תּוֹרְפָה f. (תָּרַף) 1) decay, filth. Ter. VIII, 8 היתה מונחת במקום הת׳ … המוצנע (Ar. התּוֹרֶף) if it (the jar of unclean wine) was lying in a neglected place, he must put it in a decent place.—Trnsf. obscenity; מקום בית הת׳, הת׳ pudenda. Sabb. 64ᵇ במקום הת׳ (Ms. M. התורף; Ar. במקום תּוֹרְפָהּ). Nidd. VIII, 1 בית הת׳; a. e.—Tanḥ. Vayetsé 12 (expl. תְּרָפִים) מעשה תורף וכ׳ works of filth, works of uncleanness. —2) (cmp. עֶרְוָה) weakness. Shebu. 16ᵃ מפני שת׳ של ירושלים היתה וכ׳ (or שתּוֹרְפָהּ) because it was the weak point of Jerusalem, and could easily be captured.