דף לג עמוד א
* אביי מפרט את סדר העבודה בבית המקדש, ולאורך כל הדף הגמרא מבררת את המקורות לדבריו.
* "והקטיר עליה חלבי השלמים" - עליה (על עולת תמיד של שחר) השלם כל הקרבנות כולן. (ולכן לאחר תמיד של בין הערביים אין עוד קרבנות).
* לדעת ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות.

דף לג עמוד ב
* שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא.
* "עבורי דרעא אטוטפתא - אסור" (וברש"י ותוס' מובאים פירושים שונים לכך).
* הגמרא מבארת מדוע הטיבו חמש נרות ואחר כך שתי נרות.

דף לד עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם בזיכין קודמין למוספין או להיפך, והגמרא מבארת את טעמיהם.
* המשנה (בדף לא ע"ב) שאמרה ש"קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים" לא דקדקה בסדר העבודות, ולדעת חכמים הקטורת היתה בין דם לנרות.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים.

דף לד עמוד ב
* "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד" - חכמים ורבי נחלקו אם הפסוק (המצריך ניסוך יין בקרבן התמיד) עוסק בתמיד של בין הערבים או בתמיד של שחר (והתמיד בו לא עסק הפסוק לומד דין זה שצריך ניסוך יין מהתמיד בו עסק הפסוק).
* "עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן" - הגמרא מקשה כיצד הטילו עששיות חמות לתוך המים הצוננים ביום הכיפורים והרי הוא מצרף (מחזקו ומקשהו), ומביאה שני תירוצים.
* המשנה עוסקת בטבילה השניה של הכהן הגדול ביום כיפור.

דף לה עמוד א
* "בית הפרוה" נקרא כך כי שמו של המכשף שבנה לשכה זו היה "פרוה".
* הטעם לכך ש"פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם" הוא כדי שיכיר הכהן הגדול שאת עבודת היום יש לעשות כשהוא לבוש בבגדי בוץ.
* לדעת חכמים (במשנה בדף הקודם): הסך הכולל של בגדי הלבן (של הבוקר ושל בין הערבים) הוא שלושים מנה - בשחר של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה, אך יכול לפחות משל שחרית ולהוסיף על של בין הערבים את הסכום שפוחת.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שבגדי הלבן שלובש הכהן הגדול בבוקר צריכים להיות יקרים יותר מבגדי הלבן שלובש בערב.

דף לה עמוד ב
* לאחר שסיים הכהן הגדול את עבודת הציבור, יכול ללבוש כתונת שעשתה לו אמו ולעבוד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור (ולא חוששים שמא לא ימסרנה יפה יפה).
* עני עשיר ורשע שבאין לדין בפני בית דין של מעלה לא יכולים לתלות את את הדבר במצבם ולפטור את עצמם בדין - הגמרא מספרת על הלל הזקן ורבי אלעזר בן חרסום ויוסף הצדיק ומסיימת: "נמצא הלל מחייב את העניים (שלא למדו תורה), רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים".

דף לו עמוד א
* השטח בעזרה שנחשב "צפון" (לשחיטת קדשי קדשים) - לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: החלק שמצפון למזבח, רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח, רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל.
* המשנה (בעמוד הקודם) שאמרה ש"פרו היה עומד בין האולם ולמזבח", היא או כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון או כדעת רבי.
* לא מעמידים את הפר כשאחוריו למזרח כלפי המזבח, שמא יטיל גללים, אלא מעמידים אותו כשראשו לכיוון דרום והכהן הגדול מעקם את ראש הפר לצד ימין לכיוון מערב.
* הסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות של זבח ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח ומתודה.

דף לו עמוד ב
* רבי ירמיה ואביי נחלקו בביאור מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא (שבברייתא בסוף העמוד הקודם) לגבי החטאים שעולה מכפרת עליהם.
* כיצד מתודה? - לדעת רבי מאיר: כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי, לדעת חכמים (והלכה כמותם): חטאתי ועויתי ופשעתי. (לדעת חכמים "חטא" זה שגגה ולא זדון).
* "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו" - בכפרת דברים הכתוב מדבר. (והברייתא מוכיחה שאין הכוונה לכפרת דמים).

דף לז עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שיש לומר בוידוי הכהן הגדול "אנא השם", וכן את המקור לכך שיש לענות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כששומעים את השם המפורש יוצא מפיו של הכהן הגדול.
* המהלך כנגד רבו - הרי זה בור, אחורי רבו - הרי זה מגסי הרוח, אלא יש ללכת קצת בצידו וקצת מאחוריו.
* הברייתא מבארת מהו הגורל שיש לתת על כל שעיר וממה עשוי הגורל.
* בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקים בקרבן התמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת.

