קִיקֶלְתָּא, (v. קִיקְלָא) dunghill, ruins. Targ. Ps. CXIII, 7 (ed. Wil. קַלְקַלְ׳). Targ. Jer. XIX, 2 Ar. (ed. Koh. קיקליתא; Targ. ed. קלקל׳, ed. Lag. קִילְקילְ׳).—Cant. R. to IV, 4 לא תצלי בההיא ק׳ pray not on this dunghill (the Temple ruins), opp. בריכא; Gen. R. s. 81 קלקל׳; ib. s. 32 ביתא קלקל׳ (omit ביתא); Yalk. ib. 57 קילתא (corr. acc.). Lev. R. s. 25 עדור בקוֹקֶלְתָּךְ (some ed. בקולקל׳), v. עֲדַר I; Yalk. Job 925 בקלקליתיך (read בקִלקֶילְתָּיךְ). Ab. Zar. 28ᵃ קיקילתא Ar. (Ms. M. קילקל׳; ed. קִילְקְתָא); a. e.—Pl. קִילְקְלָתָן. Targ. Lam. IV, 5 Ar. (ed. קִקְלָאתָן; h. text אשפתות).