דף קטז עמוד א * לדעת ת"ק הבאת החרוסת היא לא משום מצוה אלא כדי לבטל את שרף החזרת. * לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק הבאת החרוסת היא משום מצוה - לדעת רבי לוי: זכר לעצי התפוח, לדעת רבי יוחנן: זכר לטיט. * אם בנו של בעל הבית חכם - הבן שואל מה נשתנה, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו, ואם אין לו אשה - הוא שואל לעצמו. * אפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה. * מהו "גנות" ("מתחיל בגנות ומסיים בשבח")? - לדעת רב: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו, לדעת שמואל: עבדים היינו. דף קטז עמוד ב * כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח מצה ומרור. * בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. * מצה - צריך להגביה, ומרור - צריך להגביה, בשר - אין צריך להגביה, ולא עוד אלא שנראה כאוכל קדשים בחוץ. * לדעת רב אחא בר יעקב: סומא פטור מלומר הגדה, ורב יוסף ורב ששת חולקים.
דף קיז עמוד א * בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה, גדול מכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. * כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים - לדעת רבי אליעזר: כנגד עצמו אמרן, לדעת רבי יהושע: כנגד ציבור אמרן, לדעת חכמים: האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים כנגד ציבור. * "לדוד מזמור" - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, "מזמור לדוד" - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. * אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. * כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר - תכוינה. * בברייתא מובאות דעות שונות מי תיקן את ההלל. * בכל מקום שנאמרה תיבת הללויה בין פרק לפרק בתהילים - נחלקו האמוראים אם זה שייך לסוף הפרק הקודם או לתחילת הפרק הבא. דף קיז עמוד ב * ברכת גאולה שלאחר קריאת שמע וברכת גאולה בהלל בליל הסדר - נוסח החתימה הוא "גאל ישראל", ברכת גאולה שבתפילת שמונה עשרה - נוסח החתימה הוא "גואל ישראל". * בקידוש אומרים: "אשר קדשנו במצותיו" ובתפילה אומרים: "קדשנו במצותיך". * בקידוש היום צריך שיזכיר את יציאת מצרים. * בתפילה אומרים: "מצמיח קרן ישועה", ובהפטרה אומרים: "מגן דוד". * לדעת סבי דפומבדיתא: בתפילה ובקידוש בשבת חותם "מקדש השבת", בתפילה ובקידוש ביום טוב חותם "מקדש ישראל והזמנים".
דף קיח עמוד א * "הודו לה' כי טוב" - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו: עשיר בשורו ואת עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה. * קשין מזונותיו של אדם - כפליים כיולדה / יותר מן הגאולה / כקריעת ים סוף. * קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף. * כל המבזה את המועדות - כאילו עובד עבודה זרה. * כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו - ראוי להשליכו לכלבים. * הטעם לכך שאומרים את ההלל (ולא הלל גדול): משום שיש בו חמישה דברים הללו - יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח / מפני שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם / מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו. דף קיח עמוד ב * "ואמת ה' לעולם" - לדעת רבי שמעון השלוני: גבריאל אמר זאת, לדעת רבי נתן: דגים שבים אמרו זאת. * ישראל שהיו באותו הדור של קריעת ים סוף מקטני אמונה היו. * "אהבתי כי ישמע ה'" - אמרה כנסת ישראל: רבש"ע, אימת אני אהובה לפניך? בזמן שתשמע קול תחנוני. * "דלותי ולי יהושיע" - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אע"פ שדלה אני במצוות, לך אני ולי נאה להושיע. * הגמרא מביאה שלוש שמועות ששלח רבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי בשם אביו.
דף קיט עמוד א * בשר ודם מנצחין אותו ועצב, אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח. * ידו של הקדוש ברוך הוא פרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין. * כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים. * שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים: אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. * "עושר שמור לבעליו לרעתו" - זה עשרו של קרח. דף קיט עמוד ב * ברכה שאחר ההלל תלויה במנהג המדינה, אך לפני ההלל מצוה לברך, כיון שכל המצוות מברך עליהן עובר (=קודם) לעשייתן. * לדעת רבי אלעזר בן פרטא: כופלים פסוקים בהלל מהפסוק "אודך" והלאה. * עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסדו לזרעו של יצחק. * "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" - הגמרא מביאה מחלוקת מה פירוש "אפיקומן". (ונחלקו רב ושמואל אם מותר לאכול במקומו אחר אכילת הפסח). * לדעת שמואל: בזמן הזה אין מפטירין אחר מצה אפיקומן.
דף קכ עמוד א * לדעת שמואל (לפי מר זוטרא): בזמן הזה ניתן להפטיר אחר מצה אפיקומן. * לדעת רבא (והגמרא מביאה ברייתא כמותו): מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, ולדעת רב אחא בר יעקב: אחד זה ואחד זה דרבנן. דף קכ עמוד ב * בני חוברה שהיו אוכלים את הפסח ובאמצע האכילה ישנו מקצתם - לדעת רבי יוסי אסור להם לחזור ולאכול כשיתעוררו (ומבאר רשב"ם שרבה סובר כדעה זו וכך הלכה). * לדעת רבי אלעזר בן עזריה (וכך דעת משנתנו): זמן אכילת הפסח הוא עד חצות, ולדעת רבי עקיבא: עד עלות השחר. * לדעת רבא: מי שאוכל מצה בזמן הזה לאחר חצות - לא יוצא ידי חובתו לדעת רבי אלעזר בן עזריה.
דף קכא עמוד א * הפיגול מטמא את הידיים - בגלל כהנים חשודים, והנותר מטמא את הידיים - בגלל כהנים עצלים. * שיעור הבשר (של פיגול ונותר) המטמא את הידיים - נחלקו האמוראים אם השיעור הוא כזית (כשיעור איסורו) או כביצה (כשיעור טומאתו). * לדעת רבי ישמעאל: זריקה בכלל שפיכה, ורבי עקיבא חולק, ולדעת כולם: שפיכה היא לא בכלל זריקה. דף קכא עמוד ב * בפדיון הבן - אבי הבן מברך את שתי הברכות (על פדיון הבן ושהחיינו). הדרן עלך מסכת פסחים