פְּתָגָא, (פתג to cut, divide; cmp. etymol. of בֶּגֶד) piece of cloth, sheet, cloak. Targ. Prov. XXXI, 24 (h. text סָדִין). Targ. Ps. XXII, 19 פתאגִי Ms. (Ar. פתגי; ed. Lag. פְּתָאגַאי pl.; ed. Wil. פתנֵי, read פתגי).