוש אפשרויות ליישוב הסתירה בדעת רבי בין דבריו בברייתא (שיש מוקצה) לבין דבריו לבנו (שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים).

הדרן עלך מסכת ביצה!