דף לז עמוד ב
* ידות הכלים שעשאם מונבז מזהב (כמובא במשנה בעמוד א) הן הידות של הסכינים, ואילו את הסכינים עצמם אי אפשר לעשות מזהב.
* הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח של היכל, ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע.
* הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד - לא יצא, מפני שאנשי משמר משכימים ואנשי מעמד מאחרים.
* הגמרא דוחה את הניסיון להוכיח מהמשנה שמותר לכתוב לתינוק מגילה להתלמד בה.

דף לח עמוד א
* הברייתא מספרת על הניסים שנעשו לדלתותיו של ניקנור.
* הגמרא מביאה ברייתות שמבואר בהן מה היתה האומנות המיוחדת של בית גרמו ושל בית אבטינס, ומפני מה סירבו ללמדה, ומבארת על מה היו מזכירים אותם לשבח.
* בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

דף לח עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא המתארת את מעשהו של הוגרס בן לוי (ש"היה יודע פרק בשיר") וברייתא המתארת את מעשהו של בן קמצר (בנוגע ל"מעשה הכתב").
* "ושם רשעים ירקב" - רקביבות תעלה בשמותן שלא יקרא אדם לבנו בשם אדם רשע.
* הגמרא מביאה את המקור מהתורה ל"זכר צדיק לברכה" ול"שם רשעים ירקב".
* צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם - עובדיה, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם - זה עשו.
* מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים.
* אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא.
* כל המשכח דבר מתלמודו - גורם גלות לבניו / מורידין אותו מגדולתו.
* אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו.
* ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור.
* אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים.
* כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא - שוב אינו חוטא.
* כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא - שוב אינו חוטא.
* בא לטמא - פותחין לו, בא לטהר - מסייעין אותו.

דף לט עמוד א
* עבירה מטמטמת לבו של אדם.
* אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה, מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מקדשין אותו לעולם הבא. (ולהיפך לגבי טומאה).
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את אופן הגרלת השעירים.
* לפי המשנה: כהן גדול מכניס את שתי ידיו לקלפי, ולרבי יהודה בשם רבי אליעזר (בברייתא): הסגן וכהן גדול מכניסים את יד ימין שלהם לקלפי.
* הברייתא מפרטת הבדלים שבין תקופת שמעון הצדיק לבין התקופה שאחריו.

דף לט עמוד ב
* אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת (ובהמשך הברייתא מתואר כיצד ידע זאת).
* ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן (סימן לאויבים לבא וליכנס) עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי.
* למה נקרא שמו של בית המקדש "לבנון"? - שמלבין עונותיהן של ישראל.
* למה נקרא שמו של בית המקדש "יער"? - לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב.
* עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום.
* נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת.
* לדעת רבי ינאי: עליית גורל מתוך קלפי מעכבת, הנחה אינה מעכבת, ולדעת רבי יוחנן: אף עלייה אינה מעכבת.

דף מ עמוד א
* מסוף העמוד הקודם ועד סוף עמוד זה הגמרא מקשה שלוש קושיות משלוש ברייתות על דעת רבי ינאי שבלישנא השניה הסובר שאף לרבי יהודה ההגרלה מעכבת.
* אם לא התודה הכהן הגדול על השעיר המשתלח - לדעת ת"ק: כשר, לדעת רבי שמעון: פסול.

דף מ עמוד ב
* לדעת רבי יהודה: השעיר המשתלח צריך להישאר חי עד שעת מתן דמו של השעיר הפנימי, ולדעת רבי שמעון: השעיר המשתלח צריך להישאר חי עד לאחר שיתוודה עליו את עוונות בני ישראל.
* הגמרא מביאה ראיה מברייתא שהגרלה אינה מעכבת, ודוחה את הראיה.
* הגמרא מביאה ראיה מברייתא שעליית הגורל מעכבת, ודוחה את הראיה.
* הגמרא מביאה ראיה מברייתא שלדעת רבי יהודה הגרלה מעכבת.

דף מא עמוד א
* סתם סיפרא - רבי יהודה.
* לדעת רב חסדא: אין הקינין מתפרשות (איזה מהם יהיה לחטאת ואיזה מהם יהיה לעולה) אלא או בזמן שהבעלים קונים את העופות לקרבנם או בעשיית כהן.
* הגמרא מקשה שתי קושיות משתי ברייתות על רב חסדא, ומתרצת.

