דף סח עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שבפר כהן משיח חותך את האיברים עם העור שעליהם (ולא מפשיט את העור לפני כן).
* הגמרא מביאה את המקור לדעת ת"ק (שבמשנה בסוף העמוד הקודם) הסובר שהמוציא את הפר והשעיר של יום הכפורים לבית השריפה מחוץ לשלוש מחנות מטמא בגדים מיד כשיצא מחוץ לחומת העזרה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שמקום שריפת פר כהן משיח הוא מחוץ לשלוש מחנות.
* מקום שריפת פר ושעיר של יום הכפורים - לדעת רבי שמעון: מחוץ לשלוש מחנות במזרחה של ירושלים, ולדעת חכמים: מחוץ לשלוש מחנות לצפונה של ירושלים.

דף סח עמוד ב
* לדעת רבי יוסי: צריך שישרוף את הפרים הנשרפים על בית הדשן.
* השורף את הפר והשעיר מטמא בגדים, ובתנאי שמסייע בשעת שריפה, ולא לאחר שנעשו אפר (לדעת ת"ק) או לאחר שניתך הבשר (לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון).
* לדעת רבי יהודה: ברגע שהגיע השעיר למדבר - נעשית מצוותו (ויכול הכהן הגדול להתחיל בעבודה) ולא צריך שיגיע עד הצוק ממש כדעת ת"ק.
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, ממשך לעסוק בסדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים.
* הגמרא מסתפקת אם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת העבודה או לא.

דף סט עמוד א
* רב משרשיא מדייק מדברי רב פפא שמותר להניח תפילין בצדו של אדם ישן.
* משום קהלא קדישא שבירושלים: אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן.
* בבגד קשה אין איסור כלאיים.
* למסקנת הגמרא: ניתן ליהנות מבגדי כהונה אף שלא בשעת עבודה.
* בברייתא מבואר הרקע לכך שקבעו לא להספיד את המת ב"יום הר גריזים" (ומתארת את המפגש בין שמעון הצדיק ואלכסנדרוס מוקדון).

דף סט עמוד ב
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
* "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול" - לדעת רב: שגדלו בשם המפורש, לדעת רב גידל: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם".
* אין אומרים שם המפורש בגבולים.
* הגמרא מספרת שבימי נחמיה עם ישראל ביקשו שימסר בידם היצר הרע של עבודה זרה, וכך נעשה, וביקשו אף לבטל את יצר העריות, אך הבינו שזה לא אפשרי כי זה יכחיד את העולם, ולבסוף יצר העריות בוטל רק לגבי קרובות משפחה.
* חותמו של הקב"ה אמת.
* למה נקרא שמן "אנשי כנסת הגדולה"? - שהחזירו עטרה ליושנה.
* מותר לדלג ממקום למקום - בקריאת התורה אם זה בענין אחד, ובנביא (הפטרה) אפילו בשני עניינים - ובתנאי שלא יפסוק המתורגמן.
* אין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגים, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.

דף ע עמוד א
* אין גוללין ספר תורה בציבור (מפרשה שקראו לפרשה אחרת מרוחקת שרוצים לקרוא) מפני כבוד ציבור.
* במשנה בתחילת הפרק מובא שאת פרשת "ובעשור" שבחומש במדבר הכהן הגדול קורא בעל פה, ולא מביאים ספר תורה אחר לשם כך, משום פגמו של ראשון (לדעת רב הונא בר יהודה) או משום ברכה שאינה צריכה (לדעת ריש לקיש).
* הברייתא מפרטת את שמונה הברכות שהכהן הגדול מברך לאחר קריאת התורה.
* פר העולה ושבעת הכבשים - לדעת רבי אליעזר: היו קרבים בטבילה החמישית עם תמיד של בין הערביים, לדעת רבי עקיבא: היו קרבים בטבילה הראשונה עם תמיד של שחר.

דף ע עמוד ב
* הגמרא מבארת את טעמו של רבי אליעזר ואת טעמו של רבי עקיבא.
* לדעת רבי יהודה משמו של רבי עקיבא: רק כבש אחד (משבעת כבשי המוסף) היה קרב עם תמיד של שחר, וששת הכבשים הנוספים היו קרבים עם תמיד של בין הערביים, ולדעת רבי אליעזר ברבי שמעון משמו של רבי עקיבא: להיפך. (והגמרא מבארת את טעמיהם).
* לדעת רבי: הציבור מקריבים ביום הכיפורים רק איל אחד, לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: היו מקריבים שניים.

