סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 14
דף טז עמוד א
* כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.
* אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים (בוטח שתזדמן לו נאה לשבת) שנאמר ברוך ה' יום יום.
* נשמה יתירה נותן הקב''ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש.

דף טז עמוד ב
* ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה.
* מי שבטעות לא הניח ערובי תבשילין - יכול לסמוך על עירוב שהניח חברו עבורו (אף שהניח ללא ידיעתו).
מספר צפיות: 5
דף יז עמוד א
* יו"ט שחל להיות בשבת - להלכה: מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים.
* שבת שחל להיות בר''ח או בחולו של מועד - להלכה: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, ובמוספין מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים / וראשי חדשים.
* מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר וקמחו נאסר.

דף יז עמוד ב
* מי שעבר ואפה (במזיד) ללא עירובי תבשילין - הגמרא הביאה 5 הוכחות להוכיח שאסור באכילה, אך דחתה את כל ההוכחות.
* הגמרא פוסקת שמספיק תבשיל אחד עבור עירובי תבשילין (כדעת ב"ה של משנתנו, ולא כדעתו המובאת בברייתא) [אך להלכה מסקנת התוס' שצריך שני תבשילין - פת ותבשיל]
מספר צפיות: 7
דף יח עמוד א
* הטעם שלא מטבילים כלי טמא בשבת:
רבה: גזרה שמא יטלנו בידו ויעבירנו 4 אמות ברשות הרבים.
רב יוסף: גזרה משום סחיטה.
רב ביבי: גזרה שמא ישהא.
רבא: מפני שנראה כמתקן כלי.
* נדה שאין לה בגדים (טהורים להחליף וללבוש אחר טבילתה והיום יו''ט ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה) מערמת וטובלת בבגדיה.
* לאדם טמא מותר לטבול בשבת מפני שנראה כמיקר.

דף יח עמוד ב
* כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה''כ (אך כתב תוס' שבזמן הזה אין טובלין לא ביוה''כ ולא בט' באב).
מספר צפיות: 3
דף יט עמוד א
* יש מחלוקת תנאים אם מותר להטביל כלי טמא בבין השמשות של יום חול.
* יש מחלוקת תנאים אם לדעת ב"ה מותר להקריב ביו"ט שלמים של נדרים ונדבות.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מביאה מחלוקת תנאים נוספת אם מותר להקריב ביו"ט שלמים של נדרים ונדבות.
* אסור להקריב קרבן תודה בי"ד בניסן כי "אין מביאין קדשים לבית הפסול" (שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד 4 שעות ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר).
* נחלקו התנאים מתי עובר על בל תאחר: אחרי שעוברים 3 רגלים אפילו שלא כסדרן / אחרי שעוברים 3 רגלים כסדרן / אחרי שעובר חג הסוכות.
* כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.
מספר צפיות: 6
דף כ עמוד א
* בברייתא לומדים מהפסוק "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" שכשם שעולת נדבה טעונה סמיכה כך גם עולת חובה טעונה סמיכה.
* יש מחלוקת בין הברייתות בנוגע לשיטת ב"ש בנוגע לשלמי חובה - (1) צריך סמיכה, אך לא צריך "תיכף לסמיכה שחיטה". (2) לא צריך סמיכה, אך בדבר הטעון סמיכה צריך "תיכף לסמיכה שחיטה".

דף כ עמוד ב
* "אותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום".
* ת"ח שאמר לו חבירו דבר של ריב, לא ישיב לו ביותר אריכות מכפי שהלה התחיל לריב עמו.
* הדעה הסוברת שנדרים ונדבות לא קרבין ביו"ט - סוברת שזהו הדין מהתורה (ולא מגזירת חכמים שמא ישהה).
* לדעה הסוברת שנדרים ונדבות לא קרבין ביו"ט - אם עבר ושחט: לדעת רבא זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה, לדעת רבה בר רב הונא זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב.
מספר צפיות: 5
דף כא עמוד א
* בהמה שהיא חציה של נכרי וחציה של ישראל - מותר לשחוט ביו"ט (דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה).
* עיסה שהיא חציה של נכרי וחציה של ישראל - אסור לאפותה ביו''ט לדעת רב חסדא (כיון שיכול לחלקה בזמן לישה ולאפות רק את חלקו). [ורב הונא מתיר - לפי ביאור רש"י]
* האופה מיו'ט לחול - נחלקו האמוראים אם לוקה או לא.

דף כא עמוד ב
* נחלקו התנאים אם הותרה מלאכת אוכל נפש עבור הכנת מזון לכלבים.
* לדעת כמה אמוראים אין מזמנין את הנכרי ביו''ט גזרה שמא ירבה בשבילו.
* לדעת ב"ה מותר ביו"ט להחם חמין לרגליו וכן לעשות מדורה ולהתחמם כנגדה, וב"ש חולקים.
מספר צפיות: 4
דף כב עמוד א
* מי שלא הניח עירובי תבשילין - אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ומחמין לו קיתון אחד ויש אומרים אף צולין לו דג קטן.
* לדעת ב"ה אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וב"ש חולקים.
* לדעת חכמים אסור לכבות את הדלקה ביו''ט כאשר יש רק אבוד ממון ולא סכנת נפשות, ור' יהודה מתיר.
* כל צרכי חולה עושין ע''י נכרי בשבת.

