דף מט עמוד א * מזבח שאין לו כבש / קרן / יסוד / ריבוע / [ולדעת רבי יוסי בר יהודה: אף סובב] - פסול לעבודה. * יש מחלוקת אם השיתין (חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים) נבראו בששת ימי בראשית או מאוחר יותר. (ע"פ תוס') * יש מחלוקת אם השיתין יורדין עד התהום או לא (לדעת רבי אלעזר בר צדוק: לא יורדין עד התהום). (ע"פ רש"י) דף מט עמוד ב * נמשלו דברי תורה כירך ("חמוקי ירכיך") לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק). * מה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא (הוצאת המת והכנסת כלה לחופה) אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה. * גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות. * גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. * אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה (כגון: מוליכה לביתו). * גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו גמילות חסדים אף בגופו, צדקה לעניים גמילות חסדים אף לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים אף למתים. * כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד. * כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים. * תורה לשמה / תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד.
דף נ עמוד א * בגמרא (מסוף העמוד הקודם) מובאות שלוש דעות מדוע צריך למלא את המים, לצורך ניסוך המים בשבת, בחבית שאינה מקודשת. * מים מגולים פסולים למזבח (לניסוך המים) גם לדעת רבי נחמיה הסובר שסינון מועיל, מכיון שלא ראוי להקריב זאת כך למזבח ('לגבוה'). * במשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, נאמר שהחליל של בית השואבה (שמחללין בו כדי לרבות שמחה בניסוך המים) אינו דוחה שבת ויום טוב. דף נ עמוד ב * נחלקו האמוראים אם יש לגרוס במשנה בית השואבה (מלשון 'ושאבתם מים בששון') או בית החשובה (מלשון 'מצוה חשובה'). * לדעת רב יוסף: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של קרבן (ונחלקו אם עיקר שירה בכלי או בפה), אך בשיר של בית השואבה לדעת כולם לא דוחה. * נחלקו התנאים אם כלי שרת העשוי מעץ כשר. (ובגמרא מובאים כמה אפשרויות לבאר את שורש מחלוקתם). * האבוב (שמימות משה) שבמקדש היה עשוי מעץ ללא ציפוי זהב. * הגמרא מביאה כאפשרות שנחלקו התנאים אם מנורה העשויה מעץ כשרה (ומחלוקתם נובעת מהמחלוקת אם יש לדרוש את התורה במידת 'כלל ופרט' או במידת 'ריבוי ומיעוט').
דף נא עמוד א * אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן: יש מחלוקת אם הם היו עבדי כהנים או משפחות מיוחסות מסויימות מישראל או לויים. (והגמא מבררת מהו יסוד נחלקו). * לדעת רבי ירמיה בר אבא: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של בית השואבה, אך בשיר של קרבן לדעת כולם כן דוחה. * מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. * לא היתה חצר בירושלים שלא האירה מאור בית השואבה. דף נא עמוד ב * מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. * מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם. * בית הכנסת באלכסנדריא היה גדול ומפואר מאוד, ומכיוון שהציבור לא יכל לשמוע את החזן, היה שמש שהניף את סודרו כשהיו צריכים לענות אמן. * בסוגייתנו מתואר 'תיקון גדול' שהיו עושים בשמחת בית השואבה כדי להפריד בין הגברים לנשים כדי שלא יבואו לידי קלות ראש.
דף נב עמוד א * הגמרא מביאה את המקור לכך שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול. * לעתיד לבא הרשעים יבכו ויתמהו איך לא הצליחו להתגבר על יצר הרע. * יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה. * שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני). * יצר הרע מתגרה בתלמידי חכמים יותר מבכולם. * כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. דף נב עמוד ב * יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. * אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש. * יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא. * אבר קטן יש לו לאדם - מרעיבו שבע, משביעו רעב. * ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם: גלות, כשדים, ישמעאלים, יצר הרע. * הגמרא מביאה פסוקים המלמדים שזכויות בני אדם ועוונותיהם הם ביד ה'. * הגמרא מבארת מי הם "ארבעה חרשים" ומי הם "שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם" המוזכרים בפסוקים.