דף עא עמוד א
* לדעת רב חסדא: מסורת בידינו הלכה למשה מסיני ("גמירי") שכהן גדול טובל ומקדש חמש טבילות ועשרה קידושין ביום כיפור. (ולכן הפסוק "ובא אהרן אל אהל מועד" לא נאמר במקומו, והוא עוסק בהוצאת הכף והמחתה, וגם הפסוקים שאחרי כן לא נאמרו במקומם).
* רבא סובר שמהפסוק "ופשט את בגדי הבד" לומדים שהפסוק של הוצאת הכף והמחתה לא נאמר על הסדר.
* כשחכמים נפרדו זה מזה בפומבדיתא הם אמרו זה לזה: מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין.
* הרוצה לנסך יין על גבי המזבח - ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.
* אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו - ישא בת תלמיד חכם.

דף עא עמוד ב
* כהן גדול עובד בבית המקדש בשמונה בגדים, וכהן הדיוט בארבעה.
* בדברים שנאמר בהם בתורה שהם עשויים "שש" - כל חוט שבהן שזור מששה חוטים, ובדברים שנאמר בהם "משזר" - כל חוט שבהם שזור משמונה חוטים. (והגמרא מבררת את המקורות לכך).
* חוטי המעיל שזורים משנים עשר חוטים, חוטי הפרוכת שזורים מעשרים וארבעה חוטים, חוטי החושן והאפוד שזורים מעשרים ושמונה חוטים. (והגמרא מבארת את המקורות לכך).

דף עב עמוד א
* לדעת רב יהודה: המקרע בגדי כהונה - לוקה.
* לדעת רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון - לוקה.
* בדי הארון זזים מצד לצד בתוך טבעות הארון אך לא יכולים להישמט ולצאת מהן לגמרי.
* "עצי שטים עומדים" - הגמרא מביאה שלוש דרשות על פסוק זה.

דף עב עמוד ב
* אלמלא בגדי כהונה (שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל) לא נשתייר מעם ישראל שריד ופליט.
* בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד.
* לדעת רב יהודה: שלושה ארונות עשה בצלאל - אמצעי היה של עץ וגובהו היה תשעה טפחים, פנימי היה של זהב וגובהו היה שמונה טפחים, חיצון היה של זהב וגובהו היה עשרה טפחים ומשהו (ולפי הברייתא: אחד עשר טפחים ומשהו).
* זר של מזבח (כהונה) - זכה אהרן ונטלו, זר של שולחן (מלכים) - זכה דוד ונטלו, זר של ארון (תורה) - עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח.
* זכה ללמוד תורה לשמה ולקיימה - נעשית לו התורה לזר (כתר), לא זכה - משתכחת ממנו.
* בני עירו של תלמיד חכם - מצווים לעשות לו מלאכתו.
* כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם.
* אוי להם לתלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים.
* "וזאת התורה אשר שם משה": זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה.
* "אמרת ה' צרופה": זכה - משמחתו, לא זכה - צורפתו (בייסורים).
* "יראת ה' טהורה עומדת לעד" - זה הלומד תורה בטהרה (נושא אשה ואחר כך לומד תורה).
* "עדות ה' נאמנה" - נאמנה היא התורה להעיד בלומדיה.
* בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה משמש בהן.

דף עג עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה מברייתות על רב דימי (שאמר שבגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה משמש בהן), ומתרצת.
* משוח מלחמה אינו עובד בבית המקדש לא בארבעה בגדים ככהן הדיוט (משום מעלין בקודש ולא מורידין) ולא בשמונה בגדים ככהן גדול (משום איבה).
* הברייתא מפרטת הבדלים שבין כהן גדול לכהן הדיוט ולמרובה בגדים ולמשוח שעבר ולמשוח מלחמה.
* לדעת רבין (וכך בברייתא): בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה נשאל בהן באורים ותומים.
* הברייתא מפרטת כיצד שואלים באורים ותומים.

