var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=17574;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("17574","0","בענין ריבית בבתי ערי חומה","14/02/12 01:16","כא שבט","תשע&quot;ב","01:16","שצל","ב''ה<br />                        בענין ריבית בבתי ערי חומה לא.<br /><br />המשנה מביאה לגבי דין גאולה בבתי ערי חומה שזוהי כמין ריבית <br />ואינה ריבית.<br /><br />לעומת זאת הברייתא אומרת זוהי ריבית גמורה אלא שהתורה התירתו.<br /><br />כלומר האם המציאות שאדם נותן את כספו ומקבלו לאחר מכן היא ריבית<br />הואיל ובתמורה לכך שהכסף בחזקתו הוא זוכה בשימושי הבית כריבית.<br /><br />הקצוה''ח בסימן נ''ח מגדיר שהמצב של הבית לפני הפדיון הוא מכר גמור<br />אלא שהפדיון מבטל את המכר מכאן ולהבא.<br /><br />ומקשה הנתיבות כיצד ייתכן שישנו איסור ריבית מדאורייתא במקרה שישנו<br />מכר גמור  . הרי האדם קיבל את שימושי הבית כבעלים גמור ואין זה בגדר<br />תוספת תשלום על החוב.<br /><br />ולכן מסביר הנתיבות שמעמד הבית הוא בחזקת המוכר ואינו קנוי עד החליטה,<br />וממילא אם לא פדה את הבית יצא שהמעות היו בתורת הלואה וממילא ישנה<br />כאן ריבית הואיל והשימוש בבית הוא תמורת המתנת המעות ולא מכח הבעלות.<br /><br />ומתרץ ר' שמואל רוזובסקי את דעת הקצות ע''פ הריטב''א באיזהו נשך<br />שמתרץ שהואיל ומהות העסקה היא דיור תמורת המתנת המעות ירדה תורה<br />לסוף דעתו של אדם ואסרה את המכר כהלוואה .אלא שהתורה התירה זאת<br />בבתי ערי חומה.<br /><br />הגמרא מסבירה שתי אפשרויות להסבר במחלוקת הברייתא והמשנה.<br />או שנחלקו בצד אחד בריבית כלומר שאין ודאות שישנה כאן ריבית<br />משום שיתכן שהמכר חל אך ייתכן שהמכר לא יכול והתברר שהיה <br />כאן מלוה.<br /><br />או שנחלקו בריבית ע''מ להחזיר ומדובר שמחזיר את דמי הדיור בבית<br />לאחר מכן.<br /><br />התוס' מקשה מבסוגיית משכנתא בלא נכייתא ,שרואים בה שאם אין ודאות<br />שתבוא תמורה לריבית אין זו ריבית דאוריתא.<br /><br />בשיטת רש''י מחלק התוס' בין בית שהדיור הוא תמורה ודאית להלוואה ,<br />בניגוד לשדה שאין ודאי שתעשה פירות.<br /><br />אך התוס' שולל זאת הואיל וגם בית יכול להשרף או ליפול.<br /><br />אמנם יש לחלק שבבית שנשרף אין משלם את השכירות לבית אם ישרף<br />לעומת שדה שמשלם גם אם עושה פירות.<br /><br />וגם יש לחלק שמהות העסקה בבית הוא לא בגלל הסיכון שמא ישרף לעומת<br />שדה שכל מהות העסקה היא לרדת לספק אם יהיו פירות.<br /><br />וממילא אין זו ריבית קצוצה.לעומת בית שהמציאות הפשוטה היא שמקבל את<br />הדיור ולכן ישנה כאן קציצה.<br /><br /><br />בכל אופן התוס' מתרץ שנחלקו האם ישנה פה ריבית דרבנן, או שהואיל והתורה<br />התירה במפורש ריבית זו אין לאסרה.<br /><br />ודברי התוס' מוסברים ע''פ הט''ז שחילק שדבר שהתורה התירה במפורש אין ראוי<br />לאסרו.<br /><br />אע''פ שהט''ז דיבר על פסוק שמגלה על מצוה שזהו דבר מובן שאם התורה גילתה<br />שאם ישנו מצוה שהתורה גילתה שרצון ה' הוא שהמצוה תיעשה אפילו בשבת ממילא<br />לא ניתן לגזור עליה.