דף לח עמוד א * לדעת רבי אושעיא: "אין ברירה" בדיני דאורייתא, אך יש "ברירה" בדיני דרבנן. * שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה - הרי הוא כרגלי אותה העיר. * השואל כלי מחברו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב, הרי הוא כרגלי השואל. * השואל כלי מחברו ביום טוב, אף על פי שרגיל לשאול ממנו, הרי הוא כרגלי המשאיל. דף לח עמוד ב * במשנה (בדף הקודם) נאמר: "האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן", והגמרא מבררת לאורך העמוד כולו (ועד תחילת העמוד הבא) את הטעם לכך שהם לא בטלים בעיסה. * מין בשאינו מינו - בטל; מין במינו - לדעת רבי יהודה לא בטל, ולדעת חכמים בטל. * הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב לשלם לו דמי חיטים. * נבלה בטלה בשחוטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה; שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה. * חפצי הפקר - קונים שביתה (והמוצאם מוליכם ממקום מציאתם אלפיים אמה לכל רוח).
דף לט עמוד א * לעניין תחום שבת: הגחלת - כרגלי הבעלים, ושלהבת - בכל מקום. * גחלת של הקדש - מועלים בה, ושלהבת - לא נהנים ולא מועלים. * גחלת של עבודה זרה - אסורה, ושלהבת - מותרת. * המוציא גחלת לרשות הרבים חייב, ושלהבת פטור (כאשר נפח וניתק את השלהבת והפריחה לרשות הרבים). * המודר הנאה מחברו - אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. * בור של יחיד - כרגלי היחיד, אם המים מכונסים בבור (ולא נעים ונדים). * בור של עולי בבל - כרגלי הממלא, אך אם מילא לצורך חברו - לדעת רב נחמן: כרגלי מי שנתמלאו לו, לדעת רב ששת: כרגלי הממלא. דף לט עמוד ב * הגמרא מקשה על ההסבר שרב נחמן ורב ששת נחלקו אם מעמדו של בור של עולי בבל הוא כבור שותפים או כבור הפקר. * שותפים חייבים ב"קלבון" (מעה קטנה) בזמן נתינת מחצית השקל. * עדר של שותפים - הוולדות פטורים ממעשר בהמה. * למסקנת הגמרא: רב נחמן סובר ש"אין ברירה". * למסקנת הגמרא: מחלוקת רב נחמן ורב ששת היא מה דינו של המגביה מציאה לחברו (האם קנה או לא). [רש"י ותוס' ביארו מחלוקת זו בכמה אופנים]
דף מ עמוד א * המפקיד פירות אצל חברו - רב ושמואל נחלקו האם התחום של הפירות הוא כרגלי מי שהפקידו אצלו או כרגלי המפקיד. * המפקיד פירות אצל חברו ויחד לו חברו קרן זוית - לדעת כולם התחום של הפירות הוא כרגלי המפקיד. * רב הונא היה תלמיד של רב. * בשר שנתעלם מן העין - אסור. (רש"י) * המשנה השמיעה לנו בדרך אגב שמומלץ להשקות את הבהמה לפני השחיטה כדי שיהיה נוח להפשיט ממנה את העור. * ת"ק ורבי נחלקו (בברייתא) מה הם ה"מדבריות" (שאסור לשחוט ביום טוב, משום מוקצה) ומה הם ה"בייתות" (שמותר לשחוט ביום טוב). דף מ עמוד ב * הגמרא מעלה שתי אפשרויות - או שרבי סובר שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים בלבד (כרבי שמעון), או שסובר שיש מוקצה. * הגמרא מעלה שלוש אפשרויות ליישוב הסתירה בדעת רבי בין דבריו בברייתא (שיש מוקצה) לבין דבריו לבנו (שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים). הדרן עלך מסכת ביצה!