דף עג עמוד ב
* אף על פי שגזירת נביא חוזרת - גזירת אורים ותומים אינה חוזרת.
* למה נקרא שמן אורים ותומים? - אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן.
* לדעת רבי יוחנן: מתן התשובה מהאורים ותומים היה מתקבל על ידי האותיות החקוקות על אבני החושן שהיו בולטות במקומן, ולדעת ריש לקיש: האותיות היו אף זזות ממקומן ומצטרפות למילים שלמות.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שאין שואלין באורים ותומים אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך בו.
* פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק בעינוי יום הכיפורים ובענייני תשובה וכפרה.
* חצי שיעור - לדעת רבי יוחנן: אסור מן התורה, ולדעת ריש לקיש: מותר מן התורה (אך אסור מדרבנן).

דף עד עמוד א
* שבועת העדות - לדעת רב פפא: אינה נוהגת במלך, לדעת רב אחא בר יעקב: אינה נוהגת במשחק בקוביא.
* הגמרא מקשה על דברי הגמרא בעמוד הקודם, שכל מקום שהדין הוא שענוש כרת לא שונה התנא בלשון "אסור".
* מהמילה "שבתון" לומדים שיש להוסיף עוד עינויים (רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה) על עינוי האכילה והשתיה.
* חצי שיעור - לדעת רבי יוחנן: אסור מן התורה, בגלל שראוי הוא להצטרף לאכילת איסור, ולדעת ריש לקיש: מותר מן התורה, כי לשון "אכילה" שנאמר בתורה זה רק כשיש שיעור.

דף עד עמוד ב
* בברייתא הראשונה בעמוד מבואר כיצד לומדים מהפסוק "תענו את נפשותיכם" שהכוונה היא לאיסור אכילה ושתיה ולא שישב בחמה או בצנה כדי שיצטער.
* בברייתא השניה בעמוד מבואר בתחילה באריכות כיצד לומדים מהפסוק "תענו את נפשותיכם" שהכוונה היא לאיסור כל סוגי האכילה, ובעקבות קושי בלימוד זה מבואר לבסוף כיצד איסור אכילה נלמד מהפסוק "והאבדתי את הנפש".
* בברייתא השלישית בעמוד מבואר באופן אחר כיצד לומדים מהמילה "תענו" שהכוונה היא לאיסור אכילה ושתיה.
* נחלקו רבי אמי ורבי אסי אודות העינוי שהיה באכילת המן - אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו / אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל.
* הסומין אוכלים ואינם שבעים, ולכן מומלץ לכל אחד לאכול ביום כדי שיראה את מאכלו.
* טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה.

דף עה עמוד א
* בעמוד הקודם הובאו שתי מחלוקות של רבי אמי ורבי אסי (בביאור פסוקים), ובעמוד זה מובאות שלוש מחלוקות של רבי אמי ורבי אסי (בביאור פסוקים).
* "דאגה בלב איש ישחנה" - רבי אמי ורבי אסי נחלקו בביאור הפסוק: ישחנה מדעתו / ישיחנה לאחרים.
* מדת בשר ודם: מי שמקניט את חברו - יורד עמו לחייו, אבל מידת הקב"ה אינה כן.
* "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" - רב ושמואל נחלקו בביאור הפסוק אם הכוונה היא לעריות או אף לדגים.
* הגמרא מביאה דרשות שונות בנוגע למן שירד לבני ישראל במדבר.

דף עה עמוד ב
* לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה.
* הגמרא מביאה דרשות שונות בנוגע לשליו ולמן שירדו לבני ישראל במדבר.
* הגמרא מספרת על אמוראים שהיה יורד להם שליו מן השמים.
* טל היה מעל ומתחת למן, ודומה היה המן כמו שמונח בקופסא.
* "לחם אבירים אכל איש" - לדעת רבי עקיבא: לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, לדעת רבי ישמעאל: לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים, דבר אחר: זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל.
* המן היה נבלע בגוף האדם ולא יצא מן המעיים (ונחלקו התנאים אם המן היה מפיג אוכל שתגרי אומות העולם היו מוכרים לבני ישראל וגם זה היה נבלע בגופם או לא).

דף עו עמוד א
* רבי שמעון בר יוחאי מביא שני הסברים מדוע לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה לצורך כל השנה אלא ירד להם בכל יום.
* לדעת רבי אלעזר המודעי: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה. (והגמרא מבארת את אופן החישוב).
* מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב.
* החמישה עינויים (המוזכרים במשנה בתחילת הפרק) הם כנגד חמישה עינויים שנאמרו בתורה בפרשיות העוסקות ביום כיפור.
* שתיה בכלל אכילה, ולכן אינה נספרת כעינוי נפרד. (והגמרא מבררת את המקור לכך ששתיה בכלל אכילה).

