פַּלָּטִינוֹס, פַּלָּאטִ׳ m. (palatinus, παλατῖνος) 1) (sub. mons) the Palatine Hill, a name given to royal residences in general (v. Dio Cassius LIII, 16); esp. Palatinus, a name given by the Samaritans to Mount Gerizim. Gen. R. s. 32 עבר בהדין פלטאנוס (Var. ניס …, נים …; corr. acc.) passed that Palatinus (on his way to Jerusalem); ib. s. 81 פלטנוס (not ת …); Cant. R. to IV, 4 חד פלאטנוס (corr. acc.); Yalk. Gen. 57 פלטניס (corr. acc.); (Deut. R. s. 3 הר גריזים). —2) courtier, palace-guard, nobleman.—Pl. פַּלָּטִינִין; (Lat. form) פַּלָּטִינִי, פַּלָּא׳. Num. R. s. 1 שבטו של לוי פ׳ היו the tribe of Levi was the palace-guard (royal body-guard in the Temple). Num. R. s. 5 אע"פ שהיתה משפחת קהת פ׳ וכ׳ although the Kehath family vere palatini, when carrying the Ark they carried it like slaves (on their shoulders, no rank being recognized before God, v. פַּלָּטִין). Ruth R. to I, 2 (expl. אפרתים, ib.) פלטייאני (corr. acc.); Midr. Sam. ch. I פלאטוני (corr. acc.); Lev. R. s. 2 (ref. to אפרים, Jer. XXXI, 19) פלטיאני (corr. acc.). Pirké d’R. El. ch. XLV (ref. to אפרת I Chr. II, 19) פלטיני בת מלכים וכ׳ (παλατίνη) a palatina, a daughter of nobles; ib. בן פלטוני בן מלכים וכ׳ (corr. acc.) a son of noblemen, a son of kings &c. Num. R. s. 13 בן פלוטומנין, פולוט׳; Pesik. R. s. 7 פולטומין (corr. acc.).