דף נג עמוד א * בשמחת בית השואבה - חסידים ואנשי מעשה אמרו: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", ובעלי תשובה אמרו: "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", וכולם אמרו: "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו". * הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן". * רגלי האדם ערבות לכך שלמקום שמבקשים אותו מן השמים ששם ימות, לשם הן מובילות אותו. * לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה. * אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. דף נג עמוד ב * הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם) מחמת איזה מאורע אמר דוד המלך את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבתהילים. * ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. * כמות התקיעות המינימאלית במקדש ליום היא עשרים ואחת (ולדעת רבי יהודה: שבע), והכמות המקסימאלית היא ארבעים ושמונה (ולדעת רבי יהודה: שש עשרה). (והגמרא מבארת במה נחלקו חכמים ורבי יהודה).
דף נד עמוד א * המשנה (בעמוד הקודם) היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, הסובר שתקעו שלוש תקיעות על גבי המזבח, ולא כדעת תנא קמא (בברייתא), הסובר שתקעו במעלה עשירית. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת). * לדעת רבי אחא בר חנינא מדרומא ישנה ברייתא הסוברת שביום שיש בו שני מוספים תוקעין במקדש תשע תקיעות לכל מוסף בנפרד. * לדעת רבא: בשבת כן תוקעין לפתיחת שערי העזרה, בשבת של סוכות לא תוקעין למילוי המים (כי כבר נתמלאו בערב שבת). דף נד עמוד ב * למסקנת הגמרא יש עוד מקרים בהם תוקעים ארבעים ושמונה תקיעות, בנוסף למקרה האמור במשנה (ערב שבת שבתוך סוכות). * בערב פסח שחל להיות בשבת תוקעין יותר מארבעים ושמונה תקיעות (חמישים ואחת לדעת רבי יהודה, וחמישים ושבע לדעת חכמים), אך זה לא הוזכר במשנה כי זה לא מתרחש כל שנה. * לדעת חכמים יום כיפור לא יחול אף פעם ביום ראשון, אך 'אחרים' חולקים.
דף נה עמוד א * ביום שיש בו שני מוספים (כמו שבת ראש חודש): (1) למסקנה הגמרא: תוקעים תשע תקיעות בלבד, כמו יום שיש בו מוסף אחד. (ולא כפי שרבי אחא בר חנינא הסביר את הברייתא שהובאה בדף הקודם). (2) לדעת רבינא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמאריכין במשך זמן התקיעות. (3) לדעת רבי אחא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמרבים במספר התוקעים. * בגמרא מובאת ברייתא המפרטת את "שיר של יום" של כל אחד מימי חול המועד סוכות. * הגמרא מביאה שלוש דעות איזה יום מזכירים בתפילת מוסף של חול המועד בחוץ לארץ. דף נה עמוד ב * המשנה מפרטת את סדר הקרבת הקרבנות (על ידי המשמרות) בחג הסוכות. * פר בשמיני עצרת - לדעת רבי: מגרילים בין כל המשמרות מי יקריב אותו, לדעת חכמים: מגרילים בין שתי המשמרות שלא הקריבו שלוש פעמים פר בסוכות מי יקריב אותו. * בסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות (רש"י: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים). * בשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל. * אוי להם לעובדי כוכבים שאיבדו ואין יודעין מה שאיבדו - בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן? * בשלושת הרגלים כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. (והגמרא מביאה את המקור לדינים אלו).
דף נו עמוד א * בליל יום טוב ראשון של סוכות - נחלקו האמוראים מה מברך קודם: 'לישב בסוכה' או 'שהחיינו', ומסקנת הגמרא: מברך קודם 'לישב בסוכה'. * בקידוש בליל שבת - נחלקו בית שמאי ובית הלל מה מברך קודם: על היום או על היין. * המשמרות הנכנסות לעבודה במקדש חולקות את חלקן בלחם הפנים בצפון העזרה, ואילו היוצאות חולקות בדרום. * המשמרת של בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה. דף נו עמוד ב * 'בוצינא טבא מקרא' - משל הדיוט האומר שאדם מעדיף דלעת קטנה כעת מאשר דלעת גדולה בעתיד. (ולכן לדעת רבי יהודה: הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש, ולא חולקים בשווה בכל שבת). * הטעם שהמשמרת של בילגה נענשה: או כי מרים בת בילגה הטיחה דברים כלפי המזבח או כי משמרת זו הגיעה תמיד באיחור לעבודה במקדש. * מה שהתינוק מדבר בשוק - מאביו או מאמו שמע. * אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו. הדרן עלך מסכת סוכה!