דף עו עמוד ב
* הנודר מן התירוש - אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין. (אמנם "תירוש" האמור בפסוקים זה יין, אך בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין דרכם לקרוא "תירוש" ליין).
* "יין" - שמביא יללה לעולם, "תירוש" - שכל המתגרה בו נעשה רש.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שמניעה מרחיצה וסיכה נקראת עינוי.

דף עז עמוד א
* הגמרא מביאה פסוקים מנבואת יחזקאל (בנוגע לגבריאל שהוציאו אותו מאחורי הפרגוד וחזר לשם בזכות דבריו של דניאל) ומבארת אותם.
* אילמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל - לא נשתיירו מעם ישראל שריד ופליט.
* "כן יתן לידידו שנא" - אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא.
* הגמרא מביאה מקור נוסף לכך שמניעה מרחיצה נקראת עינוי.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שמניעה מנעילת הסנדל נקראת עינוי.

דף עז עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את המקור לכך שמניעה מתשמיש המטה נקראת עינוי.
* אסור לרחוץ ביום כיפור גם את מקצת גופו, אלא אם היה מלוכלך בטיט ובצואה.
* אסור לסוך ביום כיפור גם את מקצת גופו, אלא אם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו.
* מותר לאשה להדיח יד אחת במים ולתת פת לתינוק.
* ההולך ביום כיפור להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו וכן ההולך לשמור פירותיו - מותר לו לעבור עד צווארו במים.
* הגמרא מביאה דרשות על הנחל שעתיד לצאת מקודש הקדשים בביהמ"ק השלישי.

דף עח עמוד א
* מותר לעבור בשבת במים עם מנעל ברגליו ואין חשש שמא ישמט מרגלו ויוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים, ונחלקו הדעות אם כך הדין לכתחילה גם בסנדל שברגלו.
* אסור לשבת על גבי טיט לח ביום כיפור (כי התענוג מלחות הטיט קרוב לתענוג רחיצה).
* מותר להצטנן על ידי החזקת פירות קרים ביום כיפור.
* מותר לשרות בערב יום כיפור מטפחת במים ולסחוט אותה, ולמחרת ביום כיפור לקנח בה ידיו ורגליו.
* הלכה כרבן שמעון בו גמליאל הסובר שנאמן הכהן לדון ולהעיד על בכור בהמה של חבירו ולא על של עצמו.

דף עח עמוד ב
* מותר לנעול ביום כיפור מנעל העשוי משעם.
* קב הקיטע נחשב למנעל (ולכן אסור לצאת בו ביום כיפור), ולגבי שבת נחלקו התנאים אם מותר לצאת בו בשבת או לא (מחשש שישמט מרגלו ויבוא להוליכו ארבע אמות ברשות הרבים).
* הקטנים מותרים בכל העינויים ביום כיפור חוץ מנעילת סנדל, והגמרא מבררת את הטעם לכך.
* לדעת רבי חנניא בן תרדיון משום רבי אליעזר: מותר למלך ולכלה לרחוץ את פניהם ביום כיפור ומותר ליולדת לנעול את הסנדל ביום כיפור. (וחכמים חולקים).
* במקום שיש עקרבים מותר לכל אדם לנעול את מנעליו ביום כיפור.

דף עט עמוד א
* "האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה" - רב פפא מסתפק אם הכוונה היא לשיעור כותבת הגסה וגרעינתה או לשיעור כותבת הגסה או גרעינתה.
* "עצם כשעורה" - רב אשי מסתפק האם הכוונה היא לעצם בקליפתה או בלא קליפתה, ואם הכוונה היא לעצם לחה או יבשה.
* שיעור כותבת הגסה - לדעת רב יהודה: יתירה מכביצה.

דף עט עמוד ב
* רגילים בני אדם לומר שבשני קבין של תמרים עם גרעיניהם יש יותר מקב אחד של גרעינים.
* אכילת פירות בחג סוכות איננה חייבת להיות בסוכה.
* שיעור כותבת הגסה - לדעת רב זביד: פחותה מכביצה.