<br /><br />אך היתר שהתורה התירה במפורש ניתן לגזור עליו.שאין ענין חיובי שההיתר יחול<br />ולא יגזרו עליו.<br />    <br />בכל אופן אם נסביר שמדובר בריבית דאורייתא הכונה שהתורה התירתו זאת אומרת<br />שזו קולא מיוחדת בבתי ערי חומה אע''פ שישנו איסור ריבית.<br /><br />אך אם זו ריבית דרבנן ניתן להסתפק האם היתר התורה המפורש הוא גילוי שאין ראוי<br />לגזור על ריבית כזו מדיני ריבית, או שהסיבה שאין ראוי לגזור היא סברה מקומית <br />בערי חומה.<br /><br />הירושלמי בב''מ מסביר אחרת את מחלוקת התנאים שהכונה בהיתר התורה בריבית<br />לגלות שאין כאן איסור ריבית.<br /><br />והובאו דבריו ביפה עיניים ובעוד אחרונים שבסוף המסכת.","157","","4463","True","True","False","","1131","213.151.34.87","0","0","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17575","17574","יישר כח, והערה בפרשת השבוע","14/02/12 02:17","כא שבט","תשע&quot;ב","02:17","דוד כוכב","מקובל בטעות לומר בשם הט&quot;ז שחז&quot;ל לא אוסרים דבר שהתורה גילתה במפורש שהוא מותר.<br />לסברה זו קשה חרם דרבנו גרשום, הרי כתוב בפרשת השבוע הזה: אם אחרת יקח לו, ובפרשת כי תצא: כי תהיין לאיש שתי נשים.<br /><br />אבל באמת לשון הט&quot;ז באורח חיים סימן תקפח ס&quot;ק ה:<br />&quot;ועוד נ&quot;ל לתרץ דאין להם לגזור ולעקור <b>לגמרי </b>ד&quot;ת שצותה לתקוע ביום זה בשלמא בשבת לא מתעקר <b>לגמרי </b>כיון שבלא שבת תוקעין בי&quot;ט ונראה שזהו בכלל מה שעשו סייג לתור' ולא לעבור על ד&quot;ת דזהו לעבור על ד&quot;ת לעקרו <b>לגמרי</b>&quot;.<br />הט&quot;ז רק אמר שאין חז&quot;ל גוזרים גזירה המבטלת מצוה בשב ואל תעשה במקום שהמצוה מתבטלת לגמרי.","125","","4463","True","True","False","","152","212.76.103.16","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17590","17574","עוד בגדר מכירת בתי ערי חומה","14/02/12 21:55","כא שבט","תשע&quot;ב","21:55","המכריע","כדברי הקצוה&quot;ח כבר כ' המג&quot;א בסי' קח בבואו לדחות דברי האגודה הידועים שרצה להביא מכאן ראיה לגבי אונס ביום אחרון.<br /><br />וראה בשיעורי ר' שמואל לכתובות סי' ב' שעולה מסיכום דבריו דיש ד' שיטות בזה.<br /><br />א. להמג&quot;א והקצוה&quot;ח הוי מכירה בתנאי שאם יפדה יהא הלוואה למפרע. ב. להנתיבות הוא הלואה בתנאי שאם לא יהא פדיון הוי מכירה למפרע. ג. להרשב&quot;א גיטין (עה) ורע&quot;א באו&quot;ח שם הוי מכר גמור אלא יש כאן תנאי שאם המוכר יתן מעות הלוקח מוכר למוכר בחזרה תיכף אחרי המכירה הראשונה ד. שיטת הריטב&quot;א ב&quot;מ סג דהוי מכר גמור לכל דבר רק דמוכח ממעשיהם שרצונם בהלואה ולכן נחשב הלואה וריבית, יעוי&quot;ש יסוד מחודש.