דף יט עמוד א * המשנה הראשונה בפרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, דנה במעות שנמצאו בעזרה בין שני שופרות. * מעות שנמצאו באמצע בין שופר של שקלים לבין שופר של נדבה יפלו לנדבה - ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים לבאר את הטעם לכך. * מעות שנמצאו באמצע בין שופר של קינין לשופר של גוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה - והגמרא מבארת שהטעם לכך הוא כי כך הוא תנאי בית דין. דף יט עמוד ב * מעות שנמצאו בהר הבית הרי הם חולין, כי חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה. * רבי הושעיה מדייק מהמשנה שפסול "הסיע דעת" מצריך עיבור צורה קודם לשריפתו. * מצא בגבולים בשר חתוך לאיברים גדולים (והיו מושלכים סתם ולא קשורים בחוט) - הרי הם נבילות ודאיות, ולכן האוכל מהם לוקה עליהם משום נבילה. * בשר הנמצא ביד גוי - הרי דינו הוא כמו בשר הנמצא בשוק, ואם רוב החנויות מוכרות בשר שחוטה הרי הבשר מותר באכילה, ודין זה הוא רק אם ראו את הגוי יוצא מחנותו של ישראל.
דף כ עמוד א * הגמרא מביאה שני מקרים בהם רב החמיר משום "בשר שנתעלם מן העין". * הגמרא מביאה מקרים נוספים לגבי אבידה ומבארת את דינם. * המציל מיד הארי מיד הגייס משונת הים ומשונת הנהר ומאיסרטיא גדולה ומפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. * המשנה מפרטת שבעה דברים שהתקינו בית דין (בנוגע למקדש). * במשנה נאמר "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים" - והגמרא מקשה שהרי זכרים קרבים גם עבור שלמים ואיך מקריבו בתורת עולה, ומביאה כמה תירוצים. דף כ עמוד ב * הפריש שקלו ומת - יפלו לנדבה. * מותר עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: יוליכם לים המלח, לדעת רבי אלעזר: יפלו לנדבה. * עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: חוצה אותה לשנים ואח"כ מקדש אותה, לדעת רבי שמעון בן לקיש: מקדש אותה ואח"כ חוצה אותה לשנים. * כהן גדול וכהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם - עבודתן כשירה. (לפי גרסת הדפוס). * נחלקו הדעות מה קדם למה - אפיית מנחת החביתין או טיגון מנחת החביתין. * אם הכהן הגדול נדחה מעבודתו בגלל מום שנפל בו ועדיין לא נתמנה אחר במקומו - הכהן הגדול פטור מחובת הבאת מנחת חביתין והיא קריבה משל ציבור או משל בניו.
דף כא עמוד א * לדעת רבי שמעון: כהן גדול שמת - מנחתו קרבה משל ציבור מדין תורה. * כהן גדול שמת - מקריבים מנחת חביתין שלמה בבוקר ומנחת חביתין שלמה בערב. * הגמרא מסתפקת ודנה בכמות הלוגין והקומצין שצריך להביא במנחת חביתין הבאה כשאין כהן גדול. * מדין תורה אין מועלים באפר פרה אדומה. * המשנה הראשונה בפרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, מבארת את דין הרוקין הנמצאים בירושלים ודין הכלים הנמצאים בירושלים ודין סכין וקופיץ שנמצאו בי"ג ובי"ד בניסן. דף כא עמוד ב * הטעם לכך ש"כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין חוץ משל שוק העליון" הוא מפני שהיו שם כובסים של נכרים (ודינם כזבים). * האמוראים נחלקו בדין רביעית דם של נבילה אם מטמאה או לא. *בנוגע לפרוכת נאמר במשנה שכל נימה ונימה היתה עשויה מעשרים וארבעה חוטין, ובברייתות מובאות דעות שהייתה עשויה משלושים ושתים חוטים או מארבעים ושמונה חוטים. * הגמרא מביאה מחלוקת בפירוש "מעשה רקם" ו"מעשה חשב". * במשנה נאמר ששלוש מאות כהנים היו מטבילים את הפרוכת, ובגמרא מבואר שזו לשון גוזמא.
דף כב עמוד א * המשנה (המתחילה בסוף העמוד הקודם) מביאה ארבע דעות של תנאים היכן שורפים בשר קדשי קדשים שנטמא. * בר קפרא ורבי יוחנן נחלקו לגבי המקרה במשנה של בשר שנטמא בולד הטומאה אם הכוונה היא לטומאה מדרבנן או מהתורה, והגמרא דנה ומקשה על הדעות השונות. * השקלים והביכורים - אינן נוהגין אלא בפני הבית, אבל מעשר דגן ומעשר בהמה ובכורות - נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית. * מוספי שבת קודמים למוספי ראש חודש, כי כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. * המקדיש שקלים בזמן הזה - נחלקו התנאים בדעת רבי שמעון אם קדשו או לא. * גר בזמן הזה - לדעת ת"ק: צריך להפריש כסף עבור קרבנו, לדעת רבי שמעון: רבן יוחנן בן זכאי ביטל חובה זו מפני התקלה. דף כב עמוד ב * אין מקדישים שקלים לכתחילה בזמן הזה כי מצוה להקריב מתרומה חדשה והשקלים שמופרשים בזמן הזה יהיו שקלים ישנים אם תעבור השנה. * רב מכריע להלכה כדעת רבי שמעון. הדרן עלך מסכת שקלים