קַטְלָא, (catella) chain, necklace. Kel. XI, 8 ק׳ שחוליות שלה וכ׳ a chain the links of which are of metal and strung on a linen or a woolen thread. Ib. שירי ק׳ וכ׳ the fragments of a necklace (in order to be susceptible of levitical uncleanness) must be large enough &c. Meïl. V, 1. Tosef. Kel. B. Mets. I, 9; a. fr.—Pl. קַטְלָאוֹת, קַטְלָיוֹת. Ib. 13; Kel. l. c. Ab. Zar. I, 8 (19ᵇ) אין עושין … קוטלאות וכ׳ (omitted in Y. ed.) you must not manufacture jewelry for idols: necklaces &c.; a. e.—Gen. R. s. 98 שירין וקַטְלִין וכ׳ chains, necklaces &c.