דף כב עמוד ב
* מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר.
* לדעת ב''ש אין אופין פת מרובה ביו"ט (כי זו טרחה יתירה), וב''ה מתירין (כי הפת נאפה יפה כשהתנור מלא).
* נחלקו התנאים אם מותר ביו"ט לגמר (להניח לבונה על גבי גחלים) על מנת להריח, אך לגמר על מנת להכניס ריח לכלים לדעת כולם אסור.
מספר צפיות: 9
דף כג עמוד א
* אסור ביו"ט לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס, כי "מוליד ריח" בשיראים.
* במשנה נאמר שפרתו של רבי אלעזר בן עזריה נהגה לצאת בשבת לרשות הרבים ברצועה שבין קרניה - אך למעשה זו היתה הפרה של שכנתו אך בגלל שהוא לא מיחה בה נקראת על שמו.

דף כג עמוד ב
* עגלה של קטן - טמאה מדרס (כי מיוחדת לישיבה), ונטלת בשבת (כי תורת כלי עליה), ונחלקו התנאים אם מותר לגרור אותה ע"ג הקרקע.
* אין צדין דגים ביו"ט (למרות שהותרה מלאכה ביו"ט לצורך אוכל נפש - צידה אסורה, כי אפשר היה לצוד מבעוד יום ולהניח במצודתו במים ולמחר יטלהו - רש"י)
מספר צפיות: 10
דף כד עמוד א
* צפור דרור נקראת בשם זה כי היא דרה בבית כבשדה (שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד ולכך נקראת דרור על שם דירה שדרה בכל מקום).
* "גמרא גמור זמורתא תהא?!" - משל שוטים הוא: גמרא גמור, אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך לזמר ושיר?! וכי לימוד הגמרא הוא כמין זמר שאדם מזמר בינו לבין עצמו כפי שמזדמן בפיו אף ללא צורך והבנה?!
* לדעת ת"ק ספק מוכן אסור, ורבן גמליאל מתיר, והלכה כת"ק.

דף כד עמוד ב
* לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.
* נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט - אם יש מאותו המין במחובר: אסור, ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו; ואם אין מאותו המין במחובר: תוך התחום מותר, חוץ לתחום אסור; והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר.
מספר צפיות: 2
דף כה עמוד א
* הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין.
* נחלקו האמוראים אם "חיה שקננה בפרדס (מקום המשתמר ואין הולד יוצא שאינו יכול לברוח וקל לצודו)" צריכה זימון (לפני יו"ט) או לא.
* למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח.

דף כה עמוד ב
* השותה כוסו בבת אחת ה''ז גרגרן שנים דרך ארץ שלשה מגסי הרוח.
* מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין (קשים להנצח).
* ג' עזין הן: ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות, וי''א אף עז בבהמה דקה, וי''א אף צלף באילנות.
* אין הסומא יוצא ביו"ט במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה (דהוי דרך חול ואיכא זלותא דיו''ט).
מספר צפיות: 6
דף כו עמוד א
* לדעת ר' שמעון אסור לראות מומים (מומי בכור) ביו"ט (כי זה כמו לשבת ולדון דין שאסור ביו"ט), ור' יהודה מתיר.
* "ר' יהודה" המוזכר במשנתנו הוא "רבי יהודה בר אלעאי", ו"רבי יהודה הנשיא" המוזכר בברייתא הוא "רבי". (רש"י)

דף כו עמוד ב
* למסקנת הגמרא בכור שנולדו היום ומומו עמו - לכתחילה אסור לבדוק את מומו כדי להתירו באכילה (ולא כסוברים שמותר אף לכתחילה).
* אדא בר אוכמי היה חכם אחד שהיו מכירין בו שהיה גורס משניות ומשכח ומשבשן. (רש"י)
* בגמרא הובאו 2 מסורות בדעת רבא אם לדעתו 'יש מוקצה לחצי שבת' או 'אין מוקצה לחצי שבת'.
* מוקצה (גרוגרות וצמוקין) שיבש מבעוד יום - מותר אף אם הבעלים גילו את זה רק למחרת.
מספר צפיות: 6
דף כז עמוד א
* דבר 'שגמרו בידי אדם' - אין מוקצה לחצי שבת (דכיון דבידו לתקנו בו ביום לא מקצה ליה מדעתיה מפני דחייתו), וכל התלבטות הגמרא (אם יש מוקצה לחצי שבת או לא) זה בדבר 'שגמרו בידי שמים'.
* במחלוקות ר' יהודה ור' שמעון - הלכה כר' יהודה, אך אעפ"כ בסוגייתנו ר' זירא ורב יוסף פסקו כר' שמעון שאין רואין מומין ביו"ט.
* השוחט את הבכור ורק אח"כ הראה את מומו לחכם - במום שבגוף: ר' יהודה מתיר ורבי מאיר אוסר, במום שמשתנה לאחר מיתה: לדעת כולם אסור.

דף כז עמוד ב
* אסור להטיל מום בבכור (ובקרבנות) ואף לא בדרך של 'גרמא'.
* נחלקו האמוראים אם לדעת ר' שמעון אין דין מוקצה גם בבעלי חיים (שהיו בריאים בכניסת שבת/יו"ט) שמתו במהלך שבת/יו"ט.
* אסור לבני חבורה להימנות יחד על בהמה ביו"ט כאשר פוסקים את דמיה עם הטבח.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר