פִּילוֹסוֹפוֹס, (φιλόσοφος) philosopher, one living a life of speculation and self-denial, monk (v. Gr. Dict. s. v.). Y. Sabb. III, 6ᵃ bot. חד פ׳ שאל וכ׳ (not פיוס …) a certain philosopher (Christian?) asked &c.; Y. Bets. II, 61ᶜ. Treat. Der. Er. ch. V (v. Brüll, Jahrb. 1879, p. 41). Gen. R. s. 1 פ׳ אחד שאל וכ׳ (ed. Wil. פילסופי, corr. acc.) a philosopher asked R. G.; Ab. Zar. 54ᵇ פלוספוס; a. fr.—Pl. פִּילוֹסוֹפִים, פִּילוֹסוֹפִין, (פְּלוֹ׳). Ib.; Tosef. ib. VI (VII), 7. Gen. R. s. 65 לא עמדו פ׳ בעולם וכ׳ no philosophers ever arose as wise as Balaam &c. Gen. R. s. 61 ישבו פ׳ וחשבו (= סופיסטיס) accountants sat down and calculated; a. fr.