<br /><br />ומובא זאת כאן בספרי המלקטים ומהם בס' שערי ערכין.","199","","4463","True","True","False","","154","212.179.87.186","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17579","17575","מקובל בטעות?? חוששני שהטעות היא אחרת...","14/02/12 09:09","כא שבט","תשע&quot;ב","09:09","כדי","כך כתב הט&quot;ז עצמו ביו&quot;ד (סי' קיז): דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר, דאין כח לחכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה, משא&quot;כ במקום שיש היתר מפורש מן התורה. עכ&quot;ל. ותו לא מידי.<br /><br />ומה שהקשת מחדר&quot;ג, כבר הקשה כן בשו&quot;ת חתם סופר ח&quot;ו (סי' נב) ותירץ לפי דרכו. ועי' בשו&quot;ת מנחת אלעזר ח&quot;א (במפתחות) שהקשה על קושייתו דלק&quot;מ משום דמיירי בשנואה בקידושיה כקידושין (סח.). וע&quot;ע בשו&quot;ת גנזי יוסף (סי' קנד). ועכ&quot;פ, לא עלה על דעת חד מיינייהו לתרץ כמו שכתבת משום שאינו נכון, וכמ&quot;ש.","249","","4463","True","True","False","","181","109.186.45.1","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17580","17579","בעניין קושיית המנחת אלעזר","14/02/12 09:52","כא שבט","תשע&quot;ב","09:52","דוד כוכב","שהובאה בשו&quot;ת <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=699&pgnum=330'>גנזי יוסף</a>, בלאו הכי אינו מתורץ קרא ד&quot;אם אחרת יקח לו&quot;, שלא הובא בחת&quot;ס.","125","","4463","True","True","False","","156","212.76.103.16","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17581","17580","מאי קאמרת?","14/02/12 10:02","כא שבט","תשע&quot;ב","10:02","כדי","הלא מכיוון דהחת&quot;ס הביא רק קרא זה, שפיר קא מותיב המנח&quot;א.<br />ולעצם הקושיא מהפסוק דאם אחרת, הנה בתירוץ החת&quot;ס ובתירוץ המנחת אלעזר בגוף הספר בסי' סב, יתורץ אף הפסוק הזה.","249","","4463","True","True","False","","237","109.186.45.1","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17691","17581","כך אמרתי","19/02/12 02:08","כו שבט","תשע&quot;ב","02:08","דוד כוכב","המנח&quot;א טוען על החת&quot;ס מה קשה לך מהפסוק כי תהיין, משם אין משמעות שהתורה מתירה, שהרי מיירי בעבריין. כלומר שהתורה לא פירשה להיתר מציאות ב' נשים, כי עצם מציאות ב' נשים המתוארת בתחילת הפסוק נחשבת למציאות של עבירה, כמו שדרשו שם על הסיפא - אחת אהובה ואחת שנואה. לכן יכולים חכמים לאסור (לסברת הט&quot;ז).<br />על כך אמרתי, שלא היה לחת&quot;ס להדחק בתירוץ זה, שהרי מכל מקום יש פסוק אחר המעיד שתתכן שאחרת יקח לו, ולא רק בעבירה.","125","","4458","True","True","False","","157","213.151.52.133","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17699","17691","ואנא דאמינא","19/02/12 11:03","כו שבט","תשע&quot;ב","11:03","כדי","כל כי הא הו&quot;ל להחת&quot;ס לאודועי, וודאי מדלא נחית להכי ש&quot;מ דלא סלקא בדעתיה תירוץ המנחת אלעזר. ויפה הקשה המנח&quot;א על פסוק זה בלבד שהביא החת&quot;ס. <br />ועוד, דמאמה העבריה קצת קשה למילף, דאיכא למ&quot;ד מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, וזה