רְסִיסָא, רְסִיסָה m. (preced.) 1) structure demolished by breaches, opp. בְּקִיעָא. Lev. R. s. 19, v. אָלִיס; Koh. R. to X, 18; Cant. R. to IV, 14 רִיסָּא, רִיסָּה (Ar. ריסא לית מיניה אלא רסיס). —2) drop.—Pl. רְסִיסַיָּא, רְסִיסִין. Targ. Jer. III, 3 (h. text רביבים). Ib. XIV, 22. Targ. Deut. XXXII, 2; a. e.