ומאן ליומא הוא רק כשהאשה השניה במקום אחר, וכדי שלא לשהות בלא אשה.

ובמסכת כתובות דף סב:
"יתיב תרתי סרי שני בבי רב. עד דאתא איעקרא דביתהו. אמר רבי: היכי נעביד? נגרשה, יאמרו ענייה זו לשוא שימרה! נינסיב איתתא אחריתי, יאמרו זו אשתו וזו זונתו!".
משום הצורך בבנים היה ראוי שישא אשה נוספת, ואפשרות זו נדחתה רק משום הלעז.

ובמסכת יבמות דף סג:
"ואמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה - צרתה בצדה (רש"י: ישא אחרת אצלה), דאמרי אינשי: בחברתה ולא בסילתא".
משמע שראוי לעשות כן. והצורך, כדי לנטרל רוע הראשונה.

ובמסכת פסחים דף קיג.
"ולא תנסיב תרתי, אי נסבת תרתי - נסיב תלת".
רש"י: "ולא תינסב תרי - נשים, שמא תתיעצנה עליך רעה. נסיב תלת - שאם תתיעצנה, השלישית מגלה לך".
עוד יש לפרש שהרי אמרו במקומות רבים שצרות שונאות זו לזו, ולמה יכניס שנאה וקטטה לביתו (כעין זה לקמן). והאשה שלישית יש בה כדי לנטרל את השנאה.

מסכת יבמות דף טו.
"מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה!".
והערוך השולחן שכתב שהתנאים לא היו להם שתי נשים, יתרץ שאחיו של ר"ג לא היה תנא מפורסם.
נשא ב' נשים משום צורך שהרי - (שם) "בתו של רבן גמליאל, דאילונית הואי" ולא יכלה להוליד.

מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ב
"ר' יהודה בן בתירא אומר דורש היה איוב בינו ובין עצמו ומה חלק אלוה ממעל [ונחלת שדי ממרומים] אילו היה ראוי לאדה"ר להנתן לו עשרה נשים היה נותנו לו ולא היה ראוי להנתן לו אלא אשה אחת בלבד אף אני די אשתי די חלקי".

ורבי אליעזר נשא בת אחותו למענה, כי הפצירה שחפצה רק בו. ולכן גם נדחתה המלצת חז"ל במסכת יבמות דף מד. ודף קא:
"שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה לתוך ביתך!".

מסכת כתובות דף סד.
"תבע לחלוץ - נזקקין לו, תבע לייבם - אין נזקקין לו. מאי שנא לייבם דלא? דאמרינן ליה, זיל ונסיב איתתא אחריתי, לחלוץ נמי, נימא ליה זיל ונסיב איתתא אחריתי! אלא דאמר כיון דאגידא בי לא קא יהבו לי אחריתי, הכא נמי כיון דאגידא בי לא קא יהבו לי אחריתי".
הרי שלא היה מצוי הרבה לישא ב' נשים, כי מי יתן את בתו להיות 'אשה שניה'. כמו כן קשה היה לפרנס ב' נשים. ובזה נדחות חלק מראיות הרב מרגליות.

ואעפ"כ מצאנו שנשאו ב' נשים. במסכת כתובות דף פ:
"דההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא, אזל גברא נסיב איתתא אחריתי".

ובמסכת יבמות דף יד:
"בית הלל נמנעו מבית שמאי" וכל הסוגיה, שכל המציאות שם נבעה מזה שהיו נושאים ב' נשים.