שיכול לקדשה שלא מדעת אביה חידוש וגזירת הכתוב היא (עי' רש&quot;י קידושין יח:), ובעלמא קיי&quot;ל דמחידוש לא גמרינן (כמו בפסחים מד: ובכ&quot;מ). ונא לא יקשה למ&quot;ד השני מא&quot;ל, דמ&quot;מ אין זה בגדר מפורש בתורה כיוון שאפשר לפרשו כן.","249","","4458","True","True","False","","191","109.186.59.104","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17700","17699","ביאור","19/02/12 11:53","כו שבט","תשע&quot;ב","11:53","דוד כוכב","לא ס&quot;ד דהתח&quot;ס התירוץ, כי פשיטא ליה שהרישא לא מיירי בעבירה, ומעשים בכל יום דשרי לכתחילה. בכתובות סב:  &quot;נינסיב איתתא אחרית&quot;. ביבמות סג: &quot;צרתה בצדה (רש&quot;י: ישא אחרת אצלה)&quot;. בפסחים קיג. &quot;נסיב תלת&quot;. ביבמות דף טו. &quot;וייבם רבן גמליאל את צרתה&quot; (הרי שאחיו נשא צרות). בכתובות סד. &quot;נימא ליה זיל ונסיב איתתא אחריתי&quot;. בכתובות פ: &quot;אזל גברא נסיב איתתא אחריתי&quot;. במסכת יבמות יד: &quot;בית הלל נמנעו מבית שמאי&quot; (הרי שהיתה ביניהם מציאות של צרות). ואמנם <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=1897'>לא היו רגילים</a> לשאת אשה שניה אך רק מסיבות צדדיות וממידת חסידות. לכן הקרא דאם אחרת נצרך לראיה רק למפקפק בפירוש הפשוט של הרישא בכי תהיין.<br /><br />אין נ&quot;מ כיצד נתקדשה הראשונה - האמה, כי משנתקדשה - אשתו גמורה היא. והלימוד הוא מנישואי האחרת שיקח לו, שהם בהיתר גמור.","125","","4458","True","True","False","","108","213.151.52.133","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א",""),new Message("17704","17700","סכינא חריפא מפסקא קראי","19/02/12 13:22","כו שבט","תשע&quot;ב","13:22","כדי","מנין לנו לחלק את הפסוק לשנים ולומר דרישא לחודיה קאי וסיפא לחודיה קאי? הלא משפירשו חז&quot;ל את הסיפא דשנואה בנישואיה קאמר, ממילא סיפא פרושי קא מפרשא לרישא, וה&quot;ק קרא: &quot;כי תהיין לאיש שתי נשים&quot; אילו? &quot;האחת אהובה והאחת שנואה&quot;. והכי משמע בפשטא דסוגיא דקידושין (סח.) דמינה אותיב המנח&quot;א. וזה פשוט כשלעצמו.<br /><br />ומה שהביא ממעשים בכל יום ומנקיט בידיה חומרי מתנייתא, הוא ללא צורך ואינו עניין לכאו כלל. שאין הדיון על תקופת חז&quot;ל, אלא כללו של הט&quot;ז הוא לגבי דבר שהתירה <u>התורה</u> בפירוש ולא מה שמפורש להיתר בחז&quot;ל. [ואגב, אם כבר אתי להכי, למה לא הביא מיבמות (מד.) עצה טובה קמ&quot;ל ד' אין כו', ושם (נד.) בידו לרבות, ורש&quot;י קידושין (עא.) דר&quot;ט קידש שלוש מאות נשים בשנת בצורת. ועוד ועוד].<br /><br />כוונתי היא שכיוון שכל עניינה חידוש, שלא מצאנו במקום אחר שתתקדש קטנה שלא מדעת אביה, ממילא א&quot;א ללמוד מכל המסתעף מזה, כיוון שכל הפרשה היא בגדר חידוש.","249","","4458","True","True","False","","317","109.186.59.104","0","17574","ערכין|לא ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82640);