דף מא עמוד ב
* אין פדיון לעוף שהוקדש ואפילו לאחר שנפל בו מום.
* מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני - לדעת רבי אלעזר בשם רבי הושעיא: לא יצא, ולדעת רבי חגא בשם רבי הושעיא: יצא.
* היו קושרים לשון של זהורית על ראש השעיר המשתלח, ואף על השעיר הנשחט היו קושרים לשון של זהורית כנגד צוארו.
* לדעת רב יוסף: לשון של שעיר המשתלח צריכה שיעור (כי צריך לחלוק אותה), ולשון של פרה אדומה לא צריכה שיעור (כי אין צריך לחלוק אותה).
* ישנה מחלוקת תנאים אם הלשון של פרה אדומה צריכה להיות כבדה.

דף מב עמוד א
* לשון של פרה, לשון של שעיר המשתלח, לשון של מצורע - נחלקו האמוראים מה משקל כל לשון.
* מיתת צדיקים מכפרת (מובא ברש"י).
* שחיטת פרה אדומה ושחיטת פר כהן גדול ביום כיפור - נחלקו הדעות איזו שחיטה כשרה בזר ואיזו פסולה בזר. (והגמרא מבארת את טעמיהם).

דף מב עמוד ב
* במעשה פרה לא פוסל היסח הדעת בהשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת.
* הגמרא מביאה ברייתא המסייעת לדעת רב הסובר ששחיטת פרה אדומה בזר פסולה.
* אסיפת אפרה של פרה אדומה ומילוי מים וקידוש - כשרין באשה כבאיש וכשרין ביום ובלילה.
* פסוקי פרשת פרה אדומה נכתבו בשני אופנים - יש שהפסוק השני מוציא ומבטל את משמעות הפסוק שקדם לו, ויש שהפסוק השני מתקיים באותו אופן של הפסוק שקדם לו.

דף מג עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה לפרט את שני האופנים של פסוקים מפרשת פרה אדומה - פסוקים בהם הפסוק השני מוציא ומבטל את משמעות הפסוק שקדם לו, ופסוקים בהם הפסוק השני מתקיים באותו אופן של הפסוק שקדם לו.
* "מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא".
* עבור אסיפת אפר פרה אדומה: זר ואשה - כשרים, חרש שוטה וקטן - פסולים.
* עבור קידוש (נתינת מים על אפר פרה אדומה בכלי): לדעת חכמים: חרש שוטה וקטן פסולים, לדעת רבי יהודה: קטן כשר, אשה ואנדרוגינוס פסולים. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* עבור הזאת מי אפר פרה אדומה על הטמא: לדעת חכמים: אשה פסולה וקטן כשר, לדעת רבי יהודה: אשה כשרה וקטן פסול.

דף מג עמוד ב
* "והזה הטהור על הטמא" - מפסוק זה לומדים שטבול יום כשר בפרה.
* שחיטת פרה בזר - לדעת רבי שמעון בן יהוצדק: פסולה, ולדעת רבי יוחנן: כשירה.
* מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב.
* לאחר שהכהן הגדול שוחט את הפר הוא מקבל את דמו במזרק ונותנו לאחד הכהנים שימרס בו על הרובד הרביעי של ההיכל.

דף מד עמוד א
* הברייתא מביאה את המקור לכך, שבשעת הקטרת הקטורת בקודש הקדשים ובשעת מתן דמים של הפר והשעיר של יום הכפורים, כל אדם צריך לפרוש מההיכל.
* על מה קטורת מכפרת? - על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.
* במשנה במסכת כלים נאמר שיש לפרוש מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה, ורבי אלעזר מחדש שדין זה הוא רק בשעת הקטרה שבהיכל אבל בשעת הקטרה שבקודש הקדשים יש לפרוש רק מההיכל אך לא מבין האולם ולמזבח.

דף מד עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך שיש לפרוש מבין האולם ולמזבח גם בשעת מתן דמים של פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים.
* הגמרא דוחה את הדיוק ממסכת כלים ש"מעלות דאורייתא".
* הגמרא דוחה את הדיוק ממסכת כלים שקדושת האולם וההיכל היא קדושה אחת.
* התורה חסה על ממונן של ישראל, ולכן גם חכמים חסו ולכן אמרו שלא יחתה בכל יום את הגחלים במחתה של זהב אלא בשל כסף.
* הגמרא מפרטת חילוקים שונים בין המחתה של יום הכיפורים למחתה שבשאר ימות השנה.
* לדעת רב חסדא: יש שבעה מיני זהבים.