רעי, רָעָה (b. h.) [to join, arrange, cmp. דבר,] to lead, pasture, feed; (neut. verb) to graze. Ex. R. s. 2 כשהיה משה … רוֹעֶה צאנו וכ׳ when Moses … was feeding Jethro’s flock in the desert &c.; חייך אתה תִרְעֶה וכ׳ as thou livest, thou shalt lead my flock, Israel. Ib. והיה מוציא הקטנים לִרְעוֹת כדי שיִרְעוּ וכ׳ he (David) took out the young first that they might eat the tender grass &c. Yoma VI, 1 יִרְעֶה עד שיסתאב, v. סָאַב; Bekh. II, 9 ירעו עד וכ׳; a. fr.
    Hif. - הִרְעָה to lead to pasture, feed. Erub. 17ᵃ; B. Kam. 81ᵃ top שיהו מַרְעִין וכ׳, v. חוֹרֶשׁ; a. e.
    Pi. - רִיעָה, רֵעָה (v. Jud. XIV, 20) to associate, make a friend, companion. Cant. R. to II, 9 (ref. to רעיתי, ib. 10) בתו של יצחק שריעה אותי וייפה אותי וכ׳ the daughter of Isaac who declared me (the Lord) his friend and beautified me (the faith in God) on the altar. Lam. R. introd. (R. Josh. 1) שתָּרֵיעַ לקבל וכ׳ (some ed. שתָּרֵיעוּ; from רעע, v. רֵיעַ) that thou (you) form a partnership &c., v. שָׂרַע.